הילדים שלנו...

[אלת האהבה]

הילדים שלנו...

הילדים שלנו זרוקים שם...הילדים שלנו צועקים שם...אני יושבת מול המסך...של תפוז...בוהה,מאזינה לרדיו,מתקשרת לחברים...מוודא שכולם בחיים,שכולם בריאים...(ולא,אני לא מלאך...) מזועזעת מהדברים שנאמרים...עכשיו זה הזמן למלחמות פוליטיות?...בשעה כזאת? בשעה שזה יכול היה להיות הילד שלי,הילד שלך,הילדים שלנו... זה יכול היה להיות גם אתה או את... אני מכירה את המקום טוב...רק השבוע הייתי שם,והיום הייתי אמורה להיות שם שוב...אבל משהו לא ברור החזיק אותי בבית... ((((((((פיגוע בלב תל אביב....בלב המדינה...בלב של הילדים שלנו))))))) הפיגוע הזה מראה לנו כמה אנחנו קטנים...כמה החיים קצרים...כמה צריכים לדעת לנצל כל רגע...כמה חשוב לגעת בכל אדם ואדם...כמה חשוב לתת...כמה חשוב לאמר שאוהבים...כמה עלינו להיות מאוחדים...כמה אנחנו קטנים!!! אלת..

 

[לבונה]

באמת כמה אנחנו ``קטנים``

קטנים וחסרי אונים מול הידיעה שלא יכולים אפילו להגן על ילדינו. קטנים מהכלומניקיות שלנו, בביתנו, ברחובותינו, האם כך יהיו חיינו? נסתגר בביתנו? הלילה הזה נורא ואסור לעבור עליו בשתיקה, לא עוד.

 

[anat lv]

אלת יקרה

מסכימה אני עם כל מילה ממש עצוב לבוא מהעבודה לפתוח CNN ולראות מה קרה בלב תל אביב משתתפת בצערם של כל המשפחות שאיבדו את ילדיהם בפיגוע המזעזע הזה ענת

 

[דיסוננס]

המממ...

אלתוש, אני יודע שאת נורא רגישה וצריך לשקול מילים אבל כמו שפעם אמרתי לך..כל אחד מתמודד אחרת. היה מדהים אתמול לראות בחדר את ההתפתחויות האנתרופולוגיות. קבוצה גדולה של מתלהמים הניפו שלטי ``כהנא חי`` בצ`ט, קבוצה אחרת דווחה כל 3 דקות על מספר הנפגעים, קבוצה אחרת השתתקה (ואת ביניהם) והקבוצה שלי היתה צינית כרגיל. אבל שוב, צריך להבין שכולנו כואבים ושכ``א מתמודד אחרת ולכבד את זה.

 

[hagit 22]

דיסו

יא רשעעעעעעעעעעע <והמבין יבין>