היכרות

[asti53]

היכרות

אני אם שכולה כבר ארבע וחצי שנים וכאילו לא עבר יום אחדכמו בשיר השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה שבי השיתיקה שלי זה הכאב הכי כואב אצלי וכשהשקט ייפול כמו חול קולי לאיש לא יגיע אני יכולה לבכות אבל פחדתי שזה יפריע

 

[דליה ח]

שלום אסתי

עצוב לקבל מצטרפים חדשים. עצוב, אבל המציאות המרה מחברת בין אנשים שלא היו נפגשים בדרך אחרת. החיבור הזה כל כך אמיתי, הוא בא מהבטן. גם אצלנו עוד מעט ארבע שנים. ונכון שהשתיקה היא כמו צרחה במובנים מסויימים. רק שהצרחה משחררת, והשתיקה קצת מסוכנת. היא אוכלת אותנו מבפנים, לאט לאט. אני מברכת אותך על האומץ להצטרף לפורום. כאן את יכולה לשחרר צעקה. כאן את יכולה לבכות. כאן, זה לא מפריע, להיפך, כאן תקבלי משוב לרגשותייך. חלק ממשתתפי הפורום הוותיקים סיפרו על עצמם מחדש, זה הזמן שלך להכיר אותם ואת הסיפור ושל כל אחד. אני אמא של אודליה, היא נרצחה בפיגוע בסטייג' לפני ארבע שנים. כתבתי כאן לרוב ולכן לא ארבה במילים. מאחלת לך ולכולנו הרבה כוח לקום כל בוקר מחדש ולראות את השמש גם מבעד לענננים.

 

[שרון123]

כל כך מסכימה עם מה שדליה כתבה

אני מוצאת את עצמי נכנסת לרכב בסוף יום עבודה בו שמרתי על איפוק, צחקתי עם כולם בארוחת הצהריים, שמעתי את הסיפורים שלהם על הילדים. ובסוף היום נכנסת לרכב וצורחת. אם פעם מישהו ישמע אותי, יחשבו שירדתי מהפסים

למה את פוחדת שהבכי יפריע? למי?

 

[אמאשלילד]

מוכר. כמה מוכר. ../images/Emo10.gif