היכולת לבחור

אם אשה לא עבדה רוב השנים, אין לה פנסיה להתחלק

בה (אני מעדיפה לא לפרט כאן יותר על העניינים הכספיים של הוריי)... נכון שזה הדדי. אבל אם שני בני הזוג עבדו ולשניהם יש פנסיות, אז הפנסיות האלה הן לא רכוש לחלוקה (ככל הידוע לי) וממילא אין בעיה מהכיוון הזה. הקושי הוא כשהבעל עבד, פרנס והפריש לפנסיה, והאשה, בהחלטה משותפת, גידלה את הילדים והייתה אחראית לבית. בעת גירושין מקובל כיום שהפנסיה היא רכוש משותף במקרה כזה, ואכן ראיתי שזה נעשה בפועל, אבל כמו כל חלוקת רכוש צריך להיאבק על זה בבית משפט, ואחר-כך מי שאחראי להעביר את הכסף מדי חודש בחודשו הוא לא קרן הפנסיה (היא מעבירה למוטב) אלא הגרוש! כלומר יש העברת כספים קבועה כל החיים בין הגרוש לגרושה, כולל התחשבנויות למיניהן (הצמדה למדד). ועוד נקודה חשובה - פנסיה משולמת כל עוד המוטב חי. שימו לב שאשה שה"פנסיה" שלה היא הפנסיה של הגרוש שלה - תפסיק לקבל אותה אם הגרוש ילך לעולמו לפניה, וזה מן הסתם קורה. (סליחה על המידע המבאס, שכולנו נהיה נשואים באושר עד 120 וכו').
 

נושי 14

New member
למה הפנסיות האלה לא רכוש לחלוקה

כמו שכל מה שנצבר אצלו עד למועד הגירושים מתחלק חצי חצי כך גם מה שנצבר אצלה. להתגרש זה מבאס, זה מוריד את כולם ברמת החיים. אבל כמו שלא תעבדי כל חייך במשהו שלא מתאים לך ואת לא אוהבת רק כדי שאם יום אחד תתגרשי לא תרדי ברמת החיים ככה לא לא תעבדי אם זה מה שאת רוצה ואתם יכולים להרשות זאת לעצמכם.
 
ברור ובכיף

ציינתי מה החסרונות של מצב שבו אין לאשה פנסיה על שמה, או שיש על שמה רק פנסיה קטנה משום שעבדה חלקית או שנים מעטות וכו'. ברור שכל אחד עושה מה שנכון בעיניו וטוב לו. גם אני הייתי עובדת הרבה פחות אילו הייתי יכולה (אבל הייתי דואגת לפנסיה על שמי גם על התקופה הזאת, מהסיבות שהסברתי).
 

efratcn

New member
הלכת שיתוף

כבר היו מקרים בבתי דין רבניים בהם גם נישואים של 25 שנה בהם האשה לא עבדה הותירו אותה חסרת כל כי הדיינים לא קיבלו הוכחות שהיה שיתוף (למשל, קיום חשבון בנק משותף הוא הוכחה כזו). שני בני הזוג צריכים להיות עצמאיים כלכלית לדעתי.
 

נושי 14

New member
כשמתגרשים הפנסיה, ביטוח המנהלים, קרנות ההשתלמ

ות וכו מתחלקים חצי חצי. אז נכון שחצי זה פחות מהשלם ונכן שתמיד עדיף להפריש אבל זה כמו כל חסכון אחר שעושים.
 
אני חושבת שזה נכון לא רק בעת גירושין

אלא ליום יום הרגיל. מכירה יותר מדי נשים שלא עובדות, או עובדות מעט ולא מכניסות כמעט, כמה מתח זה מכניס ליחסים, הגבר שהוא כביכול בעל הדעה כי הוא בעל המאה, לדפוק לו חשבון על החולצה החדשה או התור לקוסמטיקאית ועוד. פעם חשבתי שאני עובדת רק בגלל שיקולים כלכליים. לא מזמן ה נתי שהעצמאות הכלכלית שלי חשובה לי ויש לה השלכות רחבות.
 
