היכולת לבחור

[efratcn]

כן ואני עצבנית!

התאמצתי בתשובה ארוכה באייפון והחלון נסגר לי

מדברים שכתבתי בהריון הראשון לפני 8 שנים ושקראתי לאחרונה אני לגמרי מתארת שם איך הכמיהה לילד היא לא שלי. איך הסביבה לחצה עלי. בפועל הרגשתי שאני רוצה. מאד. עובדתית ממה שכתוב עולים מסרים אחרים. ובחירות פרטניות לא יכולות להלקח כדוגמא אבל באופן גורף, רוב הנשים נשארות בבית אחרי לידות. עובדה נוספת היא שהן מרוויחות פחות. אני מאלו שמאמינות שהביולוגיה מנוכסת לשירות החברה. לחשוב שזה הדבר הטבעי והנכון משרת אינטרס כולל ולא רק פרטי. אותי זה תיסכל מאד ואני לא היחידה. נשים שמוצבות בתפקידים מסוימים מרגישות קושי. זה לא סתם. יש עלינו מגוון תפקידים, מובנים חברתית, שקשה לראות כי הם כל כך טבועים בנו והדרך היחידה שאנו מכירות להתמודדות עם הקושי הוא יצירת מרחב בחירה לכאורה חופשי, כי כך לפחות יש לנו שליטה.

 

[shiron number 1]

אבל העובדה שרוב הנשים

נשארות בבית אחרי הלידה וחושבות על חצי משרה או על להשאר בבית עם הילדים לא מרמזת שזה לא רק חיברות? כי גם נשים שיצאו מהמעגל הזה, כאלה עם קריירה מפוארת שמרוויחות הרבה כסף (או לפחות כמו הבעלים שלהם), אפילו הן (אני) חושבות בקול על לוותר על הקריירה בשביל להיות עם הילדים. ואולי זה הפוך. אולי גם גברים היו עושים את זה או לפחות חושבים על זה בקול אם החברה הייתה מאפשרת להם.

 

[efratcn]

אם זה לא חיברות אז זה הטבע

זה גם המאבק הקבוע - תורשה או סביבה. אם זה הטבע אז יש להסתכל על המגוון הרחב שבטבע שכולל סוגים שונים של משפחות. בטבע לא רק הנקבות דואגות לצאצאים באופן מוחלט. אבל האנושות מגייסת את המקומות שנוח לה בטבע ומציגה מיצגי שווא כמו ״אמא לביאה״ וכו׳ כי זה משרת אינטרסים חברתיים. כך אני מאמינה (וגדולות וחשובות ממני כבר דיברו על כך לפני עשרות שנים. לא אני המצאתי כמובן). אני בהחלט חושבת שאם הכל היה אפשרי היינו רואות מגוון גדול של משפחות ומודלים ונשים וגברים היו בוחרים באופן שווה בבחירה הזו.

 

[Koketka]

אפרת

אני רוצה להגיד לך שבאמת רואים שעברת שינוי בשנים האחרונות וככל שעובר הזמן, ככה יותר מעניין לקרוא אותך אני חושבת שזה שהפכת להיות מה שאת היום, עושה אותך בן אדם מרתק ביותר וגם הכנות שלך מאוד מוצאת חן בעיני אני ממש מחזיקה ממך

 

[נושי 14]

