הילד התחרפן..........

veredy

New member
הילד התחרפן..........

כל פעם שאנחנו לוקחים את האפרוח הקטן (בן שנה וחודשיים) לחנויות שונות- סופר, חנות צעצועים, חנות בגדים וכו', הילד פשוט מתחרפן, הוא מתחיל לרוץ כמוכה אמוק בל רחבי החנות תוך סחיבה של מוצר זה או אחר, לזרוק דברים, אם מנסים לקחת לו מהיד הוא מתחיל לבכות ולהשתולל, כמו-כן יוצא מהחנות שוב ושוב מה שמכריח אותנו לרוץ אחריו שוב ושוב, כשכל ניסיון להחזיק אותו על הידיים, או קשור בעגלה מלווה בהתפתלות, צעקות ובכיות. זה ממש מגיע לסצנות מטורפות שמבריחות אותי מחנויות. למשל לא מזמן נכנסתי לסטימצקי במטרה לקנות כמה ספרים, האפרוח אחרי 2 דק' התחיל לצעוק שהוא רוצה לרדת מהעגלה, אז הורדתי אותו והושבתי אותו על שרפרף שהיה ושמתי לו ספר עם דפים קשים שיוכל לדפדף בלי להרוס, אבל הוא הסתנוור מכל הספרים בחנות והתחיל לקחת מכל הבא ליד, המוכר שהיה מאוד לא נחמד (גם לא ניסה לעזור לי למצוא ספרים שחיפשתי למרות שביקשתי), זרק הערה מאוד לא יפה על זה שהייתי צריכה להשאיר אותו עם אבא, אז ברחתי לי משם כל עוד נפשי בי וממש ירדה עלי עצבות, פשוט הרגשתי שכבר אין לי חיים!!! האם לעוד מישהי זה קורה, האם ניתן לעשות משהו חוץ מלברוח מהמקום? השלב הזה עובר מתישהו? ואם כן מתי?
 

אפרתש

New member
קרה, קורה, עובר

קרה עם הגדולה, עבר בערך בגיל שנתיים, אם אני זוכרת נכון. הקטנה עכשו בת שנה וחצי. מאד קשה לקחת אותה לחנויות. הפתרון - לא לקחת לחנויות. לקחת כשיש עוד מבוגר שיכול לעזור. לקחת לחנויות ידידותיות לילדים שאיזה מוכר נחמד מדבר עם הילד כשאת בוחרת. לקחת ילד ישנוני שמרחף לו בעגלה עם בקבוק. אם זו קניה מאד קצרה, אולי יש לו איזה משחק שהוא מאד אוהב ויכול להעסיק אותו לזמן הקצר, אבל זה דחוק. הייתי בצומת ספרים בשפיים, המוכרות היו מאד נחמדות ולא העירו שום דבר על הקטנה שהורידה ספרים מהמדפים.
 

ליאת +

New member
לא להכנס לחנויות

אין מה לעשות. בחנויות האלה- מצד אחד יש שפע גירויים ומצד שני גם אנחנו מגיבים לגירויים (כי רוצים לעיין בספרים, למדוד בגדים וכו'). עם חלק גדול מהילדים- זה לא הולך ביחד כל כך טוב. אפשרות אלטרנטיבית היא לשלוח את אבא+ילד לחצי שעה לקפיטריה או פינת משחקים (שיש במרבית מרכזי הקניות) ולנצל את הזמן הזה רק בשבילך. מתי זה עובר? לא יודעת. שלוש וחצי שנים ועדיין לא הגענו לשלב הזה. האמת היא שדי הפסקתי לנסות כשהבנתי שמבחינתי ללכת עם הילד לחנויות זה לא בילוי. בשביל לקנות בגדים או ספרים בשבילי אני הולכת לבד. לקנות בשבילו-פעם בחצי שנה סנדלים או נעלים שדורשים מדידה. ברור שזה מגביל, כי אין לי הרבה שעות פנויות וזה היה נחמד אם הייתי יכולה לנצל את שעות אחה"צ איתו גם לסידורים וקניות, אבל- חוויות מאוד דומות לזו שאת מתארת גרמו לי לשנות את דעתי. לגבי המוכר- הוא יכול להיות נחמד יותר או פחות, ועדיף אכן שיהיה נחמד. סביר שמדובר בבחור צעיר שאין לו מושג מה זה להיות עם ילד בגיל הזה בחנות. אבל בכל מקרה עדיין לא נתקלת במוכר או מוכרת אשר יעסיקו את הילד בשבילי בזמן שאני מעיינת בנחת בספרים. אבל בהחלט יש שיפור עם הגיל. כיום אפשר ללכת איתו בכייף לסופר, לדבר על מה צריך לקנות הביתה, והוא אפילו מזכיר לנו מה חסר. בוחר ירקות אצל הירקן וכו'- דברים שבגיל שאת מדברת עליו גם כן היו בלתי אפשריים).
 
