הילד שלי
רקע: (כתבתי בפורום אינטימיות שם אני 'קבועה' ומישהי הציעה לי לפנות אליכם. בן 11. ילד מחונן. קצת בעיות בבי"ס. בעיקר על רקע משמעת. לעיתים גם על רקע של פגיעה בילדים אחרים, בעיקר מילולית. לעג למורים ("נורא משעמם, מורות מעצבנות") ותחושה מאד חזקה שלנו של פחד שלו מכשלון (עוד מגיל הגן) לכן חוסר הנכונות להתמודד עם משימות מורכבות (מראש מבטל את הצורך להתמודד עם כשלון). חוץ מזה ילד חברתי מאד. תמיד בבית שלנו עוד 2-3 חברים או שהוא איתם... עיקר הדאגה שלי - בבית יש ביטוי לפחדים ברמה מאד גבוהה - מחושך - כשחוזר מחבר שגר 20 מ' מאיתנו מבקש שאחכה על המרפסת. מלהיות לבד - לא סוגר דלת במקלחת/שירותים בגלל זה. או אם מגיע הביתה ואין אפחד (קורה). אם אנחנו יוצאים לבילוי טלפון כל 10 דקות בוכה לפעמים. ההירדמות מאד קשה, לפעמים בלי שאני שמה יד עליו לא נרגע. בוכה מפחד. לשאלות שלי מושך בכתפיו אבל הדמעות מסגירות משהו מאד עוצמתי שמתחולל בו. עד כאן הרקע. לאור כל אלה חשבנו שנכון לפנות לעזרה מקצועית. לקח זמן (פנינו דרך מערכת החינוך) למצוא את המטפל המתאים. רובם מתחילים בתחילת השנה לכן קשה להשתחל עכשיו. סוף סוף קיבלנו תשובה חיובית ממטפלת בעזרת בעלי חיים. (חשבנו שיתאים לו). הערב ניסיתי לדבר איתו. להסביר ולהציע שננסה להיפגש איתה. הוא מיד הגיב בלא נחרץ והתכרבל על הספה מתחת לכרית. שאלתי למה הוא לא מוכן להפגש, לנסות לפחות, והוא אמר "כי אני לא מדבר" ובינתיים הדמעות נזלו שם מתחת לכרית שכיסתה לו את הפנים. הסברתי שהיא עובדת עם בעלי חיים הוא הקשה: "אז למה היא רוצה להפגש איתי?" (שומר על חוש הומור גם במצבים קשים - כמו אבא שלו). ניסיתי שוב: למה מתכוון שלא מדבר - עם מבוגרים או על הפחדים שלך? הוא אמר שהתשובה הראשונה אבל עדיין דמעה נצצה לו שם בעין שהכרית הורמה ממנה לרגע. לא חילצתי תשובה אם מוכן או לא. חשוב לי לפחות לנסות להגיע איתו לפגישה אחת ושאח"כ נחליט. יש משהו שלא חשבתי עליו? שאני לא רואה?
רקע: (כתבתי בפורום אינטימיות שם אני 'קבועה' ומישהי הציעה לי לפנות אליכם. בן 11. ילד מחונן. קצת בעיות בבי"ס. בעיקר על רקע משמעת. לעיתים גם על רקע של פגיעה בילדים אחרים, בעיקר מילולית. לעג למורים ("נורא משעמם, מורות מעצבנות") ותחושה מאד חזקה שלנו של פחד שלו מכשלון (עוד מגיל הגן) לכן חוסר הנכונות להתמודד עם משימות מורכבות (מראש מבטל את הצורך להתמודד עם כשלון). חוץ מזה ילד חברתי מאד. תמיד בבית שלנו עוד 2-3 חברים או שהוא איתם... עיקר הדאגה שלי - בבית יש ביטוי לפחדים ברמה מאד גבוהה - מחושך - כשחוזר מחבר שגר 20 מ' מאיתנו מבקש שאחכה על המרפסת. מלהיות לבד - לא סוגר דלת במקלחת/שירותים בגלל זה. או אם מגיע הביתה ואין אפחד (קורה). אם אנחנו יוצאים לבילוי טלפון כל 10 דקות בוכה לפעמים. ההירדמות מאד קשה, לפעמים בלי שאני שמה יד עליו לא נרגע. בוכה מפחד. לשאלות שלי מושך בכתפיו אבל הדמעות מסגירות משהו מאד עוצמתי שמתחולל בו. עד כאן הרקע. לאור כל אלה חשבנו שנכון לפנות לעזרה מקצועית. לקח זמן (פנינו דרך מערכת החינוך) למצוא את המטפל המתאים. רובם מתחילים בתחילת השנה לכן קשה להשתחל עכשיו. סוף סוף קיבלנו תשובה חיובית ממטפלת בעזרת בעלי חיים. (חשבנו שיתאים לו). הערב ניסיתי לדבר איתו. להסביר ולהציע שננסה להיפגש איתה. הוא מיד הגיב בלא נחרץ והתכרבל על הספה מתחת לכרית. שאלתי למה הוא לא מוכן להפגש, לנסות לפחות, והוא אמר "כי אני לא מדבר" ובינתיים הדמעות נזלו שם מתחת לכרית שכיסתה לו את הפנים. הסברתי שהיא עובדת עם בעלי חיים הוא הקשה: "אז למה היא רוצה להפגש איתי?" (שומר על חוש הומור גם במצבים קשים - כמו אבא שלו). ניסיתי שוב: למה מתכוון שלא מדבר - עם מבוגרים או על הפחדים שלך? הוא אמר שהתשובה הראשונה אבל עדיין דמעה נצצה לו שם בעין שהכרית הורמה ממנה לרגע. לא חילצתי תשובה אם מוכן או לא. חשוב לי לפחות לנסות להגיע איתו לפגישה אחת ושאח"כ נחליט. יש משהו שלא חשבתי עליו? שאני לא רואה?