לדעתי את שוכחת משהו

את לא בן אדם שחי לבד בעולם. ברגע שאת ובן זוגך בחרתם ללדת ילדים (ולמרות הלחץ של הסביבה גם זו בחירה) אז אתם מחוייבים גם לטפל בהם. אם בתפיסת עולמך לילד הכי טוב להיות עם מבוגר ועדיף שזה יהיה אבא או אמא אז מישהו מכם צריך גם לטפל בו. עכשיו זו החלטה זוגית שלך ושל בן זוגך מי יהיה הכי טוב עבור הילד :גן, מטפלת, אבא או אמא ומי מבניהם זה בכלל אפשרי ומה נכון לכם יותר מבחינה אדיאולוגית וכן גם כלכלית. ברגע שיש לנו ילדים אנחנו לא יכולים להמשיך להיות self center ולחשוב רק על עצמנו. כי יש לנו מישהו נוסף שאנחנו צריכים לראות גם את טובתו ולרוב טובתו מתנגשת עם טובתנו. את חושבת שאם היית בוחרת שונה ולא נשארת איתו בבית. היית היום באותו המקום בו את נמצאת ? לדעתי לפחות מתוך קריאה של שנים. את עברת שינוי מהותי שחלקו מתוך נובע מקושי וחלקו מתוך בגרות שמגיעה עם הגיל וחלקו מתוך העבודה שנחשפת אליה שמן הסתם לא היית נחשפת אם היית בוחרת שונה.

 

[פישים]

+ אין דין ילד אחד כדין שלושה מכל בחינה

אהבה, הוצאות, הבחירה להישאר בבית תקופה, המשמעות המצטברת של הבחירות האלה + הגיל המתקדם וכו'

 

[נושי 14]

אני לא חושבת שזה משנה

ברגע שיש לך ילדים את צריכה לשים גם אותם איפשהו בסדר העדיפות שלך וכן לרוב זה אומר להוריד קצת הילוך בקרייירה בתקופות מסויימות הרי יש מגוון רחב בין להשאר בבית לבין לעבוד כל יום עד שש ולחזור בשבע הביתה. לדעתי לפחות בתקופות מסויימות בחיים מתרכזים בקריירה ובאחרות מורידים קצת הילוך שם ומתרכזים בבית. זה לא אומר שחייבים להפסיק לעבוד אבל כן להבין שהילדים שלנו זקוקים גם להיות איתנו.

 

[efratcn]

תודה. הטענה שלי היא שברגע שיש

כוח כלכלי (הוא מרוויח יותר) אין פה באמת בחירה. בחרתי מתוך האין ברירה (ולא סבלתי).

 

[Forever Mom]

ולי היתה מחשבה אחרת לגמרי בנושא הבחירה

נראה לי שכולנו מסכימות שפמיניזם = החופש שיש לנשים לבחור. אבל... הבחירה לגבי סוג העבודה והיקפה אצל נשים (רוב) נשואות לא מתקבלת לבדה, היא החלטה זוגית. הרי גם לאופי עבודתו של בן הזוג יש השלכה על ההחלטה. אני מעיזה לומר שאפילו במקרה של אמהות גרושות, לאופי התעסוקה של הגרוש יש השלכה על ההחלטות שלהן בנושא תעסוקה. אם כך הפמיניזם הוא לא בהכרח החופש להחליט אם את מעוניינת לעבוד או לא, אלא אם את מעוניינת להתחתן או לא. בעבר לנשים לא היתה בחירה לגבי עתידן הזוגי בכלל. היום אנחנו בוחרות אם להיות או לא להיות במערכת יחסים זוגית (לא רק חתונה בין גבר לאשה, אלא כל סוג של מערכת יחסים זוגית) וההחלטה הזו שלנו מנחה ומובילה אותנו הלאה בחיים.

 

[פרת וחידקל]

לא ממש הבנתי

ברור שבחירות מסוימות שעושים בחיים משפיעות על מרחב אפשרויות הבחירה לעתיד. למה לדבר על זוגיות, תדברי על ילדים - הבחירה ללדת ילדים בוודאי מגבילה את אפשרויות הבחירה לאחר מכן, כי מרגע שילדת ולמשך 18 שנים לפחות יש לך אחריות על מישהו אחר ואת לא יכולה, למשל, להחליט שאת עוזבת הכל ונוסעת להתבוד באלסקה. אבל זה נכון לכולם, גם לגברים, ולכן לדבר על פמיניזם בהקשר של החופש לבחור, זה לדבר על כך שחופש הבחירה של נשים לא יהיה מצומצם יותר מזה של גברים. וגם גברים, מרגע שנכנסו למסגרת משפחתית, צרכים להביא אותה בחשבון בבחירות שלהם, וגם אופי העבודה שלהם נגזר מאופי התעסוקה של בת הזוג ומהשאלה אם יש להם ילדים. ואם כבר אנחנו בנושא - אז צריך לזכור שהנורמות החברתיות מגבילות את אפשרויות הבחירה של גברים לא פחות מאת אלה של הנשים, כי גבר שירצה לא לעבוד או לעבוד מעט כדי להיות הרבה בבית עם הילדים נתפס כיום כדבר הרבה יותר חריג מאישה שרוצה לעבוד במשרה מלאה תובענית גם אם זה אומר לראות את הילדים הרבה פחות.

