הילד
דן היה הבן של חנה, חברה שלי. חנה היתה יותר מבוגרת ממני בעשר שנים, אבל עדיין איכשהו התחברנו טוב. חנה בת ארבעים ושלוש עוד שבוע ואני הייתי בת שלושים ושלוש לפני שבועיים. הייתי אצלם בבית המון. ככה זה להיות סינגלית בעיר זרה. אין לך משפחה, אתה מתחבר לחברים. כל יום שישי ארוחה חגיגית, חגים, ימי הולדת ומה לא. היא אמרה שאני כבר חלק מהמשפחה שלהם, דודה לילדים. כמה שאהבתי את הילדים האלה... דן, בן 16 וקצת, בחור מוכשר בטירוף בכל תחום שהוא נוגע. קפטן נבחרת הפוטבול בתיכון ומיועד להגיע לליגה בעתיד. רונה, בת 12 ילדה חכמה, עדינה ואיכותית. רואים שהיא תגיע רחוק. בשקט, אבל רחוק. ובן, בן 8, בן הזקונים. מפונק לבלי דיי אבל חמוד ומת עלי. רק הייתי מגיעה אליהם הביתה ובן היה נתלה לי על הצואר ולא עוזב אותי. הילדים האלה ואני היינו ממש חבורה. עזרתי להם בשיעורים, לקחתי אותם להצגות, לסרטים הבאתי להם ספרים מיוחדים, הייתי קונה להם מתנות בלי סוף, הייתי האוזן-קשבת שלהם, הייתי... הכל! אם אחד מהם היה צריך לחטוף על הראש, אז חנה היתה מבקשת ממני לעשות את זה. היא ידעה שיהיה לזה אפקט הרבה יותר חזק. חנה ובעלה החליטו לנסוע לאירופה, לנופש זוגי לשבוע ימים, לכבוד יום ההולדת שלה. הם ביקשו ממני לבוא ולהישאר עם הילדים בשבוע הזה. כמובן שמיד הסכמתי! הילדים ואני כבר תכננו מה נעשה... היה חג של שלושה ימים, הסופ"ש ועוד יומיים לקחתי חופש מהעבודה, כי אחרת לא הייתי מספיקה להסיע אותם לבי"ס ובחזרה. איזה כיף לי... שבוע בלי לראות את המשרד, יומיים רק לעצמי! כבר תכננתי להשתזף אצלם בבריכה, יהיה לי את כל הבית הענק שלהם לעצמי. לעשות ג'קוזי בעירום... לראות סרטים על מסך הקולנוע שיש להם... איזה כיף לי! הגיע יום רביעי בבוקר, הסעתי את חנה ובעלה לשדה התעופה וחזרתי הביתה, להיות עם הילדים. החלטנו ללכת ליוניברסל סטודיוס. העמסנו את עצמינו על הג'יפ שלי ונסענו לשם. כל היום השתוללנו! רצנו ממתקן למיתקן, משום מה כמעט ולא היו תורים (מפתיע, חג היום...), כאילו אלוהים הקשיב לנו. על המתקנים למבוגרים בלבד, דן ואני עלינו לבד, כשהילדים עולים על מתקנים "עדינים" יותר. דן ואני היינו מאוד קרובים. כל פעם כשהיתה ירידה מפחידה ברכבת, הייתי מתכרבלת על דן והוא היה מחבק אותי. כאילו החלפנו תפקידים ברכבות האלה. פתאום הוא זה שהיה מטפל בי... חזרנו הביתה בערב, עייפים אך מאושרים. הקטנטנים עשו מקלחת ולבינתיים אני הכנתי לנו ארוחת ערב כיפית. אחרי ארוחת הערב התקלחתי ולבשתי פיג'מת מכנסיים קצרצרה, שמראה את הרגליים הארוכות שלי. לא משהו אירוטי, עם ציורי דובים, אך בכל זאת.. ראינו סרט ביחד ואז רונה ובן הלכו לישון. הם נישקו וחיבקו אותי חזק חזק ואמרו לי שהכי כיף להם שאני איתם... דן ואני חזרנו לסלון. מזגתי לעצמי כוסית של ביילי'ס עם כמה קוביות קרח. "מה זה, רק לעצמך את מוזגת? לא יפה" אמר דן. "ילד, מותר לך בכלל לשתות. יש לי הרגשה שיש לך עוד כמה שנים לזה" עניתי הוא צחק וניגש למזוג לו. "את לא תגלי למשטרה, נכון?" הוא שאל עם חיוך מתגרה. "אה... טוב, היום אני לא אגלה". דן ואני שמנו קומדיה מצחיקה בטלויזיה והמשכנו לשתות. כשנגמר