הכרויות ברשת
במציאות (לפחות שלי) היום אני לא רואה דרך אחרת להכרויות, חוץ מהרשת. נכון, אני עובדת עם אנשים, קהל, ומכירה המון, אלא שבמקום העבודה אנחנו חתומים על תקנון שאוסר קשרים עם הלקוחות (משפחה, קשרים אישיים וכו´)... ואני לא מאותן אלה ש"מסובבות את הראש", אלא דווקא מאלה שיש להכיר אותן קודם.. ואם "מתחילים איתי ברחוב",- אני ממש לא מתייחסת... אז, הרשת מהווה עבורי פתרון טוב, ואני באמת לא יודעת איך נהגו לפני ימי האינטרנט... אתרי הכרויות של ממש, עוד לא ניסיתי, ואני לא ממהרת לנסות. נכנסתי לאתר, ודווקא נראית לי דרך הצגת ה"כרטיס האישי", ויכולת הסינון להגעה למאפיינים המתאימים. ניסיתי את ה"אודיגו". ההלם הראשוני נבע מכל מכל אותן פניות גסות וחסרות טעם, שכמובן מהרתי להתעלם מהן. מסננים. "משוחחים" עם אנשים, ולא יודעים מי עומד מאחרי המילים. אבל בשלב זה, השיחות נעימות. ברור לי שהכנות אינה בהכרח נחלת כל הפונים, וברור לי שקשה להבחין מי הוא מי. נתקלים בהמון סוגים של אנשים, וניתן לזהות את חלקם די מהר. מה שמנחה אותי הוא במפורש לא להתייחס לזה כאל כלי למציאת בן-זוג אלא יותר ככלי לתקשורת, לשיחות, לקשירת קשרי ידידות סתמית... חסרוו נוסף, מעבר להיעדר ראיית האדם שמולך: כשאתה "מדבר" עם מישהו, שניכם יכולים לנהל במקביל שיחות נוספות עם אחרים יתרון, בשמירת הסטוריית השיחה. (כתבתי קצת בבלבול, בזמן העבודה...)