הניבלונגים
New member
הימנון לחופש
שבוע שעבר התחיל בפורום עם סקירות מעולות של קאנטרי ג'ו על עולם הפסיכדליה המופלא ונגמר בדיונים מרתקים על הפרוג, יש בזה משהו אירוני בהתחשב בזה שזו הייתה גם ההתפתחות במציאות, בכל מקרה, הסיקרות של ג'ו והתוכנית המצוינת אתמול ב BBC Prime על הפסטיבל באי וויט, נתנו לי השראה לכתוב את הסקירה הבאה על עשרת הימנוני החופש הגדולים של שנות השישים: Bob Dylan- Masters of War: מעבר לתובנות ולאיכות המדהימה של השיר הזה (מתוך יצירת המופת הדילנית: The Freewheelin' Bob Dylan, מה שמדהים בו זה שהוא נכתב ב 1963 שנתיים שלוש לפני שהתחיל הבלאגן של תנועות המחאה, כשהביטלס שרו עוד she loves you, הבירדס שיחקו עם קאנטרי וסיד בארט היה סודנט מבטיח לאומנות, שמעון פרס נוהג לומר שמנהיג הוא לא זה שקופץ בראש המחנה ואומר אני מנהיג אותכם, אלא מי שהולך בדרכו והשאר הולכים אחריו, בשיר הזה כמו באלבום כולו התחיל דילן ללכת, זה לקח להם כמה שנים אבל בסוף כולם עמדו מאחוריו. the who- My Generation (בנתיים בבריטניה) קופצים שנתיים קדימה לרחובותיה של לונדון, עיר שמרנית עם קבוצה חדשה של ילדים, שעתידים לעשות את המהפכה הפסיכדלית של העיר האפרורית: המודס, פיט טאושאנד כותב להם את ההימנון האולטימטיבי שלהם, ובו המילים Hope i die befor i get old ומסכם את התחושה של הסיקסטיס בבריטניה ובכלל. Jefferson Airplane- White Rabbit גריס סליק והמטוס מציגים: "אסיד עושים מאהבה או לא עושים בכלל", בעידן בו הסמים היו אולי המניע העיקרי לתנועת המחאה הכי גדולה שידע אמריקה בתולדותיה, גריס סליק המלכה כותבת את שיר הטריפ האולטימטיבי, לכו תשאלו את אליס אולי היא תדע... One pill makes you larger And one pill makes you small And the ones that mother gives you Don't do anything at all Go ask Alice When she's ten feet tall the small faces- ITCHYCOO PARK חוזרים למודס,the small faces, הלהקה של המודס, עם עוד המנון לדרך החיים שלהם, איצ'יקו פארק הוא כינוי למקום שבו נפגשים הילדים המגניבים (faces בסלג של הסיקסטיס אגב) וכשהם נפגשים והטריפ עובר מאחד לשני תאמינו לי It`s all too beautiful! The Doors- The End ג'ים מוריסון האיש ותסביך האדיפוס, עושה חשבון של דור שלם עם ההורים שלו, כשהוא מסתובב במסדרון פרדי קרוגר סטייל ושולח את מי שצריך לסופו המר. The Rolling Stones- (I Can't Get No) Satisfaction החופש של הלהקות הבריטיות היה תמיד הרבה יותר פשוט, החופש להנות, להתמסטל לשתות ולזיין, כמו ילדים שההורים שלהם נסעו לחופש ויש להם את הבית לסוף שבוע, מסיבה בילתי נגמרת של חופש ושחרור, ואין כמו הילדים הרעים של הרוק בשביל לחגוג כמו שצריך עם הבית של ההורים (ושהשכנים יתקשרו למשטרה למי אכפת). The Byrds- Eight Miles High אמרנו כבר, אסיד עושים מאהבה או לא עושים בכלל, והבירד עושים את זה מהר מהר יותר חזר יותר ובעיקר גבוהה יותר מכל אחד אחר, טריפ שמעיף אותך 8 מייל למעלה הוא טריפ שווה, את זה אפילו טימות'י לירי יודע. Crosby, Stills & Nash And Young- Teach Your Children רביעיית אנשי החינוך: דיוויד קרוסבי, גרהם נאש, סטפן סטילס וכמובן ניל יאנג, מלמדים את מערכת החינוך האמרקאית איך זה עובד באמת, הגיע הזמן שהילדים ילמדו את ההורים ויפה שעה אחת קודם, המיטב של התרבות ההיפית. Barry Mcguire - Eve of Destruction היו הרבה שירי מחאה בסיקסטיס, זה אולי הפשוט והכואב ביותר, אתם לא רואים שאנחנו על סף אבדון???, ב 1967 היית צריך להיות עיוור ובארי מגוויר ראה הכל טוב מאוד. the Zombies- Time of the Season אחרי הכבדות האמרקאית אין כמו שיר אהבה וחופש בריטי טוב בשביל להירגע ולחזור לדברים החשובים באמת של הסיקסטיס: סקס חופשי! או כמו שהזומביס קראו לזה the season for loveing. ויש עוד מלא שלא הוספתי, כי קבעתי סד של 10 אז תרגישו חופשיים להוסיף.
