מעתיק הודעה חשובה...
לדעתי העניה,המאבק נגד אלימות והתלהמות,הוא דבר ראשון מאבק פנימי,של כל אחד בעצמו,שמקרין כלפי חוץ על דפוסי ההתנהגות בעת צרה. כולנו מכירים את התחושה הצורבת של עלבון,של השפלה,של רמיסה,דריסה,של אגו מחוץ. מכאן יש שתי דרכים לפעול - הראשונה,להתפרץ ולהילחם על הכבוד האבוד. כמו שכבר נאמר,הסיכון הגופני קיים,אבל מעבר לזה,תגובה כזו היא הפסד אוטומטי במאבק מול עצמך.אתה מביא את עצמך למצב הרסני ובכך מזיק לעצמך,נפשית ואולי גם גופנית. תגובה שניה היא לנסות לשמור על השקט הפנימי,על האיזון עם עצמך,על הרוגע ולמצב כזה יש שתי תוצאות: א.ניצחת את עצמך וגרמת לאי-אלימות שלך נגד עצמך,שמרת על עצמך מפניך. ב.רוב הסיכוי שתוכל להימנע גם ממאבק פיזי,ובכל שמרת גם על ישותך הגופנית מפני סיכון אפשרי. בהקשר זה אני מצטט משפט מדהים שהובא כאן בפורום בשם ניר מלחי על מטרת הטאי צ´י- "להפוך כל מצב דיסהרמוני,למצב הרמוני" (וסליחה אם הציטוט לא מדוייק...) בקיצור,קודם יש מאבק פנימי שצריך לנצח בו ולמנוע מעצמנו לפגוע בעצמנו מבחינה נפשית,רגשית ותודעתית. האמת? זה מאבק יותר קשה מכל מאבק אחר. אם ניצחת בזה,הדרך לניצחונות אחרים סלולה לפניך בקלות יחסית... אשמח לשמוע תגובות, יניב.