הולדן קולפילד בשדה
New member
הילדה הכי יפה בגן
Fleetwood mac – rumors
הילדה הכי יפה בגן (כל אחד והסטיה שלו. זו שלי
הילדה הכי יפה בגן יש לה עיניים הכי יפות בגן וצמה הכי יפה בגן ופה הכי יפה בגן וכמה שמביטים בה יותר רואים שאין מה לדבר והיא הילדה הכי יפה יפה בגן. יהונתן גפן עושה כבוד לבחורה היחידה בשבילי אי פעם. סטיבי ניקס האלוהית. (אגב, למעלה משמאל הבאתי כהוכחה את עטיפת האלבום - Buckingham Nicks, טרם הצטרפותם של השניים לפליטווד מק)
היפים, האמיצים ומיטב הפוליטיקאים הישראלים (וכל שאר 'החרא הסבוני' הזה...) סיפור חייה, מותה ושובה לחיים של להקת פליטווד מק (על שלל אינספור פיתולי העלילה שבסיפור), יכול לפרנס בשקט כמה וכמה אופרות סבון... כיוון שכולכם יודעים לקרוא (או זה לפחות מה שלימור לבנת טוענת...), כולכם יודעים להשתמש במחשב האישי ("מחשב לכל ילד" - אליבא דביבי נתניהו...) וכולכם בקיאים ברזי מנועי החיפוש ברשת (כה אמר זרטוסטרה, אני מרשה לעצמי לקצר כאן ולהביא את תקציר 7865 הפרקים הראשונים בחיי הלהקה. את השאר תשלימו לבד (ויאמר ברק אל העם – "הבאתי לכם חכות, זה עדיף על דגים"...)
אנחנו שנינו מאותו הכפר (תקציר חיי הלהקה) כמו בתיבת נוח (ובכל soap opera), הכל בחיים מסתדר בזוגות – זוגות: הלהקה קרויה על שם שניים ממייסדיה (והיחידים שישרדו את כל התלאות והתהפוכות לאורך השנים) – המתופף מיק פליטווד ונגן הבס - John McVie. בהרכב המקורי, שניגן בלוז-רוק משובח בעיקר, היו חברים גם זוג הפסיכים לעתיד – פיטר גרין (גיטרה, שירה והמנהיג היצירתי הראשון של הלהקה) וג'רמי ספנסר על הגיטרה. אופי הבלוז-רוק המחוספס שלה הלהקה נבע בעיקר מן העובדה שחלק ניכר של חבריה הגיעו מהלהקה- the Bluesbreakers של John Mayall. השינויים הפרסונליים בלהקה רבים כ"כ, שאני ממש מתקשה לספר על כולם, נציין כאן רק את עזיבתם של צמד 'הקוקואים' (גרין וספנסר) שהביוגרפיה שלהם מוכיחה את אמיתות המשפט "הסמים מוחקים אותך"... נציין גם את הצטרפותה של כריסטין, שהפכה לבת זוגו של mcvie.... עד כאן פרק הבלוז-רוק, המשובח כשלעצמו, אבל זה אינו הפרק שהקנה ללהקה את תהילת העולם (ואת מיליוני הדולרים ממכירות היסטריות). השלב הבא היה צירופם של הזוג (באותה תקופה) לינדזי בקינגהאם וסטיבי ניקס (כבר מזמן הפסקתי לספור את הזוגות...). צירופם של השניים הביא להוצאת שני אלבומים מושלמים (במושגים של פופ-רוק) באמצע שנות ה-70:
"פליטווד מק" – השם מוצדק. הלהקה המציאה את עצמה מחדש, ושם האלבום מסביר בעצם כי מדובר על לידה מחדש... האלבום מכיל את להיט העל – Rhiannon (אין לי שום רספקט למי שלא אוהב את השיר הזה
"שמועות" (לא לדאוג, עליו עוד נדון בהרחבה). אח"כ היו עוד אלבומים, הפרדויות של הלהקה ואיחודים שונים ומשונים (בדרגות שונות של הצלחה מסחרית) וגם העניין החביב של שימוש בשיר don't stop כהמנון מסע הבחירות של ביל קלינטון לנשיאות ארה"ב... נ.ב. ותגידו תודה שאני חוסך לכם את התככים האישיים בין חברי הלהקה, כולל גניבת בנות זוג האחד מהשני, הביקורים החוזרים ב'רבנות' (כן, היו גם גירושין) ושאר עניינים שמתאימים יותר לערוץ ויוה...