שבוע שעבר התחיל בפורום עם סקירות מעולות של קאנטרי ג'ו על עולם הפסיכדליה המופלא ונגמר בדיונים מרתקים על הפרוג, יש בזה משהו אירוני בהתחשב בזה שזו הייתה גם ההתפתחות במציאות, בכל מקרה, הסיקרות של ג'ו והתוכנית המצוינת אתמול ב BBC Prime על הפסטיבל באי וויט, נתנו לי השראה לכתוב את הסקירה הבאה על עשרת הימנוני החופש הגדולים של שנות השישים: Bob Dylan- Masters of War: מעבר לתובנות ולאיכות המדהימה של השיר הזה (מתוך יצירת המופת הדילנית: The Freewheelin' Bob Dylan, מה שמדהים בו זה שהוא נכתב ב 1963 שנתיים שלוש לפני שהתחיל הבלאגן של תנועות המחאה, כשהביטלס שרו עוד she loves you, הבירדס שיחקו עם קאנטרי וסיד בארט היה סודנט מבטיח לאומנות, שמעון פרס נוהג לומר שמנהיג הוא לא זה שקופץ בראש המחנה ואומר אני מנהיג אותכם, אלא מי שהולך בדרכו והשאר הולכים אחריו, בשיר הזה כמו באלבום כולו התחיל דילן ללכת, זה לקח להם כמה שנים אבל בסוף כולם עמדו מאחוריו. the who- My Generation (בנתיים בבריטניה) קופצים שנתיים קדימה לרחובותיה של לונדון, עיר שמרנית עם קבוצה חדשה של ילדים, שעתידים לעשות את המהפכה הפסיכדלית של העיר האפרורית: המודס, פיט טאושאנד כותב להם את ההימנון האולטימטיבי שלהם, ובו המילים Hope i die befor i get old ומסכם את התחושה של הסיקסטיס בבריטניה ובכלל. Jefferson Airplane- White Rabbit גריס סליק והמטוס מציגים: "אסיד עושים מאהבה או לא עושים בכלל", בעידן בו הסמים היו אולי המניע העיקרי לתנועת המחאה הכי גדולה שידע אמריקה בתולדותיה, גריס סליק המלכה כותבת את שיר הטריפ האולטימטיבי, לכו תשאלו את אליס אולי היא תדע... One pill makes you larger And one pill makes you small And the ones that mother gives you Don't do anything at all Go ask Alice When she's ten feet tall the small faces- ITCHYCOO PARK חוזרים למודס,the small faces, הלהקה של המודס, עם עוד המנון לדרך החיים שלהם, איצ'יקו פארק הוא כינוי למקום שבו נפגשים הילדים המגניבים (faces בסלג של הסיקסטיס אגב) וכשהם נפגשים והטריפ עובר מאחד לשני תאמינו לי It`s all too beautiful! The Doors- The End ג'ים מוריסון האיש ותסביך האדיפוס, עושה חשבון של דור שלם עם ההורים שלו, כשהוא מסתובב במסדרון פרדי קרוגר סטייל ושולח את מי שצריך לסופו המר. The Rolling Stones- (I Can't Get No) Satisfaction החופש של הלהקות הבריטיות היה תמיד הרבה יותר פשוט, החופש להנות, להתמסטל לשתות ולזיין, כמו ילדים שההורים שלהם נסעו לחופש ויש להם את הבית לסוף שבוע, מסיבה בילתי נגמרת של חופש ושחרור, ואין כמו הילדים הרעים של הרוק בשביל לחגוג כמו שצריך עם הבית של ההורים (ושהשכנים יתקשרו למשטרה למי אכפת). The Byrds- Eight Miles High אמרנו כבר, אסיד עושים מאהבה או לא עושים בכלל, והבירד עושים את זה מהר מהר יותר חזר יותר ובעיקר גבוהה יותר מכל אחד אחר, טריפ שמעיף אותך 8 מייל למעלה הוא טריפ שווה, את זה אפילו טימות'י לירי יודע. Crosby, Stills & Nash And Young- Teach Your Children רביעיית אנשי החינוך: דיוויד קרוסבי, גרהם נאש, סטפן סטילס וכמובן ניל יאנג, מלמדים את מערכת החינוך האמרקאית איך זה עובד באמת, הגיע הזמן שהילדים ילמדו את ההורים ויפה שעה אחת קודם, המיטב של התרבות ההיפית. Barry Mcguire - Eve of Destruction היו הרבה שירי מחאה בסיקסטיס, זה אולי הפשוט והכואב ביותר, אתם לא רואים שאנחנו על סף אבדון???, ב 1967 היית צריך להיות עיוור ובארי מגוויר ראה הכל טוב מאוד. the Zombies- Time of the Season אחרי הכבדות האמרקאית אין כמו שיר אהבה וחופש בריטי טוב בשביל להירגע ולחזור לדברים החשובים באמת של הסיקסטיס: סקס חופשי! או כמו שהזומביס קראו לזה the season for loveing. ויש עוד מלא שלא הוספתי, כי קבעתי סד של 10 אז תרגישו חופשיים להוסיף.