הילד השתגע!!!
בימים האחרונים נתקלתי בדפוס התנהגות חדש אצל קורן (בן שנה וחצי), הוא משחק במשחק ואם לא כ"כ הולך לו הוא מתעצבן נורא מעיף את כל חלקי המשחק לכל עבר, צורח ואפילו נושך אותו בחוזקה.... בהתחלה ניסיתי להחביא את גורמי התיסכול, אבל באמת שאני לא יכולה להחביא את כל המשחקים... ביום חמישי מינגלנו אצל הסבא והסבתא וקורן ישב עלי ואכל, חתכתי לו נקניקיה לרבעים ונתתי לו רבע ביד שיאכל (אחרי שקיררתי) ובצלחת מולו היו מונחות 2 נקניקיות שלמות וחמות והוא התעקש שהוא רוצה נקניקיה שלמה וניסיתי להסביר לו שזה חם (הוא מבין מה זה חם) והוא התעקש וקיטר, עד שהתעצבן ונשך לי בכל כוחו את הזרת- אני הייתי לא רק כאובה, אלא בעיקר המומה (פשוט לא ראיתי את זה מגיע!), ישר הורדתי אותו מהידיים והוא השתרע על הריצפה ופרץ בבכי תמרורים. מעבר לכך, הוא נורא פעיל ולא יושב שניה בבית זה לא נורא כי הבית בטיחותי למהדרין- אין מפות, אין שום דבר על הריצפה, כל המגירות והארונות עם החומרים, מכשירים, כלים המסוכנים סגורים עם מנעול ביטחון, אבל בבתים אחרים זה לא כך ולא רק זה הוא נכנס לטירוף חושים כזה ומתרוצץ מפה לשם שולח יד לכל דבר אפשרי, פותח כל ארון וכו'.... זה פשוט נהיה כבר סיוט לצאת איתו מהבית אנחנו חוזרים מותשים לגמרי (אני והאיש מתחלקים לגמרי בריצות ומשו-מה זה לא מספיק), ובאמת כמה אפשר להיות סגור בבית. בקיצור, יש לכן מושג מה עובר על הילד, מתי זה יעבור ואיך לעזאזל מתמודדים איתו? אגב, הורים אחרים (חברים) כל הזמן מסתכלים עלינו ברחמים כי באמת שקורן פעיל במיוחד, ונורא מנסים להדגיש שזה עניין של חינוך... אתמול לא התאפקתי ואמרתי שאפשר לשבור את רוחו של הילד ולתת לו לבכות שעתיים בפינה, אבל מה בדיוק אשיג עם זה. הוא באמת פעיל במיוחד, סקרן, עקשן ויודע בדיוק מה הוא רוצה, אני יודעת שילד צריך גבולות, אבל אני נגד הגישה של להגיד "לא" כדי להוכיח מי כאן הבוס ולתת לו לבכות סתם כדי שילמד להישמע למרותי..... בקיצור יש עיצות?
בימים האחרונים נתקלתי בדפוס התנהגות חדש אצל קורן (בן שנה וחצי), הוא משחק במשחק ואם לא כ"כ הולך לו הוא מתעצבן נורא מעיף את כל חלקי המשחק לכל עבר, צורח ואפילו נושך אותו בחוזקה.... בהתחלה ניסיתי להחביא את גורמי התיסכול, אבל באמת שאני לא יכולה להחביא את כל המשחקים... ביום חמישי מינגלנו אצל הסבא והסבתא וקורן ישב עלי ואכל, חתכתי לו נקניקיה לרבעים ונתתי לו רבע ביד שיאכל (אחרי שקיררתי) ובצלחת מולו היו מונחות 2 נקניקיות שלמות וחמות והוא התעקש שהוא רוצה נקניקיה שלמה וניסיתי להסביר לו שזה חם (הוא מבין מה זה חם) והוא התעקש וקיטר, עד שהתעצבן ונשך לי בכל כוחו את הזרת- אני הייתי לא רק כאובה, אלא בעיקר המומה (פשוט לא ראיתי את זה מגיע!), ישר הורדתי אותו מהידיים והוא השתרע על הריצפה ופרץ בבכי תמרורים. מעבר לכך, הוא נורא פעיל ולא יושב שניה בבית זה לא נורא כי הבית בטיחותי למהדרין- אין מפות, אין שום דבר על הריצפה, כל המגירות והארונות עם החומרים, מכשירים, כלים המסוכנים סגורים עם מנעול ביטחון, אבל בבתים אחרים זה לא כך ולא רק זה הוא נכנס לטירוף חושים כזה ומתרוצץ מפה לשם שולח יד לכל דבר אפשרי, פותח כל ארון וכו'.... זה פשוט נהיה כבר סיוט לצאת איתו מהבית אנחנו חוזרים מותשים לגמרי (אני והאיש מתחלקים לגמרי בריצות ומשו-מה זה לא מספיק), ובאמת כמה אפשר להיות סגור בבית. בקיצור, יש לכן מושג מה עובר על הילד, מתי זה יעבור ואיך לעזאזל מתמודדים איתו? אגב, הורים אחרים (חברים) כל הזמן מסתכלים עלינו ברחמים כי באמת שקורן פעיל במיוחד, ונורא מנסים להדגיש שזה עניין של חינוך... אתמול לא התאפקתי ואמרתי שאפשר לשבור את רוחו של הילד ולתת לו לבכות שעתיים בפינה, אבל מה בדיוק אשיג עם זה. הוא באמת פעיל במיוחד, סקרן, עקשן ויודע בדיוק מה הוא רוצה, אני יודעת שילד צריך גבולות, אבל אני נגד הגישה של להגיד "לא" כדי להוכיח מי כאן הבוס ולתת לו לבכות סתם כדי שילמד להישמע למרותי..... בקיצור יש עיצות?