כן, יש מקרים שאין הרבה בחירה

בגלל זה כדאי להשקיע מאמצים בקידום ילדים דרך העצמה שלהם. לתת להם תחושה שהם יכולים וכלים להצלחה. ברור שעם ידיים קשורות מאחורי הגב ומשקולת קשורה לרגליים אין הרבה מה לעשות כשאתה בלב ים אבל אם אפשר לתפוס אותך עוד על החוף, יש מצב לתיקון.
 
זה כמובן נכון

ואם זה רלוונטי לדיון זה בעיקר כדי להזכיר שמרחב האפשרויות של אחת הוא לא מרחב האפשרויות של האחרת. לילד שתיארת אין את אותן אפשרויות בחירה שיש לנו. סביר להניח שמרחב הבחירה שלו יותר מצומצם. זה לא אומר שאין לו שום אפשרות בחירה בשום דבר, אבל הדברים שאנחנו מתלבטות בהם הם מחוץ לטווח האפשרויות שלו. עדיין אני חושבת שבדיון שהתחיל אתמול רוב הכותבות שיקפו מצב שבו כן יש להן בחירה, ודווקא בגלל זה עולים כל הלבטים וייסורי המצפון לצד זה או אחר.
 

פרמלה

New member
זה נכון שיש שכבות אוכלוסייה

כמו זו שאת מתארת שבכלל לא מודעות לאפשרות של בחירה. ילד כזה מאוקלנד צריך לגדול בבית יוצא דופן כדי שידחפו אותו לצאת ממעגל העוני.
 

efratcn

New member
אנחנו תמיד בוחרות מתוך סל מוגבל

אבל אני לא מאמינה בבחירה מוחלטת כי היא לא קיימת. אני יותר מאמינה שאין בחירה ושמצב הילד העני מאוקלנד הוא המצב בו כולנו חיות בו (בדגש על נשים אבל בהחלט לא רק). לפני שיאכלו אותי אנסה להסביר למה אני מתכוונת, כי ברור שישנה בחירה. כשאני אומרת שאין בחירה אני מתכוונת לאותה אמא שבוודאי יכולה לבחור לעבוד במשרה מלאה ולקדם את עצמה מבחינת קריירה (כי זה מה שהיא אוהבת ורוצה) אבל תביעות חיצוניות שהופכות גם לפנימיות מאלצות אותה לבחור אחרת. ואני מתכוונת לעצמי ולא מרמזת על אף אחת. כשבחרתי להשאר עם הגדול והקטנה אחרי שנולדו זה היה מתוך תפיסות רווחות ש- לילד/ה הכי טוב שתהיה/יהיה איתה/ו מבוגר/ת אחראי/ת ורצוי אני או האבא. האבא לא יכול כי הוא בצבא. אפשר לחשוב כמה כסף אני כבר מכניסה. אני אעצור את הקידום שלי לטובת המשפחה. אני לא מצטערת על הבחירה אבל אני חושבת שאם אז היתה לי את המודעות שיש לי היום (קרי - יותר אפשרויות בחירה כי המודעות בהכרח פותחת עוד אפשרויות, גם אם לא ברות קיימא לפחות ברעיון) דברים היו מתנהלים אחרת. אני חושבת שאני לא מסבירה את עצמי מספיק טוב. אבל לסיכום, יוליק, אני מסכימה איתך ואני חושבת שאני יותר קיצונית ממך בתפיסה הזו. המחשבה שהבחירה תמיד בידיי היא ניסיון אנושי לשלוט בעולם. ברמה הפילוסופית - אין בחירה ואנחנו בוחרות מתוך האין בחירה הקיימת.
 

rnavina

New member
האם זו אינה סתירה? לבחור מתוך האין בחירה?

ועובדה שאת בחרת נגד המוסכמות. למשל בחרת לפתח תודעה פמיניסטית רדיקלית
ויש עוד בחירות בחייך שלא נעים לי לכתוב פה מחמת צנעת הפרט, בחירות שאינן רווחות בציבור.
 

