הימנעות מקרב וכבוד

  • פותח הנושא NH2
  • פורסם בתאריך

NH2

New member
הימנעות מקרב וכבוד

תמיד אומרים שאומן לחימה טוב יודע להימנע מקרב, אבל מה עם הימנעות מקרב אומרת פגיעה בכבוד? האם גם אז צריך להימנע מקרב ? הרי דווקא בחברה היפנית שרוב אומנויות הלחימה באות משם דווקא שם מייחסים חשיבות רבה מאד לכבוד, מה תגידו על זה..?
 

Ze Colmeia

New member
בלי להעליב....

אבל לפי דעתי כל הקטע הזה של הכבוד הוא פשוט הדבר הכי דפוק שהיה אי פעם, מה הקטע כאן מה בגלל שמישהו יתן לי כאפה ואני לא יגיב לו אז יש לי פחות כבוד ומה עם הוא פי עשר מהגודל שלי מה אני אמור לעשות אז, למות בשביל הכבוד שלי
ואם לא הבנתה אותי עדיין אני חושב שכבוד זה משהוא של ערסים ומספיק שיש להם את זה, לא צריך עוד אנשים שחושבים על "הכבוד שלהם".
 

NH2

New member
כבוד

מה עם זה שנתן כאפה דווקא קטן ממני בגודל ובכוח? (ז"א שאין סיכוי גדול להיהרג או להיפצע בקרב)
 

NH2

New member
הכבוד הוא לא בלהרביץ לו

אבל עם הוא עשה משהו ולא החזרתי לו על זה אז זה פגע בכבודי...
 
תסביר לי לאט, בבקשה

ילד קטן בן חמש בא נותן לך כאפה. מה הכבוד שלך אומר? לפוצץ אותו במכות?
 

NH2

New member
אני לא מדבר על מקרה כזה

עם זה ילד בן חמש אז מספיק שאני רק יסתובב אליו ויעשה לו פרצוף מפחיד בשביל שיברח אבל אני לא מדבר על מקרה כזה, אלא על מישהו שפחות או יותר ברמה שלי
 

gafni

New member
אל תכעס , אבל נראה לי שזו בדיוק

הדוגמה שדלית בחר...
 

nitzano

New member
מנטליות

הגישה הישראלית של "אני לא פרייר " ,שרתתי בצבא וכו .... כבר קרה לי שמישהו ברחוב התנגש בי והביט בי במבט "נו ! תתנצל בפני..." לעומת זאת בקנדה כאשר דרכתי בטעות למישהו על הרגל ,הוא התנצל עוד לפני שהספקתי לעשות זאת בעצמי.............מנטליות
 
אני מבין. כלומר אם לא תצא תותח

מהמפגש הכבוד שלך ירד ואז לא תהיה אכבר גבר? זה הפישוט של מה שאתה אומר? כי זה לא משאיר רושם חכם, האימרה הזו. אמנויות לחימה לא בנויות בשביל להוכיח למי יש יותר גדול.
 

gafni

New member
למעשה נוצר הרושם שאמנויות לחימה

נוצרו על מנת להראות מי יותר עצבני מכך שאין לו מספיק גדול...
 

Ze Colmeia

New member
מה זה../images/Emo35.gif

lol
אני רואה את זה כל הזמן אבל אין לי מושג מה זה אומר, וזה משגע אותי
 

yanivtil

New member
מעתיק הודעה חשובה...

לדעתי העניה,המאבק נגד אלימות והתלהמות,הוא דבר ראשון מאבק פנימי,של כל אחד בעצמו,שמקרין כלפי חוץ על דפוסי ההתנהגות בעת צרה. כולנו מכירים את התחושה הצורבת של עלבון,של השפלה,של רמיסה,דריסה,של אגו מחוץ. מכאן יש שתי דרכים לפעול - הראשונה,להתפרץ ולהילחם על הכבוד האבוד. כמו שכבר נאמר,הסיכון הגופני קיים,אבל מעבר לזה,תגובה כזו היא הפסד אוטומטי במאבק מול עצמך.אתה מביא את עצמך למצב הרסני ובכך מזיק לעצמך,נפשית ואולי גם גופנית. תגובה שניה היא לנסות לשמור על השקט הפנימי,על האיזון עם עצמך,על הרוגע ולמצב כזה יש שתי תוצאות: א.ניצחת את עצמך וגרמת לאי-אלימות שלך נגד עצמך,שמרת על עצמך מפניך. ב.רוב הסיכוי שתוכל להימנע גם ממאבק פיזי,ובכל שמרת גם על ישותך הגופנית מפני סיכון אפשרי. בהקשר זה אני מצטט משפט מדהים שהובא כאן בפורום בשם ניר מלחי על מטרת הטאי צ´י- "להפוך כל מצב דיסהרמוני,למצב הרמוני" (וסליחה אם הציטוט לא מדוייק...) בקיצור,קודם יש מאבק פנימי שצריך לנצח בו ולמנוע מעצמנו לפגוע בעצמנו מבחינה נפשית,רגשית ותודעתית. האמת? זה מאבק יותר קשה מכל מאבק אחר. אם ניצחת בזה,הדרך לניצחונות אחרים סלולה לפניך בקלות יחסית... אשמח לשמוע תגובות, יניב.
 
אם אתה מתעקש להכנס לדיון

הדיון נסוב על לחימה וחברות . יפן הפאודלית הינה חברה פרימיטבית בחברות מסוג זה המניע העיקרי ללימה הינו סימלי יותר כגון עונש על חילול מנהג .בשלב מוקדם זה של התפתחות הלחימה יש איפה משום סמליות ,פעולה פסיכולוגית המשרתת את הליכוד הפנימי של היחידה (משפחה,שבט...)מכיוון שהתנגשות עם גורמים זרים מחזקת את לכידותה . יותר מזה גם הניצחון הינו סימלי לדוגמה איסוף ראשי היריב. ומכאן שאומן לחימה בתקופת יפן הפאודלית נילחם על דברים שמקורם בהגדרת חברות מסוג זה כ "כחברות בושה" -יש חשיבות עקרונית לכבוד ,לטקסים ולעלבון ופחות ליעילות ,נחיצות ורווח מול הפסד. מקווה שעזרתי.
 

frodo1

New member
למי אכפת מכבוד?

אני מעדיף להיות לא מכובד וחי מאשר להיות מכובד ומת.
 
למעלה