הילד הרע שבו?

[רק שאלה]

הילד הרע שבו?

זיו שלנו ילד מקסים (כמובן...) חברותי, שמח ידידותי אוהב חברה ומתקשר להפליא עם ילדים, מבוגרים וחיות. אלא מה, יש לנו בעיה בגן, שלעיתים פולשת לחיי הבית - זיו מרביץ. אני יודעת שתגידו שככה זה ילדים ושיש תקופות כאלה, וצריך להכחיד את ההתנהגות במניעת הפניית הזרקור (אני זוכרת רות..) וכן הלאה, אבל שום דבר לא עוזר. בבית אנחנו כל הזמו עובדים על העניין - כשהוא מרביץ אנחנו אומרים בשקט ובתקיפות "אצלנו לא מרביצים", כשאנחנו רואים בטלויזיה, מכות - אנחנו אומרים יחד "אסור להרביץ" זה לא יפה" וכן הלאה. אבל בגן זהלא עובד. לתחושתי הגננת לא יודעת איך לתת לילדים כלים להתמודד עם כעס, תסכול, איך לחכות לתורך, ואיך לתווך בין הילדים. הגננת מאד משתדלת, אבל היא צעירה וחסרת נסיון ואני מרגישה שזיו משלם את המחיר. זה הגיע למצב בו היא שאלה אותי מה אני מציעה לעשות, כי היא לא יודעת מה לעשות. אני פוחדת שסוג ההתנהגות שלו ישתרש ואח"F לא נוכל לשנות אותו. מה אתן מציעות לעשות??????? תודה מראש

 

[לאה_מ]

מכיוון שאנחנו מתקרבים לסיום השנה

אם את מרגישה שהגננת חסרת נסיון, ושזיו משלם את המחיר על חוסר היכולת שלה לסייע לילדים להתמודד עם כעסים, תסכולים, המתנה וכו´, אולי שווה לשקול להעביר את זיו לגן אחר בשנה הבאה. לא כתבת בן כמה זיו, ולכן קשה קצת להתייחס באופן ספציפי. אבל התחושות שלך לגבי הגננת מדליקות אצלי נורה אדומה. קשה לי להאמין שאת תוכלי ללמד אותה איך לעשות זאת, בעיקר כאשר היא אמורה לטפל בקבוצה של ילדים, ולא רק בילד אחד. אם תוסיפי פרטים לגבי גילו של זיו וההתנהגות שלו בבית ובגן, אולי נדע לעזור יותר. האם זיו ילד יחיד? איך הוא מתקשר עם ילדים אחרים כשבאים אליכם הביתה? ובגינה הציבורית? האם נכחת פעם בגן וראית מצב שבו הוא מרביץ לילדים אחרים? האם את יכולה לומר מה היה הטריגר להתנהגות הזו? ובבית - מתי הוא מרביץ ולמי?...

 

[רק שאלה]

אז ככה: זיו בן שנתיים ושלושה חודשים

ואנחנו בכל מקרה מעבירים אותו גן. הוא מאד מילולי ומבין בצורה נהדרת. הוא ילד מאג מחבק ואוהב, ומאד חברותי, מה שלפעמים עומד לו לרועץ בגן, רוב הילדים בני גילו פחות או יותר, והם לא כ"כ רוצים לשחק יחד, ואילו הוא מאד אוהב. הבעיה העיקרית שלו הוא שהוא לא יודע איך להוציא את הכעס/תסכול בצורה אחרת ממכות. חוצמזה נראה לי שלעיתם הוא עושה את זה כדי למשוך תשומת לב של הגננת. עוד בעהי היא העדר היכולת שלו לתקשר בדרך אחרת. אם אנחנו לידו אז אנחנו מתווכים בינו לבין הילדים, ואז הוא למשל מבקש את הצעוצוע, או מבקש להתחלף. כנראה שבגן לא עושים את זה, ובוודאי לא ניתן להיות עם אותה תשומת לב. הקושי שלי הוא איך להקנות לו את יכולת התקשורת האחרת - זו שלא כרוכה במכות

 

[לאה_מ]

