הילדים שלו!

[dro המקורית]

הילדים שלו!

האם מותר לקטר פה שהם כבר 5 ימים פה - ואני מרגישה שאין לי מקום לעצמי? אני מרגישה לא נעים עם הקיטור הזה - אבל כל מה שאנ ירוצה זה קצת שקט...לא ערוץ הילדים...לא כל חמש דקות שאלות - רק להסתובב בבית שלי בלבוש נוח לי ולישון בשקט... ולא שהוא גם יתעצבן עליהם ויוציא את זה עלי... זאת אומרת הוא לא מוציא עלי - פשוט סף הספיגה שלו כל כך נמוך אחרי שהם מתישים אותו - והוא הרי אבא גרוש - רק חייב להיות כל הזמן סנטה קלאוס...

 

[ophra]

מותר אבל....

אל תצפי שילטפו לך את הראש כאן על הקיטור הזה הנה את חווה בגוף ראשון את הצד השני של המטבע שנקרא "מגורים משותפים בפרק ב'" כל כך רצית את זה כל כך נלחמת על זה ועכשיו זה כאן, ואת מבינה שזו "עסקת חבילה" אז אין לך מקום לעצמך לכמה ימים ואת לא יכולה להסתובב בתחתונים בבית לכמה ימים והטלוויזיה והמחשב תפוסים על ידי הילדים ואבא שלהם לא הכי רגוע ונינוח אלה החיים האמיתיים דרו זה מה שכל כך רצית וד"א - אבא גרוש ממש לא צריך להיות סנטה קלאוס כל הזמן הוא צריך רק להיות אבא עפ

 

[just yael]

../images/Emo45.gif

 

[ophra]

קראתי שוב ו....

הייתי חייבת להוסיף משהו קטן: תיאורטית הילדים האלה יכולים היו להיות הילדים של כל אחת מאיתנו שכותבות כאן..... עפ

 

[טלה צפוני]

נ כ ו ן

ואני אם הייתי יודע שבת זוגי חושבת כך הייתי ....נעלב עד עימקי נשמתי.

 

[dro המקורית]

אנא תקראי הלאה

כמו שהסברתי.. אין לי שום בעיה עם הילדים שלו...להיפך - אנחנו ביחסים מצוינים...והם אוהבים לבוא לפה ומבקשים שאבוא איתם לכל מקום - ואני עושה את זה...הבעיה זה עם זה שהוא לא מקל עלי כשהם פה. זה הכל.

 

[avitalp]

הילדים שלו...../images/Emo20.gif

הם חלק בלתי-נפרד ממנו... וברגע שבחרת לחיות איתו את חייך - גם הם שם... לפעמים ליותר מסוף שבוע... וככל שתקדימי לקבל את זה בחיוב - כן ייטב... מותר לקטר (ורצוי לעשות את זה רק כאן

)... בבית, למען כולכם, אסור שהם ירגישו לא רצויים, מפריעים, מעצבנים... הרבה סבלנות וסובלנות צריך כאן... בזהירות... לבנות ולא להרוס...

אביטל

 

[dro המקורית]

לא הסברתי עצמי טוב...

אין לי בעיה עם הילדים עצמם...נהפוך הוא... אנחנו מסתדרים מצויין - ויש קשר מצויין...הבעיה שלי היא איך שהוא מתייחס כשהם פה. אסביר: הם בני 9 ו-10. ילדים טובים, שניהם אובחנו כ- ADHD אז הם קצת היפרים וזקוקים לתשומת לב, עזרה בתרגול בשיעורי בית וכו...וגם עם זה אין בעיה. נהפוך הוא. בעברי הייתי מורה טיפולית, אז ממש קטן עלי. הקטע הוא זה שבן זוגי הוא פדנט הסטרי בבית... וכבר מאז שעברנו לגור יחד יש לנו ויכוחים...זאת אומרת הוא מתפקד כרס"ר, ואם לא בישלתי מרק עוף כמו שהוא רגיל (בן יחיד לאמא מפנקת) אז אני לא יודעת... וגם עם חוש הביקורת שלו התרגלתי לתפקד...ואפילו כבר כשיש חיכוכים...אבל הוא כזה שלא מבין למה אני מחזיקה עוזרת, וחושב שהתפקיד המסורתי של האישה זה לטפל בבית - ואני מה לעשות, אישה עובדת, ולא מכיר בהשקעה נפשית -רגשית כמשהו מעייף...מבחינתו אם לא שטפתי כלים - אין לי זכות להיות עייפה...בכל אופן כשהילדים פה - הפערים בגישה מתעצמים...אני גם דואגת לארוחות ולכלים ( חצי חצי איתו אמנם) ודואגת - כמעט בלעדית לזה שיהיה להם מה לעשות - זאת אומרת מכינה לו רשימה של דברים שאפשר לעשות איתם...לוקחת אותם להצגות ילדים, דאגתי לקנות להם משחקי חברה, לשבת איתם, ללמד אותם, וכל פעם שהם באים - והוא מושיב אותם ליד הטלוויזיה והולך לישון - אני משחקת איתם ועושה איתם שיעורים וכל מיני כאלה. הילדים יודעים להעריך את זה ומאד ממושמעים לי - אתם יודעים, גבולות וככה...אב למה, אני מתעייפת מאד - כי במקביל אני עובדת מלא, וכשאני מבקשת ממנו שיסייע לי ויבקש מהם שיהיו קצת בשקט כשאני צריכה הוא טוען שהוא נותן לי יד חופשית אבל הוא לא מוכן להיות שוטר...וכשהוא עצבני ומתמלא מתח הוא נעשה קצר סבלנות ומודיע שוב שנמאס לו שהוא עושה הכל בבית ( שזו מן מנטרה שאין לה שום קשר עם המציאות- ואגב זו תלונתו כנגד אמו וכנגד גרושתו אז כבר הבנתי שזו לא אני - זה הוא...) כך שאין לי בעיה עם הילדים...באמת שלא. אני רק מבקשת ששיקל עלי הוא במקום להקשות, או שלפחות יעריך את מה שאני עושה. האם זה מוגזם?

