האם יצר האדם רע מנעוריו?
מרתה שלום
אכן הזדהות עם התקפן. את כועסת על הילדה הקטנה שבך, כפי שכנראה הוריך כעסו עליה. ילדה לא נולדת רעה, גם לא מניפולטיבית, ולא עוד כמה כינויים שכינית אותה. כפי שכתבה נעמי, מטבע בריאתה, ילדה רוצה להיות טובה, רוצה שיאהבו אותה. בנסיבות מסוימות, שאינה אשמה בהן, היא רוכשת התנהגויות שעלולות להיות מאוד מקשות, מעצבנות, מעוררות כעס.
הדרך היחידה "להרוג" את הילדה שבך, היא לאפשר לה לגדול. להתבגר. הדרך לאפשר לה לגדול ולהתבגר, היא לאפשר לה לזמן מסוים להיות ילדה, למלא את הצרכים שלה, עד שתגיע אל סיפוקה ולא תזדקק עוד למניפולציות הקשות והמקשות, הילדותיות. תיהנה מבגרותה. באופן האידיאלי, אנחנו לא "הורגים" את הילד שבנו, אלא חיים איתו, ברמת מודעות כזו או אחרת.
הדרך להשאיר לנצח את הילדה שבך, היא לריב איתה, לכעוס עליה, להתווכח איתה, לצעוק עליה, לרצות להרוג אותה. זה מה שהיא מכירה. בשטח הזה היא יותר חזקה ממך. אין לך סיכוי כאדם בוגר אינטליגנטי ותרבותי. היא יכולה לחיות כך לנצח. את לא.
מכירה את סיפור הילדים: מפלצת, אין דבר כזה? או את השיר מקסיםשל דלית אורמיאן: איך מגרשים מפלצות?
זה אותו רעיון: כשאתה פוחד מהמפלצת, מתווכח איתה - היא גדלה, וגדלה, ומפחידה יותר ויותר. כשאתה מקבל אותה, מחייך אליה, מושט לה יד, או מרמלד, היא הולכת ומתכווצת עד שנעלמת.
לתת לילדה לחיות זמן מה כילדה, עם כל הצרכים הילדותיים והמעצבנים שלה, זה תהליך קשה וארוך. במסגרת טיפול קוראים לתהליך הזה: "רגרסיה בשירות האגו". לחזור להיות ילדה, על מנת לעשות תהליך התבגרות מייטיב, שונה מזה שקרה במציאות.
מכתב אחד לא יכול לפתור את הבעיה. כחלק מתהליך טיפולי, זה כלי עוצמתי ומעולה. אני מבינה שאת בטיפול וסומכת על המטפלת שלך. האם את משתפת אותה בכתיבתך כאן בפורום, ובשאלות ורעיונות שעולים כאן?
בכל מקרה, אני מקווה שבטיפול אתן לא רק "מדברות על", אלא גם "עובדות על".
ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!!