הסרט גיליתי שגמרנו את כל הבקבוק... התפקענו מצחוק ונפלנו על הספה ביחד. שמתי על דן את הרגליים שלי ואמרתי לו: "טוב, אני הרשיתי לך לשתות, אתה צריך לפנק אותי קצת. כואבות לי כפות הרגליים מהטיול היום" דן לקח את הרגליים שלי והתחיל לעסות אותן. הוא עשה את זה טוב... היו לו ידיים חזקות, אבל עדינות. החמאתי לו על המסז'. "היה לנו קורס רפלקסולוגיה בבי"ס, אז לקחתי אותו", הוא סיפר לי, "אני אוהב כפות רגליים".. "חכי רגע, אני אביא קרם" אמר ונעלם לחדר שלו. "בואי לפה, פה יהיה לי יותר נח לטפל בך" הוא צעק אלי מהחדר שלו. חדר טיפוסי של נער מתבגר עם פוסטר של כוכב הפוטבול האהוב עליו תלוי מעל המיטה הזוגית. ברקע התנגנה מוזיקה שקטה, מרגיעה, בלי מילים. האור היה מעומעם קלות. "פה תוכלי להרגע ואני אוכל לטפל בך כמו שצריך" הוא הסביר לי. נשכבתי על המיטה שלו והוא התיישב על הרצפה למרגלותיי. "תגיד, ילד, נח לך לשבת כך על הריצפה?" וידאתי. "כן, כך אני רואה את רגלייך הכי טוב" הוא הרגיע אותי. הוא התחיל ללחוץ לי בכל מיני מקומות, למשוך לי את האצבעות בעדינות, להוציא מהן קליקים. עייפות ורוגע התחילו להתפשט לי בגוף... "יש לך רגליים יפות, עדינות, מטופחות יפה"... שמעתי והרגשתי את הכל כמו מתוך חלום, אבל לא נרדמתי. דן עיסה את רגלי כשמדי פעם הוא עולה מעט מעל הקרסול, משחרר לי את קצה השריר בשוֹק. בשלב כל שהוא עלה אל השוקיים שהיו לי כל כך תפוסים, מרוב שאני הולכת עם נעלי עקב כל היום. הוא ירד בחזרה לכפות הרגליים שלי, ממשיך לעסות אותן. פתאום הרגשתי משהו שונה... רטוב...
דן היה הבן של חנה, חברה שלי. חנה היתה יותר מבוגרת ממני בעשר שנים, אבל עדיין איכשהו התחברנו טוב. חנה בת ארבעים ושלוש עוד שבוע ואני הייתי בת שלושים ושלוש לפני שבועיים. הייתי אצלם בבית המון. ככה זה להיות סינגלית בעיר זרה. אין לך משפחה, אתה מתחבר לחברים. כל יום שישי ארוחה חגיגית, חגים, ימי הולדת ומה לא. היא אמרה שאני כבר חלק מהמשפחה שלהם, דודה לילדים. כמה שאהבתי את הילדים האלה... דן, בן 16 וקצת, בחור מוכשר בטירוף בכל תחום שהוא נוגע. קפטן נבחרת הפוטבול בתיכון ומיועד להגיע לליגה בעתיד. רונה, בת 12 ילדה חכמה, עדינה ואיכותית. רואים שהיא תגיע רחוק. בשקט, אבל רחוק. ובן, בן 8, בן הזקונים. מפונק לבלי דיי אבל חמוד ומת עלי. רק הייתי מגיעה אליהם הביתה ובן היה נתלה לי על הצואר ולא עוזב אותי. הילדים האלה ואני היינו ממש חבורה. עזרתי להם בשיעורים, לקחתי אותם להצגות, לסרטים הבאתי להם ספרים מיוחדים, הייתי קונה להם מתנות בלי סוף, הייתי האוזן-קשבת שלהם, הייתי... הכל! אם אחד מהם היה צריך לחטוף על הראש, אז חנה היתה מבקשת ממני לעשות את זה. היא ידעה שיהיה לזה אפקט הרבה יותר חזק. חנה ובעלה החליטו לנסוע לאירופה, לנופש זוגי לשבוע ימים, לכבוד יום ההולדת שלה. הם ביקשו ממני לבוא ולהישאר עם הילדים בשבוע הזה. כמובן שמיד הסכמתי! הילדים ואני כבר תכננו מה נעשה... היה חג של שלושה ימים, הסופ"ש ועוד יומיים לקחתי חופש מהעבודה, כי אחרת לא הייתי מספיקה להסיע אותם לבי"ס ובחזרה. איזה כיף לי... שבוע בלי לראות את המשרד, יומיים רק לעצמי! כבר תכננתי