הילד החל לשקר...

[גלירון1]

הילד החל לשקר...

שלום חברות וחברים, הבן שלי בן 6.5 החל לשקר במרץ. לדוג': אתמול הוא זרק בסתר את שארית ארוחת הערב שלו והכריז שהוא שבע וסיים הכל ועוד דרש בנוסף קינוח. היום הצהיר שלא כדאי שילך לגן, כי הוא הקיא עשר פעמים בלילה... אני יודעת שזה מתוחכם ולא טרוויאלי. העניין הוא שאני מרגישה שהוא ממש מאמין בשקר של עצמו...הצעות לדרכי התמודדות יתקבלו בשמחה

 

[גלירון1]

ארוחת ערב- טען בתוקף שסיים את הכל...

 

[nirity1]

האמת היא ששקר

הוא שלב התפתחותי. נראה לי דווקא חיובי. צריך פשוט להסביר לו - להראות לו את הראיות - שלא משקרים

 

[dina199]

מזל טוב

תסבירי לו בצורה רגוע שאת יודעת שהוא משקר , ושלא כדאי לו כי את תגלי הכל. אבל רצוי באמת לברר למה הוא שיקר? יכול להיות שקרה משהו (לא בהכרח קשור לאוכל) והוא לא יודע להגדיר את זה.

 

[גלירון1]

תודה דינה...

האמת שלאחרונה התפתח בבית שיח (עם הבן והתאומה שלו-ששניהם מאובחנים) בנושא למתוח מישהו/לרמות ולהגיד אח"כ סת...ם. דברתי איתם על זה שאפשר למתוח מישהו וזה בסדר, אבל חשוב מיד אח"כ להוסיף סת..ם, כדי שיהיה ברור שזה לא באמת. כל זה התחיל מכך שהבן שלי היה החל לספר לי סיפורים שלא קרו (בררתי עם המשלבות). כאמור לאחרונה הוא השתדרג...

 

[תקוות בתשלומים]

לפעמים באמת קשה להבדיל

בין שקר לאמת. לדוגמה- נתתי שתי עוגיות, אחת לאיתן ואחת לעדיה. איתן בד"כ מחסל את שלו לפני שמספיקים להגיד רובניזון קרוזו.יצאתי מהסלון וחזרתי אחרי דקה, ראיתי שנותרה רק חצי עוגיה, והיא בידיים של איתן. המסקנה המתבקשת היא שהוא לקח לה את שלה כשסיים את שלו. שאלתי אותו "זאת העוגיה של עדיה?", אז הוא אמר לי " ללללא, של איתן". ואני בטוחה שזו היתה של עדיה. אלא מה אני מסיקה מכל הסיפור הארוך הזה? שלא נראה לי שהוא שיקר, אלא שהוא מרגיש שברגע שהוא לוקח לה את העוגיה, היא באמת שלו...

 

[גלירון1]

בהחלט מעניין מה שאת מתארת...

 

[Ronronit1]

איתן בגיל שזה לגיטימי להאמין להמצאות.

בת של חברים, בת כמעט ארבע, מתוקה ונ"ט לגמרי גם מספרת לפעמים סיפורים דמיוניים שמשתלבים במציאות והיא מאמינה בהם - שבוע שעבר היא סיפרה לאמא שלה שיש לה פגישה עם הבן שלי, מה שלא קרה כבר כמה שבועות אבל היא כנראה רצתה שיקרה. בגיל שש וחצי- אני לא בטוחה, אולי זה עדיין על השוליים של הלגיטימי להאמין בדמיון.

 

[תקוות בתשלומים]

בגיל 6.5 חשבתי שאם אני אתאמץ מספיק

ואעשה את התנועות ארוכות ואיטיות, אני אצליח לעוף.

 

[Ronronit1]

נו ? הצלחת לעוף בסוף?

