הילד הרעב

הילד הרעב

שלום לכם!

לפעמים אני מרגיש כמו ילד רעב שעומד ליד חלון ראווה מלא, ורואה את האנשים בפנים שמחים ושבעים.
לפעמים אני מרגיש כמו מי שרואה זוג הולך ויש שם אהבה, ואני לבד.
אבל כשאני מסתכל על הסוף אני רואה הרבה לבבות שבורים, אנשים יוצאים מהמסעדה ומקיאים, אהבות הופכות לשנאה.
יש מישהו שיודע איך משביעים את הצימאון של החיים?
אני צמא וכמהה ואף אחד לא מגביל אותי יותר מעצמי, אני גובה מחיר מעצמי שאינני מסוגל לעמוד בו.
אני חושב שאני מכיר את המקום שלכם, ואני רוצה לדעת מה הסוף?
יש סוף לצימאון או שחיים בשביל לחיות, פשוט כי אין למה להאמין?
אודה למי שיענה לי
כי אני מוקף אנשים אבל בודד מאוד.
 

שחר 6

New member
תאמין שיש סוף לצימאון

גם בחיים ההווים יש מצב שתמצא דרך שבה יורווה הצימאון
 
התשובה בכותרת

כאשר הילד רעב הוא רוצה לבלוע עולם ומלואו
אבל אחרי סנדויץ' רזה אחד הוא כבר שבע
כאשר אדם לכוד במצב של רעב נפשי הוא חש שלא יהיה טעם לחייו אם לא יצליח להגיע אל "ה" אושר
אבל המציאות היא שיש מצבים רבים של מנוחת הנפש ותחושת שובע מההנאות הקטנות של החיים
לא לחינם אנו חושדים כל מתפלסף שמא הוא נגוע בדיכאון
אכן הדיכאון מוביל אותנו אל מעמקי המעמקים של החים
אבל כאשר אנחנו במצב תקין די לנו במועט ואנחנו שמחים בחלקנו
 

מתפקחת

New member
שלום ילד

האם הרעב שלך הוא לאהבה?
למישהו שיבין אותך..שיכיל..
שלא ישפוט או יבקר?
האם זה קשור דווקא לדת?
 
תודה

כתבתי שאודה למי שיענה אז תודה
התשובות בהחלט מסקרנות ופותחות הרבה מקום למחשבה
ארורים הם החיים, אני מוותר על ההווה למען העתיד, על העתיד בגלל העבר, ועל כולם גם יחד בשביל רגע של הנאה נכזבת.
אכן חיפוש התכלית בה' הידיעה היא עניינו של אדם נואש, אילו מצאתי משהו שנותן לי רגיעה זמנית לא הייתי מוגיע את מוחי בעניינים אלו. תחושת צמאון וכמיהה אופפת אותי. והייתי רוצה להאריך אבל עלי לסיים לילה טוב
 

מתפקחת

New member
החיפוש

הוא חלק מעצם היותנו ..זה נורמלי ואפילו רצוי..
אמנם החיפוש עצמו מבלבל ומכאיב..
אך מוביל לשינוי..להבנות..
 
למעלה