 

[רות 2]

כן !!!אבל בהפוכה..

זה מוגזם לדרוש הערכה..... מה שאת עושה את עושה ,מרצונך הנאתך ובחירתך!! כן זה מוגזם לנסות ולשנות אותו... הוא פדנט (רס"ר) זה מה יש !! עם זה החלטת לחיות.... כן את בהחלט יכולה וצריכה לדבר/לדרוש/ לבקש/חלוקה ועזרה בעיניני הבית אבל אם את מרגילה/ממשיכה.. את השולשלת של האמא המפנקת את בנה היחיד אז תבואי בטענות רק לעצמך! "ואללה את הורגת אותי "התרגלתי לתפקד" רות לא יודעת איך לאכול את המשפט הזה???... את מתכוונת שעל כל זה את מיתפשרת העיקר לחיות בזוגיות???... רות לא מתחברת לסימפטום הקורבן..המקריב.. עלמנת לקרב....להתקרב הוא לא ישתנה זה מה שהוא וזה מה יש..... על כמה הוא מוכן להתפשר ואם זה מספיק בשביל חלקת אושרך.... רק את יודעת

 

[שילה של הצאט]

זה לא הילדים../images/Emo23.gif

הבעיה אינה הילדים שלו כפי שמשתמע ממכתבך השני ,הילדים זה סמפטום למה שקורה במערכת הזוגית שלכם. אינני מכירה אותך ואת סיפורך אך תבדקי טוב מה את רוצה ומה את צריכה והאם מה שיש לך כרגע זה זה . עוד הערה:הבנת נכון שבן זוגך חוזר על דפוס מסויים הבנת שזה שלו ולא שלך,יופי מה את עושה עם זה? באהבה והצלחה

 

[dro המקורית]

ובכן...מה עושים עם זה ?

בימים האחרונים השקעתי הרבה מחשבה...ומאחר ואני יודעת שאצלו הכל בא מפחדים...החלטתי שאני אתרכז בחצי הכוס המלאה ולא בריקה - ולאט לאט (יש לי סבלנות...אני מכירה אותו לוקח לו זמן) ומזה שאני יודעת שאהבה וכבוד יש פה... הדינמיקה החיובית תפעל עבור שנינו. תראו - אני לא שייה תמימה...גם לי יש פחדים וחרדות שבטח מתפעלים את המגננות שלו...לפעמים אני חושבת שהפדנטיות שלו והרסריות היא סוג של אפולוגטיקה...אז ארכך...ואמשיך. אין מה להתלונן - הוא איש טוב וחם - רק קשה...

 

[חי יחידה]

חתיכת קטע

פעם חשבתי לפרסם כאילו "מחפשת גרוש עם ילד אחד..אחד אתם שומעים אחד..

"...אבל נו מי מחליט מה יקרה את מי נפגוש ולנו אין ילדים? למזלי הממוזל תמיד מכירה כאלה עם שלשות ויחד עם שלי זאת כבר נבחרת

, אבל אם רוצים זוגיות ועם רוצים יחד בפרק שני אז גם זה כלול שם. חי- מגרדת בראש...נזכרת פעם בקטע כזה...וואו איזה כיף שקצת פסקתי מלרצות זוגיות בקרוב...אח כואב לי גרדתי חזק מידי..