מסכימה - לא להכנס לחנויות

וכשממש צריך - להתנות מראש את דפוס ההתנהגות המקובל ושנצא אם הוא לא יעמוד בוא. באסרטיביות, לא בלחץ. זה עובר בסוף
 
לא בכל החנויות יש מוכרים לא נחמדים

אז לא להתרגש יותר מדי מאחד כזה. אני מאוד מבינה אותך כי גם לי לפעמים קשה להסתובב איתו כשיש לו רצונות משלו לאן ללכ ואיך לסדר מחדש את החנות. כמה דברים שעוזרים: 1. לא להתרגש - אם זה לא משהו שביר או שאפשר לקרוע אותו (חנות ספרים לא כ"כ מתאימה לגיל זה, מה לעשות...) אז שישחק. כשהלכתי לקנות נעליים ודן סידר איזה מדף של נעלי ילדים מחדש (הנעליים היו פזורות זוגות זוגות על המדף, ולא בקופסאות) אז לא התרגשתי כי במקרה הכי גרוע אני אסדר אחריו את הנעליים ולא נגרם כל נזק. וגם אם המוכרת תגיד משהו אז אני ארגיע אותה באדישות. למה מה קרה?! 2. להביא לו תעסוקה לזמן שאת רוצה להכנס לחנות שלא ממש בא לו עליה או למתי שישעמם לו - ספר, אוכל, צעצוע אהוב וקטן. אני יודעת שאם אני למשל אקנה לדן כוס מיץ סגורה עם קש - הוא יתעסק בזה איזה חצי שעה לפחות ולי יש שקט. 3. לשים אותו בעגלה של החנות ולסתובב איתו ככה - חוץ מבסופר - שזה טריוויאלי ומאוד מעניין לו תמיד שמה, יש עגלות גם באיס / הום סנטר או להיט חדש שלנו - העגלה הקטנה בחנות של פוקס - כמו עגלת סופר אבל קטנה והוא עומד בפנים ומה זה נהנה שאנחנו משתעשעים ככה. 4. לחכות בסבלנות - גם השלב הזה עובר ואח"כ יותר קל איתם (אני מקווה
)
 

tonti

New member
כמו הפשפש שלי בספריה../images/Emo3.gif

פשוט בדיחה. הוא כ"כ מוקסם מכמויות הספרים עד שמוציא ספר אחד אחרי השני. אנחנו פשוט לא לוקחים אותו למקומות כאלה. (בעיקר לא לחנויות של חזיות ששם בכלל הוא חוגג
).
 

טאשקה

New member
הילד שלי מצא לעצמו פתרון. הוא פשוט

יוצא מהחנות והולך להסתובב ברחבי הקניון. לי אין ברירה אלא לרדוף אחריו,שלא ילך לאיבוד. פעם אחת החלטתי שנמאס לי, הייתי חייבת לקנות בגד. אז אמרתי מה כבר יכול להיות, הוא יתרחק קצת יראה שאמא לא באה ויחזור. הוא יצא. אני הסתובבתי ממש לכמה רגעים לדבר עם המוכרת ואז... הוא נעלם לי מהעיניים. רצתי החוצה מבוהלת והתחלתי לחפש אותו, אחרי כדקה שהייתה ארוכה כמו נצח בשבילי ראיתי אותו יושב בתוך אוטו-צעצוע בוכה ואישה צעירה שואלת אותו איפה אמא שלו. זה היה די רחוק מהחנות, לא יודעת איך הוא הספיק להגיע לשם. מאז, קניות - לבד, או עם מישהו ששומר עליו. ואם ממש צריך אז רק לסופר ומהר. הוא בן שנתיים ומעולם לא אהב חנויות וקניונים. אולי, כמו שנאמר כאן, זה משתפר עם הגיל. בהצלחה.
 
נהיה לי "חלושס" רק מהמחשבה ../images/Emo5.gif

כשאני ופיצית מטיילות בקניון או במקום הומה אדם, אם אנחנו לא הולכות יד ביד, ולפעמים היא רצה קדימה ואני מאבדת קשר עין איתה ל3 שניות - הנשימה נעתקת לי עד שאני רואה אותה....
 
../images/Emo24.gif ההרגשה הזו שכבר אין חיים

כ"כ מוכרת לי בהקשרים האלה. כמו קודמותי, אני נמנעת מלקחת אותו לקניות כי זה פשוט לא כיף יותר. הפתרון הוא לא לנסות להמשיך לחיות כמו קודם רק לקחת אותו איתי לכל מקום, אלא לעשות איתו רק פעילויות שמתאימות לו, כדי שכולנו נהנה, ולדאוג לזמן בלעדיו בו אני יכולה לעשות דברים שאני אוהבת והוא לא.
 
למעלה