להשתזף אצלם בבריכה, יהיה לי את כל הבית הענק שלהם לעצמי. לעשות ג'קוזי בעירום... לראות סרטים על מסך הקולנוע שיש להם... איזה כיף לי! הגיע יום רביעי בבוקר, הסעתי את חנה ובעלה לשדה התעופה וחזרתי הביתה, להיות עם הילדים. החלטנו ללכת ליוניברסל סטודיוס. העמסנו את עצמינו על הג'יפ שלי ונסענו לשם. כל היום השתוללנו! רצנו ממתקן למיתקן, משום מה כמעט ולא היו תורים (מפתיע, חג היום...), כאילו אלוהים הקשיב לנו. על המתקנים למבוגרים בלבד, דן ואני עלינו לבד, כשהילדים עולים על מתקנים "עדינים" יותר. דן ואני היינו מאוד קרובים. כל פעם כשהיתה ירידה מפחידה ברכבת, הייתי מתכרבלת על דן והוא היה מחבק אותי. כאילו החלפנו תפקידים ברכבות האלה. פתאום הוא זה שהיה מטפל בי... חזרנו הביתה בערב, עייפים אך מאושרים. הקטנטנים עשו מקלחת ולבינתיים אני הכנתי לנו ארוחת ערב כיפית. אחרי ארוחת הערב התקלחתי ולבשתי פיג'מת מכנסיים קצרצרה, שמראה את הרגליים הארוכות שלי. לא משהו אירוטי, עם ציורי דובים, אך בכל זאת.. ראינו סרט ביחד ואז רונה ובן הלכו לישון. הם נישקו וחיבקו אותי חזק חזק ואמרו לי שהכי כיף להם שאני איתם... דן ואני חזרנו לסלון. מזגתי לעצמי כוסית של ביילי'ס עם כמה קוביות קרח. "מה זה, רק לעצמך את מוזגת? לא יפה" אמר דן. "ילד, מותר לך בכלל לשתות. יש לי הרגשה שיש לך עוד כמה שנים לזה" עניתי הוא צחק וניגש למזוג לו. "את לא תגלי למשטרה, נכון?" הוא שאל עם חיוך מתגרה. "אה... טוב, היום אני לא אגלה". דן ואני שמנו קומדיה מצחיקה בטלויזיה והמשכנו לשתות. כשנגמר הסרט גיליתי שגמרנו את כל הבקבוק... התפקענו מצחוק ונפלנו על הספה ביחד. שמתי על דן את הרגליים שלי ואמרתי לו: "טוב, אני הרשיתי לך לשתות, אתה צריך לפנק אותי קצת. כואבות לי כפות הרגליים מהטיול היום" דן לקח את הרגליים שלי והתחיל לעסות אותן. הוא עשה את זה טוב... היו לו ידיים חזקות, אבל עדינות. החמאתי לו על המסז'. "היה לנו קורס רפלקסולוגיה בבי"ס, אז לקחתי אותו", הוא סיפר לי, "אני אוהב כפות רגליים".. "חכי רגע, אני אביא קרם" אמר ונעלם לחדר שלו. "בואי לפה, פה יהיה לי יותר נח לטפל בך" הוא צעק אלי מהחדר שלו. חדר טיפוסי של נער מתבגר עם פוסטר של כוכב הפוטבול האהוב עליו תלוי מעל המיטה הזוגית. ברקע התנגנה מוזיקה שקטה, מרגיעה, בלי מילים. האור היה מעומעם קלות. "פה תוכלי להרגע ואני אוכל לטפל בך כמו שצריך" הוא הסביר לי. נשכבתי על המיטה שלו והוא התיישב על הרצפה למרגלותיי. "תגיד, ילד, נח לך לשבת כך על הריצפה?" וידאתי. "כן, כך אני רואה את רגלייך הכי טוב" הוא הרגיע אותי. הוא התחיל ללחוץ לי בכל מיני מקומות, למשוך לי את האצבעות בעדינות, להוציא מהן קליקים. עייפות ורוגע התחילו להתפשט לי בגוף... "יש לך רגליים יפות, עדינות, מטופחות יפה"... שמעתי והרגשתי את הכל כמו מתוך חלום, אבל לא נרדמתי. דן עיסה את רגלי כשמדי פעם הוא עולה מעט מעל הקרסול, משחרר לי את קצה השריר בשוֹק. בשלב כל שהוא עלה אל השוקיים שהיו לי כל כך תפוסים, מרוב שאני הולכת עם נעלי עקב כל היום. הוא ירד בחזרה לכפות הרגליים שלי, ממשיך לעסות אותן. פתאום הרגשתי משהו שונה... רטוב...