לפי מה שאת מתארת, הוא לא נעדר

יכולת לתקשר בדרך אחרת. את אומרת שהוא מאד מילולי, מחבק, אוהב... כלומר, הוא מכיר צורות נוספות של תקשורת, וגם יודע להשתמש בהן. אני לא חושבת שההתנהגות ה"מרביצה" שלו תתקבע, משום שאם הוא יודע לתקשר אחרת, ואם בבית הוא מתקשר אחרת (או בכלל כאשר אתם נמצאים בסביבה), ובהנחה שהדוגמא שהוא רואה אצלכם היא לא תקשורת באמצעות מכות, אז מן הסתם הוא יפתח בהדרגה כישורי תקשורת יעילים ולא אלימים. ואיך לומדים זאת? כפי שאת יודעת - מהתבוננות וחיקוי (בעיקר של ההורים, אבל בהחלט גם של הגננת והילדים מסביב), מנסיון אישי, מהכוונה של הדמויות המשמעותיות עבורו (ההורים והגננת). כתבת שאם אתם לידו, אתם מתווכים בינו לבין הילדים - אולי לא הבנתי נכון, אבל אם התיווך שלכם מתבטא בכך שאתם אומרים לילד האחר מה זיו רוצה, אולי כדאי יותר, לעזור לזיו לבטא את עצמו בצורה יותר יעילה (כלומר, שהוא יאמר בעצמו), במקום לעשות זאת עבורו, וכך הוא יתרגל את כישורי הביטוי האלה.

 

[רק שאלה]

תודה

 

[דליה.ד]

ועוד עצה קטנה

אני מציעה לקנות לו שק אגרוף קטן שבו אפשר להכות מתי שמרגישים שאי אפשר להתאפק, או בובה סמרטוטית שאותה אפשר ל"כסח",במקום את הילדים. הילד הקטן הזה עדין לא שולט בקודים חברתיים, והוא מרגיש צורך לפרוק את התסכול או המתח שהוא חש. וזה בסדר בגילו, זה לא אומר שהוא יגדל ילד אלים. יכול להיות שבמהלך הזמן הוא ירכוש כלים חדשים להתמודדות ולפעמים אתם והגננת צריכים להיות "מודל להתנהגות אחרת", כלומר להראות לו מה כן אפשר לעשות, איך מבקשים צעצוע, איך מבקשים להשתתף במשחק (פשוט ללכת איתו ולדבר במקומו). בזמנו עשינו את זה עם בנינו שהיה גם הוא מרביצן. במהלך הזמן למד איך לומר: "אני נורא צריך את הצעצוע הה עכשיו, כי אני לא יכול להתאפק יותר" גם הילדים למדו אותו והיו אומרים: "אוקיי, תיקח לכמה דקות ואחר כך תחזיר". אבל פה נעשתה עבודה מאוד רצינית של הגננת ששיקפה לילדים את מה שהילד מרגיש ונתנה לו כלי להסביר את עצמו ולימדה את הילדים איך לעזור לו. אפרופו, הוא היום בן 12 ומתוק אמיתי! לא מרים יד על זבוב. עוד רעיון: "חדר רך" אם יש אפשרות ליצור לו חדר רך עם מזרון על הרצפה ומזרונים וכריות מסביב. ובחדר הזה אפשר להשתולל ולהרביץ לכריות ו/או לשק איגרוף. בבית הילדים של בני היה חדר כזה והרבה פעמים הילדים היו הולכים לשם מיוזמתם לפרוק אנרגיה (נכון, זה פתרון שמתאים לבית ילדים ולא לבית פרטי, אבל אולי אפשר לעשות חדר כזה בגן?). מקווה שנתתי כיוון מחשבה.

 

[דסי אשר]

לאמא של זיו - לא הבנתי איזה

מיומנויות חברתיות יש לזיו, בהתמודדות עם ילדים אחרים, בנוכחותכם? את יכולה להסביר יותר -אם את רוצה? לאה העלתה השערה, שאולי אתם מתווכים עבורו בזמן שרוצה משהו שישנו אצל האחר- ואז הוא חסר מיומנות למו"מ, להתמודדות עם תסכול. מה בדיוק קורה? דסי

 

[רק שאלה]

קודם כל תודה על כל התשובות

זיו די מילולי לגילו. הוא יודע לבקש, הוא יודע לחכות בתור (ולספור עד 10 תוך כדי) הוא מבין הכל. לדעתי הוא לא יודע איך להתחלק בתשומת הלב של הגנת ואיך לנתב תיסכולים או כעס. הבעיה שכנראה תיווך הצוות בגן אינו מספק ולכן נכנסנו למערבולת שבה הוא מכה, ואנחנו לא מצליחים לשבור את המעגל.