הילד אגרסיבי....

[galia26]

הילד אגרסיבי....../images/Emo122.gif

היי לכולכם, אני רוצה להתייעץ איתכם : אדם בן שנה וחודש, כשהוא פוגש ילד אחר (בזמן שהוא בבית, אני לא יודעת איך הוא בפעוטון), הוא מתחיל למשוך לו/לה בשיער, בחולצה, לדחוף...גם ילדים יותר גדולים ממנו. אותי ואת אישי הוא גם נושך, שורט, מושך בשיער... ניסיתי לראות מתי זה קורה לו...אז עם ילדים אחרים נראה לי שזאת דרכו להזמינם למשחק. איתנו, נראה לי שזאת דרכו לבקש חיבוק, נישוק או גם שנשחק איתו...בהתחלה היינו כועסים עליו (לא נושכים! לא שורטים! בטון כועס), היום אני אומרת לו את הדברים האלו ביחד עם דוגמא לליטוף וביחד עם זאת אני מנסה להסיט אותו מהנושא (ע"י משחק, או דגדוג...), העניין שזה לא מפסיק, ונראה לי שזה רק מחמיר ועושה רושם שזה משעשע אותו...מה לעשות, גם קשה לי לכעוס עליו באמת והוא יודע איזה מניפולציות לעשות בשביל להצחיק אותנו. האם לדעתכם זה מצביע על בעית התנהגות? אני לא אוהבת ליצור בעיות...ובד"כ אני משתדלת לא לעשות עניין מדברים, אבל כל פעם שאנחנו נפגשים עם ילדים אחרים, הם בוכים באיזשהו שלב... תודה מראש על תשומת הלב - גלי...

 

[לאה_מ]

אבל, גלי, הוא רק בן שנה...

תינוק ממש. אני חושבת שאת צודקת באבחנה שלך, שהדחיפות/משיכות שלו נובעות מתוך רצון להביע משהו שונה לחלוטין. באמת אולי לומר לילד "אני רוצה לשחק אותך" או לומר לך "שחקי איתי, שימי לב אלי". אני מסכימה איתך, שמאד לא נעים להפגש עם ילדים כאשר הילד שלך תמיד גורם לילדים האחרים לצאת בוכים מהמפגש הזה. לכן את צריכה להיות מאד קשובה, מאד עירנית, להיות בקרבת מקום, ולנסות לנטרל כמה שיותר את ההתנהגויות האלה לפני שהן קורות. במקביל, לתמלל עבורו את מה שהוא מנסה לומר - "אתה רוצה לשחק עם עדי? אל תדחף אותה, בוא נאמר לה: עדי, אדם רוצה לשחק איתך". נכון שיש לך עוד הרבה זמן עד שהוא ידע ליישם את זה, אבל אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל

אם הוא ילד מאד פיזי, אני ממליצה לך להרבות במגע פיזי איתו, גם ביזמה שלך, ולא רק כאשר הוא מבקש זאת. נשמע שהוא יהנה ממשחקי גלגולים, חיבוקים, עיסויים והשתוללויות פיזיות דומות. וכדאי לשאול בפעוטון מה קורה שם ואיך הם מגיבים.

 

[שחר של עמית]

../images/Emo45.gif מסכימה מאד עם לאה

כאמא לילד (בן שנתיים וחודש) שנהג בעבר כך באופן תדיר, וגם כיום לעיתים. לנסות למנוע; לתמלל; להציע אלטרנטיבות. ומאד חשוב בעיני - גם אם הוא מאד מצחיק בתגובתו המשועשעת, אם אמרת בטון רציני ש"אסור להרביץ" לא לחייך ולא להעביר מסר נוגד בשפת הגוף שלך. אסור זה אסור - גם מילולית וגם פיזית.

 

[מיוי]

שלום גלי

לדעתי, קודם כל ההתנהגות אופיינית לגילו. זה הגיל של נשיכות וההרבצות ובעיקר התקופה שבה הילד מעוניין בקשר חברתי אך לא יודע כיצד להשיגו. אני לא חושבת שיש כאן בעיית התנהגות, אבל לדעתי, אם הנושא חשוב לך, כדאי לומר את האיסורים יותר בטון תקיף - אפילו לא בכעס, פשוט כמשהו שלא מקובל עליכם: אני לא מרשה להרביץ! לא צריך למהר ללטף, ולחבק באותו הרגע, זה בסדר להגיד פשוט 'לא' החלטי וזהו. אני מציינת את נושא הליטוף, בעיקר משום שסיפרת שכל העניין מצחיק אותו. יתכן והוא לא קולט בטון שלכם את ההחלטיות של הנושא עבורכם, ולכן ממשיך. כמו כן, אפשר להסב את תשומת לבו לזה שהצד השני בוכה ועצוב. אפשר גם להגיד (שוב לא בכעס) אני רואה שהיום אתה לא משחק יפה, אז אולי כדאי שנחזור הביתה. שיהיה לכם בהצלחה, מיכל וימר (מצורפת כתובת האתר שלי, אתם מוזמנים לבקר)

 

[kokopeli1]

למיטב הבנתי

מצב כזה נובע מהפער שבין הרצון לבין היכולת להביע אותו. כמו שאת זיהית בעצמך - הוא רוצה חיבוק, להזמין למשחק וכו', וזאת הדרך שבה הוא יודע להביע את עצמו בשלב זה של חייו. כמו שתינוק בן יומו מביע את צרכיו בבכי, כי זאת דרך ההבעה שהוא יודע. סביר להניח שזה יעבור ע הזמן, כשהוא ילמד לדבר, אבל חשובים שני דברים בדרך: 1. לתמלל אותו - כלומר, אם את מזהה שמה שהוא רוצה זה חיבוק אז להגיד לו - "בוא אני אחבק אותך, זה מה שאתה רוצה, נכון?". אם את מזהה שמה שהוא רוצה זה להזמין ילד לשחק אז לומר - "בוא נזמין את X לשחק, תן לו יד" וכד'. 2. במקביל להסביר לו שזו לא הדרך לבקש דברים, כי הוא עלול מהר מאוד לקשר את מה שהוא עושה עם אפקטיביות בהשגת מבוקשו.