שהפחד עובד פה שעות נוספות הרבה מחוץ לפרופורציה ולמעשה הוא הרבה יותר אפידמיולוגי מהאלימות.חברים הסבירות להקלע לארוע אלים עדיין נמוכה בהרבה מזו שמצטיירת בתקשורת ובהיסטריה הכללית והניצול שיווקי של הפחד הוא אנטיתזה לעידוד למידה של אומנויות לחימה מה גם שזה מציב מטרה מיידית לשדרוג יכולות לחימה בזמן ראלי וזו לעיתים סוג של הבטחה באויר.
אבל(תמיד יש לי אחד כזה לפחות)
זה הזדמנות להעלאת המודעות לתרגול סדיר של אמנויות לחימה.
היינו,
אין לי דבר נגד זיהוי הזדמנות ושימוש בו.
באופן אישי, קשה לי עם סדנאות ומפגשים בודדים המלווים בהבטחות שאני מסופק בקשר ליכולת לקיימן במסגרת הקורס.
מאידך, מניסיון אני מאמין ב:"מתוך שלא לשמה בא לשמה". ומתוך כל סדנה/קורס/מפגש יצטרפו לאימונים סדירים מספר בוגרות.
אז הדיון הנו יותר בתוכן ובכיוון, ופחות בעצם הקיום של ניצול הזדמנות ורכיבה על גלי ההיסטריה הקיימת ממילא.
הצבת מטרה מיידית לשדרוג יכולות לחימה תוך זמן קצר היא הבטחה לא מציאותית, אבל אם מתוך העלאת המודעות להגנה עצמית יותר אנשים יתחילו להתאמן באמנויות לחימה, ייתפסו לעניין ויעסקו בכך בעקביות ולאורך שנים, יצא טוב.
פחד והסטריה אני לא רואה כאן בפורום בקרב הותיקים שעוסקים בתחום.
מי שבא להתאמן באומנויות לחימה ומתמיד לא הגיע מלכתכילה כדי לקבל פיתרונות אינסנט לבעיות קיומיות.מה משנה כמות האנשים העוסקים באומנויות לחימה? ולמה ייצא מזה טוב ולמי?
אני דווקא כמו עדי כן רואה פה אלמנטים הרוכבים על גל ההיסטריה הכללית ורותמים את הפחד האפידמיולוגי הזה כמניע שיווקי.
קוריוז-אמא שלי בת ה 85 יושבת עם חברותיה בכל יום שישי בגן העיר בת"א אחרי שבוצע שם האונס היא ממש חששה ללכת לשם
.
החשיבה הקטגורית אינדוקטיבית אשר תורמת לאפידמיה חסרת הפרופורציה הזו היא נחלת הכלל וראינו זאת אף בשרשור על העובדים הזרים.
החשיבה הזו מנטרלת אלמנט חשוב של נייטראליות וכפועל יוצא אנשים מתחילים לחשוב שכל מי שלא איתם הוא נגדם וחשיבה דיכוטומית מעיין זו מייצרת פחד ודיעה קדומה.
למי שלומד את זה ולמי שמלמד את זה.
למי שלומד זה עושה טוב (ביטחון עצמי, שיפור מרכיבי הכושר הגופני, פעילות חברתית, בריאות הגוף...), ולכן עידוד אנשים לעסוק בתחום כמוהו כעשיית מעשה טוב.
למי שמלמד זה עושה טוב, כי אי אפשר ללמד ללא מספיק תלמידים שיכסו את ההוצאות ואולי רחמנה ליצלן ישאירו קצת רווח אצל המורה. ללא קמח לא תהיה תורה.
ר"ל אומני לחימה זה לאו דווקא הסיני הסטואי שלא מתערב סטייל ג''קי צ'אן בקארטה קיד 2 [בסוף הסרט הם תמיד שוברים את האדישות שלהם וכן מתערבים אבל עד אז בונים דימוי סטואי], אלה יותר מי שגוררים את עצמם ואת תלמידיהם לתוך האקטואליה