הילד
הילד נפרדתי מחבר שלי ביוזמתי. חתכתי חזק מאד, לא יודעת כבר למי כאב יותר לי או לו. התחיל לי לילה קשה, לא ידעתי אם אני ישנה או לא, אם אני חיה או לא, אם אני חולה או בריאה.... ואז בא החלום: הייתי בחדר חשוך יחסית, מלא אנשים מבוגרים, הצבעים היו כתום חום ושחור. האנשים נראו לי אנשים של פעם, הרגשתי "בבית". ואז, בתוך כל ההמולה הזאת, באמצע החדר, אני רואה ילד קטן עומד ומסתכל עלי. היה עליו אור תכלת שאני לא יודעת מה המקור שלו. הרגשתי שאין לי חשק להתעסק עכשיו עם ילד, רציתי להתרכז במה שקורה מסביב, במה שמעסיק את כולם. אבל הוא, בערך בן שנתיים וחצי, הסתכל עלי במבט כל כך חזק, עם עיניים כחולות מלאות אור, במבט רציני שדורש משהו. לא יכולתי יותר וניגשתי אליו. אני אוהבת ילדים ומצליח לי איתם. ירדתי לגובה שלו, וציפיתי לתגובה של ילד בגיל זה, אני מבינה קצת בילדים. אבל הוא המשיך להיות רציני, ולהסתכל לי חזק בעינים. כל השאלות שרציתי לשאול אותו, איפה ההורים שלו וכו´, נעלמו, הוא הפנט אותי, רצה להגיד לי משהו במבט ולא בדיבור, לא בטוח שידע להגיד את זה במילים בכלל. התחלתי לגעת בו, ליטפתי לו את הפנים ואז קלטתי, כמה הוא דומה לחבר שלי, שלפני שעה בערך אמרתי לו שזה נגמר. הסתכלתי על הגוף שלו, על כולו, ואמרתי לעצמי: "זה ממש אוהד!" אולי זה הוא כשהיה קטן ? ואז אהבתי את הילד הזה עוד יותר. היו לי כמה רגעים של עדנה אלהית איתו. אבל הוא, הסתכל לי בעינים באותו מבט, ומשהייתי קרובה יותר לעיניו, המסר היה חזק עוד יותר. ואז ראיתי שהוא לא ממש ממש דומה לו, יש לו אף קצת שונה, מעניין, עגול יותר, מעניין למי יש אף עגול כזה... ואז המסר של הילד תורגם למילים בראשי "אני לא אוהד" הוא אמר ברצינות גמורה. ואז הטלפון צלצל וזה היה אוהד והתעוררתי כואבת לתוך הקול שלו, ומי הוא הילד? ספרתי לאוהד באיזה מצב אני, צפה לאחר שנזרקתי החוצה מהחלום הזה, ושנינו ידענו מי הוא הילד בחלום, אבל לא אמרנו במילים. לאחר כמה דקות של שתיקה, הוא אמר, "ליאת, זה הילד שלנו". בלי הרבה שאלות נוספות והכרזות או הסברים נוספים על המריבה שלנו, ידענו שאנחנו עשוים לחזור. מה שחלומות יכולים לעשות לנו !! ומה החלום באמת אומר ? מה ששנינו בחרנו להאמין בו, או לא?
הילד נפרדתי מחבר שלי ביוזמתי. חתכתי חזק מאד, לא יודעת כבר למי כאב יותר לי או לו. התחיל לי לילה קשה, לא ידעתי אם אני ישנה או לא, אם אני חיה או לא, אם אני חולה או בריאה.... ואז בא החלום: הייתי בחדר חשוך יחסית, מלא אנשים מבוגרים, הצבעים היו כתום חום ושחור. האנשים נראו לי אנשים של פעם, הרגשתי "בבית". ואז, בתוך כל ההמולה הזאת, באמצע החדר, אני רואה ילד קטן עומד ומסתכל עלי. היה עליו אור תכלת שאני לא יודעת מה המקור שלו. הרגשתי שאין לי חשק להתעסק עכשיו עם ילד, רציתי להתרכז במה שקורה מסביב, במה שמעסיק את כולם. אבל הוא, בערך בן שנתיים וחצי, הסתכל עלי במבט כל כך חזק, עם עיניים כחולות מלאות אור, במבט רציני שדורש משהו. לא יכולתי יותר וניגשתי אליו. אני אוהבת ילדים ומצליח לי איתם. ירדתי לגובה שלו, וציפיתי לתגובה של ילד בגיל זה, אני מבינה קצת בילדים. אבל הוא המשיך להיות רציני, ולהסתכל לי חזק בעינים. כל השאלות שרציתי לשאול אותו, איפה ההורים שלו וכו´, נעלמו, הוא הפנט אותי, רצה להגיד לי משהו במבט ולא בדיבור, לא בטוח שידע להגיד את זה במילים בכלל. התחלתי לגעת בו, ליטפתי לו את הפנים ואז קלטתי, כמה הוא דומה לחבר שלי, שלפני שעה בערך אמרתי לו שזה נגמר. הסתכלתי על הגוף שלו, על כולו, ואמרתי לעצמי: "זה ממש אוהד!" אולי זה הוא כשהיה קטן ? ואז אהבתי את הילד הזה עוד יותר. היו לי כמה רגעים של עדנה אלהית איתו. אבל הוא, הסתכל לי בעינים באותו מבט, ומשהייתי קרובה יותר לעיניו, המסר היה חזק עוד יותר. ואז ראיתי שהוא לא ממש ממש דומה לו, יש לו אף קצת שונה, מעניין, עגול יותר, מעניין למי יש אף עגול כזה... ואז המסר של הילד תורגם למילים בראשי "אני לא אוהד" הוא אמר ברצינות גמורה. ואז הטלפון צלצל וזה היה אוהד והתעוררתי כואבת לתוך הקול שלו, ומי הוא הילד? ספרתי לאוהד באיזה מצב אני, צפה לאחר שנזרקתי החוצה מהחלום הזה, ושנינו ידענו מי הוא הילד בחלום, אבל לא אמרנו במילים. לאחר כמה דקות של שתיקה, הוא אמר, "ליאת, זה הילד שלנו". בלי הרבה שאלות נוספות והכרזות או הסברים נוספים על המריבה שלנו, ידענו שאנחנו עשוים לחזור. מה שחלומות יכולים לעשות לנו !! ומה החלום באמת אומר ? מה ששנינו בחרנו להאמין בו, או לא?