למה שנשמה תבחר להיות שבוייה?
אוח, ממתק של שאלה. הנה תשובתי, שאני חוששת שאולי היא קצת מוטית, לפי התוכן שלה. ישנם בתוך עולם החומר שיעורים קשים, קשים מנשוא. שבי הוא לא אחד מהם. שבי הוא לא בדיוק שיעור אקוטי (כמו פציעה חמורה של העצמי או של מי מדורשי שלומי), אלא כרוני, ושבי מלמד במיוחד ללמוד עם זמן שעובר אחרת. זמן שזז לאט, לא כמו אצל אנשים. הזמן הוא דבר יחסי מאוד, וקשה לומר איך הוא נחווה אצל יישויות פחות תקשורתיות, אבל אצל אדם אין ספק שאין שניה אחת שאורכת אותו זמן כמו כל שניה אחרת. בשבי, השניות הן ארוכות ויש צורך להתמודד באופן מאוד בררו עם האין, לא רק האין של מה לעשות, אלא גם האין של תקווה. זהו שיעור גבוה מאוד, השיעור של למצוא אנרגיה להזרים דם בעורקים, שאינו נובע מהתקווה הפשוטה. יש קשר בין זילות הזמן לבין אבדן התקווה, בגלל שהזמן זולג לאט כל כך התקווה אובדת מהר ומרבית זמן השבי "יעילה" ביחס לשיעור. מרגע שיכולתי להתחבר לגלעד אנרגטית הרגשתי חיבור קלוש. אני לא חושבת שהילד הזה היה מחובר חזק מאוד לחיים, כלומר, הוא היה חי, ללא ספק, אבל כנראה היה טיפוס ייני, מופנם, ביישן, שאינו בא לידי ביטוי. בצורה ויזואלית יותר אגיד, הוא לא אפשר לאנרגיה שלו לזלוג החוצה ממנו כך שאני אוכל להכיר אותו. הוא היה סגור, וחלש. היום, הוא בדיוק אותו דבר, מה שגורם לי לשאול את עצמי - אולי הוא עוד לא למד את השיעור עד הסוף? אולי הוא עדיין סגור וחלש? אולי הוא לא מצליח לקבל את העזרה המוגשת לו, לא בגלל יהירות וכוח, אלא להיפך, בגלל הרגל של שנים להיות סגור ושמור לעצמך בלבד? או שאולי הוא נענש על מעשי האחרים?? חה, מה פיתום. אין דבר כזה. החיים שלו משרתים את מטרותיו בלבד. ברור שבאופן אלוהי כולם משרתים את המטרות של כולם בו זמנית, שזה דבר שקשה לי מאוד להבין או להסביר, אבל בראש ובראשונה חשוב להבין את החיים של גלעד כמו שיעור עבור גלעד, שכמובן, כולם מרוויחים ממנו. מבחינה אנרגטית, אני לא מרגישה שגלעד נחלש, התבגר או השתנה. הוא עדיין אותו כדור אפור וסגור שהיה כשנלקח. שזה מעניין בעיני. ייתכן שהוא משתמש בכלים שהוא מכיר, על מנת לגבור על השבי שלו, כלומר, הוא נסגר בתוך עצמו, ואולי, זה בדיוק מה שהוא נקרא לבחון. קשה לדבר על חוויות כואבות כל כך במונחים של שיעורים ושל עבודה שאנחנו עושים או לא עושים, ובטח ובטח שלא הייתי רוצה בכלל שישתמע מדברי שום הקשר של שכר ועונש, כי אלוהים כמו שאני מכירה אותו הוא לא אל כעסן שמעניש, אלא רק תומך בלימוד, שעלול לפעמים להיות קשה וכואב. השיעור שקשה לי אישית להבין זה השיעור של אמא של גלעד, בעיקר, אולי כי אני עצמי אמא. חשוב לי לסיים בהבעת אהבה גדולה, דרישת שלום מקרב הלב והשתתפות, עד כמה שאני יכולה להביא את עצמי להשתתף, בכאבו של גלעד. את כאבה של האם קשה לי אישית להפנים, קשה לי לשים את עצמי במקומה, הכאב קשה מנשוא, אבל את אהבתי, תנחומיי, ודרישת הטוב, אני שולחת לה מעומק הלב...