השמועות על מותה של הלהקה היו מוקדמות... אחרי ששברו כיוון, והחליטו ליצור פופ-רוק משובח, בעיקר תודות ליצירתיות של סטיבי ניקס ורוחו הנוגה משהו של בקינגהאם, הוכיחו חברי הלהקה שיש 'חיים גם לאחר המוות' (בגלגול השני תחילה בא, כאמור, האלבום המצויין "פליטווד מק", שקבע את כללי הברזל החדשים – לא עוד בלוז, לא עוד רוק קשוח, לא עוד התנסויות פסיכדליות – מעכשיו מוזיקה רכה, נגישה, עם נוכחות נשית אדירה ובעיקר מוזיקה משובחת (אני חוזר כאן על אמרה שאני מאמין בה בכל לב – "מיליוני קונים אינם טועים", אלא אם כן מדובר במייקל ג'קסון
Wonder women (סקירת אלבום) אין ספק, "שמועות" הוא אלבום בשליטה נשית. וכרגיל, כשהמין היפה (והחזק באמת...) לוקח את העניינים לידיים, התוצאות מצוינות (ואפילו הבנים בחבורה נסחפים ונותנים את המיטב שבהם). כריסטין תורמת את חלקה עם don't stop (thinking about tomorrow) , שהוא קטע רוק קצבי מצוין, שכולכם מכירים היטב... ובנוסף שלושה 'מספרים' שקטים יותר, שקורעים את הלב בפשטותם: songbird המלנכולי והנוגע ללב, בליווי פסנתר, ובשירה זכה של הגברת... You Make Loving Fun – הפעם יותר קצבי, השירה של כריסטין כאן היא עונג צרוף. Oh Daddy – דרמטי. יחודי ממש, כמו תפילה. הקטע נשמע כמעט כמו רצועה שיצאה מאלבום של טרייסי צ'פמן או טניטה טיקרם... סטיבי ניקס (you go girl!) – האשה של חיי (לפני שצבעה שיערה מיליוני פעמים והוסיפה טונות למשקלה...) תורמת גם היא שלושה שירים, לאלבום שאין בו אף נפילה: Dreams – השיר החביב עלי באלבום. כמו כל שיר של סטיבי – היא כובשת אותך מיד בקול המלטף והעמוק שלה, ואין תלונות גם כלפי הלחן. I don’t want to know – אתם לא מצפים שאני אכתוב פעמיים את אותו הדבר, נכון??? קטע שמרקיד אותי מיידית (אחלה גיטרות, וההפקה מתנשאת לגבהים חדשים) Gold dust woman – המהפנט מבין השלושה. סיום הולם לאלבום והבנים? מלבד תיפוף מצויין של מיק, יש גם שלושה שירים של בקינגהאם: Second hand news שפותח את האלבום (חביב למדי), never going back again (שיר מקסים, עם גיטרות ב-riff פופי קליט, שנשמע כמו קטע folk אירי או משהו כזה וכמובן go your own way – שכולכם מכירים וזוכרים לטובה, אני בטוח. וישנו כמובן גם the chain שהקרדיט עליו ניתן לכל החברים. דווקא יש כאן מעברי גיטרת בלוז אל מול שירת מקהלה מרשימה של הלהקה. זה יוצר אפקט מצוין של שיר שהולך ומתעצם וכובש אותך...
Doctor's orders האלבום הזה הוא מרשם בדוק למחיקת כל צרות היקום למשך 40 דקות. אז נכון, שפליטווד מק היא לא להקת רוק חדשנית של ממש, אבל הם שרים כ"כ יפה שירים אופטימיים, עם עיבודים מדוייקים שלא משאירים את המאזין אדיש, ובעיקר מעלים חיוך מתוק על השפתיים. זה הרי העיקר, לא?!
הילדה הכי יפה בגן יש לה עיניים הכי יפות בגן וצמה הכי יפה בגן ופה הכי יפה בגן וכמה שמביטים בה יותר רואים שאין מה לדבר והיא הילדה הכי יפה יפה בגן. יהונתן גפן עושה כבוד לבחורה היחידה בשבילי אי פעם. סטיבי ניקס האלוהית. (אגב, למעלה משמאל הבאתי כהוכחה את עטיפת האלבום - Buckingham Nicks, טרם הצטרפותם של השניים לפליטווד מק)
, אני מרשה לעצמי לקצר כאן ולהביא את תקציר 7865 הפרקים הראשונים בחיי הלהקה. את השאר תשלימו לבד (ויאמר ברק אל העם – "הבאתי לכם חכות, זה עדיף על דגים"...)
תחילה בא, כאמור, האלבום המצויין "פליטווד מק", שקבע את כללי הברזל החדשים – לא עוד בלוז, לא עוד רוק קשוח, לא עוד התנסויות פסיכדליות – מעכשיו מוזיקה רכה, נגישה, עם נוכחות נשית אדירה ובעיקר מוזיקה משובחת (אני חוזר כאן על אמרה שאני מאמין בה בכל לב – "מיליוני קונים אינם טועים", אלא אם כן מדובר במייקל ג'קסון
וכמובן go your own way – שכולכם מכירים וזוכרים לטובה, אני בטוח. וישנו כמובן גם the chain שהקרדיט עליו ניתן לכל החברים. דווקא יש כאן מעברי גיטרת בלוז אל מול שירת מקהלה מרשימה של הלהקה. זה יוצר אפקט מצוין של שיר שהולך ומתעצם וכובש אותך...
