snoopytush
New member
היכרות
התודעתי למושג הח"ח דרך אחותי שהייתה ח"חתניקית תקופה מסויימת. היום אין לי ח"ח כמו שהיה פעם שבקושי דיברתי עם אנשים. יש גם מצבים שאני יכולה להיות ממש חצופה אז זה לא תמיד בא לידי ביטוי וזה גם תלוי בעשייה שלי כשאני נותנת לפחד להתחזק הח"ח מתגבר. אצלי הוא מתבטא בעיקר מחוסר נעימות מבנים עם בנות אני מרגישה די נוח בדרך כלל. למשל חזרתי מים המלח והייתי צריכה להכנס למים כי זה חלק מהריפוי שלי מפסוראיזיס שמי שלא יודע התרופה הטבעית כוללת בדרך כלל את השמש ואת ים המלח. וכשהיו שם בנים אוטומטית הרגשתי לא נוח בעור שלי. לא אוהבת שבנים מסתכלים עלי לא אוהבת שבנים שאני לא מכירה מתחילים איתי או עלולים להסתכל זה לא נעים. למרות שאני חייבת לציין שהיום יותר מפעם אני כבר כן מדברת עם בנים ולפעמים מסתכלת להם בעיניים הייתה תקופה שלא הייתי מזהה אותם ולא הייתי יודעת איך הם נראים כי לא הייתי מסוגלת להסתכל להם בפרצוף בלי להרגיש לא נוח. הח"ח שלי מסעף גם לקטגוריות כלליות יותר של אנשים. למשל אני יכולה לאכול לבד ולראות סרט לבד בקולנוע ולהרגיש בין נוח לסביר אבל אם יש ריקודים למשל במלון שהייתי בו אז לא נוח לי לרקוד לבד כי אני ארגיש שעיניים של אנשים ינעצו בי ואני צריכה שמיהי תבוא איתי כדי שאוכל להתרכז במה שאנחנו נעשה ( נדבר, נרקוד נצחק וואטאבר), ולא במה אחרים חושבים. הח"ח שלי הכי מפריע לי המקום מגורי. לא הייתי ילדה מקובלת ( גם לא רציתי להיות אבל זה סיפור אחר), ואנשים התרגלו להתרחק ממני ואני מהם. אז עכשיו מה שהיה היה אבל הרגשות איכשהו נשארו קשורים למקום. אני לא מרגישה בנוח לצאת מהבית ולראות את האנשים בקיבוץ שלי. לכן זה בין השאר גורם לי לרצות לעבור לגור במקום אחר שארגיש יותר משוחררת.
התודעתי למושג הח"ח דרך אחותי שהייתה ח"חתניקית תקופה מסויימת. היום אין לי ח"ח כמו שהיה פעם שבקושי דיברתי עם אנשים. יש גם מצבים שאני יכולה להיות ממש חצופה אז זה לא תמיד בא לידי ביטוי וזה גם תלוי בעשייה שלי כשאני נותנת לפחד להתחזק הח"ח מתגבר. אצלי הוא מתבטא בעיקר מחוסר נעימות מבנים עם בנות אני מרגישה די נוח בדרך כלל. למשל חזרתי מים המלח והייתי צריכה להכנס למים כי זה חלק מהריפוי שלי מפסוראיזיס שמי שלא יודע התרופה הטבעית כוללת בדרך כלל את השמש ואת ים המלח. וכשהיו שם בנים אוטומטית הרגשתי לא נוח בעור שלי. לא אוהבת שבנים מסתכלים עלי לא אוהבת שבנים שאני לא מכירה מתחילים איתי או עלולים להסתכל זה לא נעים. למרות שאני חייבת לציין שהיום יותר מפעם אני כבר כן מדברת עם בנים ולפעמים מסתכלת להם בעיניים הייתה תקופה שלא הייתי מזהה אותם ולא הייתי יודעת איך הם נראים כי לא הייתי מסוגלת להסתכל להם בפרצוף בלי להרגיש לא נוח. הח"ח שלי מסעף גם לקטגוריות כלליות יותר של אנשים. למשל אני יכולה לאכול לבד ולראות סרט לבד בקולנוע ולהרגיש בין נוח לסביר אבל אם יש ריקודים למשל במלון שהייתי בו אז לא נוח לי לרקוד לבד כי אני ארגיש שעיניים של אנשים ינעצו בי ואני צריכה שמיהי תבוא איתי כדי שאוכל להתרכז במה שאנחנו נעשה ( נדבר, נרקוד נצחק וואטאבר), ולא במה אחרים חושבים. הח"ח שלי הכי מפריע לי המקום מגורי. לא הייתי ילדה מקובלת ( גם לא רציתי להיות אבל זה סיפור אחר), ואנשים התרגלו להתרחק ממני ואני מהם. אז עכשיו מה שהיה היה אבל הרגשות איכשהו נשארו קשורים למקום. אני לא מרגישה בנוח לצאת מהבית ולראות את האנשים בקיבוץ שלי. לכן זה בין השאר גורם לי לרצות לעבור לגור במקום אחר שארגיש יותר משוחררת.