 

[מאדי 1]

חצי הכוס המלאה או הריקה

אמרת שהם "כבר 5 ימים פה" ובעצם הם "רק 5 ימים פה" לא? משתמע שקודם הם היו במקום אחר

שאליו הם יחזרו בסוף החופשה? אם אכן הבנתי נכון, הילדים באים לבקר בהתאם להסדרי הראיה ולא חיים עמכם. כך שייתכן שאחרי תקופת מה של הסתגלות, תראי שהשד לא כל כך נורא. דווקא הגברים שמתחילים קשר חדש עלולים להירתע ממגורים משותפים עם אשה כשיש לה ילדים קטנים שנמצאים רוב הזמן בבית. אני אישית הייתי מעריכה מאוד גבר שהיה לוקח חלק פעיל בדאגה לצורכיהם, כפי שתיארת את מה שאת עושה עמם. לא הייתי לוקחת אותו כמובן מאליו ובטח שלא הייתי באה אליו בטענות. וכאן בעצם עולה השאלה, אם הוא לוקח את דאגתך לו ולילדיו כמובן מאליו כבר עכשיו, מה יהיה חלקו, אם בכלל, בגידול הילדים המשותפים שלכם? מגודל הויתורים שאת עושה עכשיו אני מנחשת שכבר חשבת על מיסוד הקשר בינכם. ולדעתי הילדים אינם הבעיה, הם רק מקדימים את המאוחר ומאפשרים לך הצצה אל העתיד המשותף שלכם כהורים לילדים משותפים, שחיים עמכם כל הזמן כך ש"סף הספיגה שלו" יהיה כל העת "נמוך אחרי שהם מתישים אותו". אם אני קוראת אותך נכון, יש לך יכולת נתינה כה גבוהה שאת אפילו לא דורשת לקבל באותה מידה בחזרה, אולם את עלולה להישאב לתוך בור ללא תחתית, שירוקן אותך מבלי למלא אותך חזרה

 

[dro המקורית]

ובכן...

את צודקת, ויש לי את הבעיה של אדם שנסחף...אבל אני לומדת לשים גבולות (טיפול פסיכולוגי עוזר מאד...) ואנחנו מגדירים דברים. סף הביקורת שלו ירד מאד אחרי כמה פיצוצים ושיחות, ועכשיו אני יותר חכמה - כי אם אני מרגישה שהוא מתקרב למשהו גבולי - אני אומרת לו. זו היתה הפעם הראשונה שהילדים היו פה כל כך הרבה זמן מאז עברנו לגור יחד (סוף אוגוסט) . מה שהוא צריך ללמוד זה שהשקעה נפשית היא לא פחותה מהשקעה רגשית...אבל באמת שאני מאמינה שאנשים לומדים לאט לאט את השפות השונות של כל אחד.... ראיתי עוד פעם בילי אליוט השבוע והתעודדתי... בעצם עוד לא ממש נכנסנו לשיגרה - כי חיינו יחד חודש ואז הגיעו החגים שטרטרו הכל, ועכשיו אנחנו נכנסים לשגרה שלנו שבה, לצערי אנחנו לא נםגשים המון בגלל העבודות שלנו - שהן בשעות די מוטרפות. אני מרגישה שהוא רוצה לבוא לקראתי...וכן אנחנו מאד קשורים... הבוקר הוא חזר ב - 6 ממשמרת לילה, אני כבר ישנתי...עכשיו משום ששנינו נחרנים לא קטנים אנחנו מרשים לעצמינו לישון חלק מהלילה בנפרד - כדי לישון טוב ורק נפגשים בשחר - מה שאגב היה קשה כשהיו פה ילדים כי המיטות היו תפוסות...בכל אופן הוא הלך לישון בחדר השני לכמה שעות ואני הערתי אותו (לבקשתו) לפני כשעה...והיה לנו מן בוקר רומנטי ואינטימי וטוב... ודיברנו על הלחץ שהיינו שרויים בו שנינו - האם אני תמימה לחשוב שאם יש אהבה היא תנצח? ואני מנסה לשמור על עצמי...

 

[רות 2]

לא את לא תמימה .....

לחשוב כך...... והכי חשוב בכל הדברים שלך.... זה...................................האינטימיות של הבוקר ולדבר, ליישם ,ולדבר וליישם........ והאינטימיות של הבוקררררר (כאן צריך לבוא ניק של קריצה חיוך ופרח)

 

[dro המקורית]

מה...אינטימיות של בוקר זה כיף...

ואחר כך נפגשנו בעיר לאכול צהרים והיה מה זה כיף... יש לנו איזה קטע מצחיק עם בנק... שרוצים שנביא הצהרה שאנחנו ידועים בציבור לשם משהו - והוא הסכים בשמחה, ואני אמרתי שאני לא מוכנה לחתום על שום חוזה כזה רק בשביל בנק...ושאם הוא רוצה שיתחתן איתי כי זה בדיוק אותו הדבר... הוא אמר שאני צודקת ו"יאללה...אז נחשוב על זה..." אבל זה ממש מצחיק כי גם אני לא בטוחה שאני רוצה את הנייר של החתונה...כי אנחנו חיים יחד, וכבר דיברנו על זה שתוך שנה או ככה גם נעשה ילד ואני יודעת שהוא ממש קשה לו לחשוב עוד פעם על הרבנות וממילא אנחנו מתיחסים זה לזו כבעל ואישה אבל זה היה משונה כל הקטע... וגם נחמד... והקטע, כאמור... אני ממש לא בטוחה שלחוץ לי להתחתן..וכנראה שגם הוא לא... אה...אנחה...לא מבינה את עצמי לפעמים

 

[מאדי 1]

../images/Emo45.gif