 

[Forever Mom]

התכוונתי

שההחלטה אם לעבוד או לא היא לא רק שלנו. ההחלטה אם להנשא ואיך תראה הזוגיות שלנו (נישואין, הסכם ממון או כל פורמט אחר) - היא כן החלטה רק שלנו. וההחלטה על אופי הזוגיות שלנו משפיעה על הרבה מאוד בחירות אחרות שנעשה אחרי כן.

 

[נושי 14]

אנחנו לא חיות בריק

ברור שכל בחירה שלנו מובילה אותנו בדרך מסויימת ולפעמים סוגרת בחירות אחרות אבל זה לא אומר שאין לנו בחירה. כמו ששירוני בחרה מישהו לא ישראלי. זו היתה הבחירה הראשונית שלה ומכאן יש לה שתי אופציות לחיות בארץ כשהוא לא מרוצה או לחיות בחול. היא בחרה לחיות בחול ומכאן האופציות שלה ממשיכות להתפצל בהתאם לבחירות הקודמות שלה. בקיצור מה שאני אומרת שמי שבחרה בן זוג שבתפיסת העולם שלו הוא אמור להיות בעודה והיא צריכה לדאו לכל השאר. לא יכולה לבכות על זה כי זו היתה הבחירה שלה. עכשיו מהנקודה הזאת היא צריכה להחליט איך להתנהל (ללכת איתו לטיפפול ולנסות לשנות, לקחת עזרה בתשלום חלק מהזמן, להשאר בית, להתגרש וכו...) הפמניזם פתח לך את האופצייה, מה את עושה איתה זו כבר החלטה שלך. אני לפני שש שבע שנים הייתי בתהליך של חיפוש עצמי וניסיון להבין מה אני רוצה לעשות שאני אהיה גדולה. בעלי לא עמד לידי עם סטופר ואמר לי יאללה גברת תבחרי. הוא נתן לי לחפש את עצמי גם אם זה אומר פחות כסף באותה התקופה. גם שהחלטתי להשאר בבית עם יובל הוא לא אמר לי כלום למרות שמבחינתו זו לא היתה האופצייה המעודפת. כשלפני שנה וחצי החלטתי שאני רוצה לקנות עסק (בהרבה כסף שאין לנו) הוא תמך בזה ב-100%. למרות שמבחינה כלכלית זה לא הצעד החכם ביותר ולמרות שזה עושה לנו מלא בלגן ולכלכוך בבית (מה שמחרפן אותו). כי הוא ידע שזה נכון עבורי. אז אני בחרתי בבן זוג שמאפר לי לעשות את מה שאני מעוניינת בו (שזו אחת התכונות שאני הכי מעריכה בו). אני מניחה שאם הייתי בוחרת מישהו אחר אולי זה לא היה מתאפשר.

 

[שקשוקה שוב]

למזלי,ובלי לדעת על זה מראש, בחרתי

מקצוע שמאפשר לי גמישות רבה. זה איפשר לי להוריד הילוך בזמנים שרציתי, להרימו עד מאד מאד בזמנים שנדרשתי, ולאזן בחזרה בזמנים שמאפשרים לי. אבל מעולם לא העלתי בדעתי להתנתק מאופצית הכילכול העצמי, גם כשיכולתי. לא העלתי בדעתי אף פעם להשאר בלי שטיח מתחת לרגלי. נסיון החיים שלי חידד לי בדיעבד את החשיבות הגדולה של זה.