 

[dina199]

אצל א"ס אין 'שוליים של גיל לגיטימי'

זה יכול להמשיך עד גיל הרבה יותר מבוגר. ויש כאלה שלא מאמינים בדמיון לחלוטין.

 

[arana1]

א"ס נוטים להאמין ב"שטויות" עד יום מותם

ולא בטוח שזה נורא רע

 

[dina199]

 

[אימא של את]

 

[dina199]

אצל נ"טים יש הבדל בין מצב של 'שקר ואמת'

למצב של 'עובדות או דמיון' . אבל קשה להגדיר מה זה בדיוק שקר. אז הרבה פעמים לא"סים קשה לנחש מה מבחינת נ"ט מוגדר 'דמיון בריא' ומה זה 'שקר (רע)" . ויש א"סים שמתייחסים לכל מה ש'דמיון' כמו ל 'שקר' כי זה לא עובדה אמיתית. ובמקרה שלך הילד באמת לא שיקר. מבחינתו מה שביד לו, שייך לו . ומי אמר שזה לא הגיוני?

. מבחינת הגיון מוחלט זה נמצא ביד שלו , אז למי זה כבר יכול להיות שייך ?

 

[tamarus1]

ילדים מחפשים לפעמים תירוץ לא ללכת לבית ספר

או לגן.... זה יכול להיות מכל מני סיבות מגוונות. לדעתי אם יש אפשרות להשאיר אותו ביית, זה לא נורא אם איזה יום הוא לא ילך.... כל עוד זה לא הרגל.... סך הכל אני מאמינה שצריך לקבוע על מה רוצים להתעקש ועל מה מוכנים לוותר, ולהשאיר את המלחמות רק למקרים מאוד חשובים. למשל לגבי אוכל, ידוע שלהרבה ילדים ומבוגרים בספקטרום יש בעיה עם מאכלים.. או כל מני קבעונות שקשורים.... (יכול להיות צבע הצלחת, מרקם או כל דבר אחר...) חשוב לבדוק שמשהו מסוג זה לא היה... שמעתי גם על ילדים בספקטרום שחיים לא רע מקינוחים....

 

[גלירון1]

טוב במקרה שלנו, הילדים אוכלים בלי עין הרע

יותר טוב מהאמא...

 

[bambina האחת]

מזל טוב

זהו שלב בהתפתחות וכולם עוברים אותו. מה שאני עושה במקרים כאלו זה מסבירה איך אני יודעת שהם משקרים (שילמדו לעשות את זה לפחות יותר מתוחכם) וגם מסבירה למה לשקר זה לא טוב. לפעמים אני עושה את עצמי לא מבינה שהם משקרים ( כשזה משהו קטן ולא פוגע באף אחד) כדי שיבינו שלפעמים אפשר להצליח עם השקר

 

[גלירון1]

תודה במבינה

.בהחלט רשמתי לפניי את האיזון

שציינת, בין לאפשר 'בקטנה' וללמד לעשות זאת נכון, לבין להבין את השלכות השקר במקרים מסויימים.

 

[yehonatan7]

אני ממש מופתע...

דווקא בתור א"ס, אני יכול להעיד על עצמי שאני בחור מאוד כנה, ולא זכור לי אם אי פעם בחיי שיקרתי. דווקא א"סים הרבה פעמים לא מסוגלים לשקר, מכיוון שהם אינם יודעים באיזו דרך לעשות זאת. זה מזכיר לי שבסיפור "המקרה המוזר של הכלב", הנער אומר שהוא לא מסוגל לשקר ותמיד אומר את האמת. דווקא הקושי שאני נתקל בו הוא בהבחנה לגבי מתי צוחקים אתי, ומתי אומרים לי את האמת. עושה רושם שהבן שלך מנסה "לעשות לך דווקא", אולי בשביל לבחון עד כמה את יכולה להיות סבלנית אתו. אני מציע לך להסביר לו שכפי שהוא לא היה רוצה שאת תשקרי לו, כך עליו לכבד אותך ולא לשקר לך. בהצלחה !