efratcn

New member
בפילוסופיה הכל מותר


בחרתי נגד המוסכמות כשזה התאפשר (למשל, כשמ' הגיע לנקודה בקריירה שלו שאיפשרה לו לשחרר הרבה מאד מתוך ידיעה ברורה שאין סיכוי שיפטרו אותו). זו הסיבה שאני לעולם לא מציגה את עצמי או איך שאני מתנהלת כדוגמא ל(אולי לזה התכוונת)מישהי שגדלה עם אבא אלכוהוליסט, אמא דיכאונית, עברה פגיעה מינית ועדיין הצליחה בחיים, נגד כל הסיכויים. במובנים רבים היה לי מזל. בחלק אחר אישיות חזקה ולא מתפרקת. ובחלק נוסף, גדלתי בעיר ובחברה עם מגוון כל כך רחב של אפשרויות, ראיתי הכל מהכל, ידעתי מה אין לי ולשם שאפתי. אם הייתי גדלה בסביבה אחרת, פחות מאתגרת, אני לא בטוחה שהייתי מגיעה למקום בו אני נמצאת היום. התפיסה שלי שאין בחירה היא פילוסופית ונוגעת ברבדים חברתיים ופוליטיים. במובן הפרקטי אנחנו בוחרות כל הזמן. האם זו בחירה חופשית? האם כל האפשרויות עומדות בפניי? ואני בכוונה לא משווה ביני לבין הילד מאוקלנד. אני אשווה בין תושבות מאהל רוטשילד לתושבות מאהל לוינסקי, וזו סתם דוגמא אבל אני חושבת שהיא מאד ממחישה למה אני מתכוונת. כי במובן האישי, מאהל לוינסקי התקיים, חי ובעט. הוא עדיין מתקיים כי לנשים שגרות שם אין איפה לחיות אלא ברחוב. האם מישהו שומע אותן? האם הן מקבלות במה? פתרון? ואם קולן לא נשמע והן אכן שקופות, האם באמת באמת באמת יש להן בחירה? אני חושבת שלא.
 

rnavina

New member
אולי זה בגלל ש

לא אותרת כמחוננת
לא התכוונתי למה שכתבת. כתבתי לך בפייס. מסכימה בצער עם מה שכתבת.
 

פרמלה

New member
לנשות מאהל לוינסקי

ולילד מאוקלנד אין תקווה והם תקועים במעגל עוני שבנסיבות רגילות קשה עד בלתי אפשר לצאת ממנו. לתושבי מאהל רוטשילד יש גם תקווה וגם הרבה יותר אפשרויות מאשר לנשות לוינסקי ואוקלנד ומדינות שלמות באפריקה ופאבלות בברזיל.
 

efratcn

New member
יש להם גם תקשורת אוהדת וציבור מזדהה

לא ללוינסקי. לרוטשילד. וזה בדיוק העניין. מעגל העוני הוא דבר שקל לתפוס כמשהו שקשה לצאת ממנו. אני חושבת שיש עוד מעגלים. למשל, מעגל דימוי הגוף בעבור נשים הוא מעגל אכזרי, אינסופי וחותר תחת הקיום הממשי שלנו ועם זאת כולנו משתפות עם זה פעולה וטוענות בלהט ״זו בחירה שלי! אני עושה כך כי זה מה שאני אוהבת!״. אני מתאפרת כי אני חושבת שאני יותר יפה ככה. ברור לי לגמרי שזו הטבעה חיצונית. זה חרטא. עם זאת אני לא בוחרת אחרת. פרדוקסלי משו
 

juspan

New member
מנצל"שת, תגידו, גם אתן קיבלתן מסר

תפוזי לאירוע של חומר כביסה עם "הי יקירה"?
אני חייבת להבין איך הם עשו את הסינון הזה. לואי לואי, האם קיבלת "הי יקירה" גם?
 

efratcn

New member
לא קיבלתי.

להיעלב כי אני לא נתפסת בעיניהם כעושה כביסה או לשמוח שנחסכה ממני עוגמת הנפש?
 

shiron number 1

New member
אבל את באמת חושבת שהכל זה הבניה חברתית?

למה את נשארת בבית עם הילדים? למה אני, שפיתחתי קריירה מפוארת (בדרך, בדרך) היא זו שחולמת על חצי משרה? למרות שהתחתנתי וילדתי אחרי שכבר הייתה לי קריירה וגדלתי בבית בו האמא עבדה עד מאוחר והאבא שהיה עצמאי, הוא זה שקיבל אותי בצהריים ובישל וכו'. לבעלי זה הרבה פחות חסר, להיות עם הילדים. וככה זה ברוב הבתים שאני מכירה. אני די בטוחה שיש בזה יותר מסוציאליזציה.
 
למעלה