היי..

[aduvdav]

היי..

מזה כמה ימים שאני מבקרת בפורום..עד לפני יום שבת ב2 בלילה לא עשיתי זאת.. לא היה לי הצורך.. סבתא שלי היקרה נפטרה. נפלה עליה איזושהי מחלה משום מקום ,ובמשך 3 חודשים וחצי סבתא שלי נלחמה כמו אריה על החיים שלה. הראש תיפקד, הגוף סירב.. היא כל הזמן אמרה שיש לה בשביל מה לחיות.. בקרוב אחי עמד להביא לה נינה שנייה, אחותי מדברת על חתונה עם החבר שלה.. היא לא רצתה למות!!!! היא אישה כ"כ מדהימה, טובת לב, חמה.. היא עוד הספיקה להיפרד ממני בשישי בבוקר.. נתנה לי חיבוק כל כך חזק ונשיקה על הלחי..אני לא אשכח את זה לעולם.... כ"כ כואב לי..יש לי בור כל כך עמוק בלב..אני לא ידעתי שקיים הדבר הזה, הרגש הזה, החוסר הזה..... השבוע ישבנו בשבעה ובין כל האנשים שהגיעו אליה תמיד חיפשתי אותה.. היא היתה כ"כ שמחה לראות את כמות האנשים שהגיעו אליה אני בטוחה שהיא היתה המסמר .. מספיק 5 דקות של שיחה עם האישה הזאת ואנשים יוצאים מוקסמים.. מאוהבים.. גדלתי איתה ממש.. היא כ"כ חסרה לי.. אני לא יודעת מה לעשות.. שום מילה לא מנחמת אותי..הכל שבור אצלי..אני לא מסוגלת לדמיין את הרחוב, את הבית שלה שהוא 5 דקות משלי כשהוא מיותם.. בלי המרק החם..בלי השיחות הארוכות.. בלי לשמוע את קולה בטלפון.. בלי להרגיש את החיבוק הכ"כ עוטף שלה ואת המילה הטובה שתמיד הצליחה להרגיע.. הכל נראה לי עכשיו כ"כ שולי בחיים.. כל הבעיות שתמיד חשבתי שהן בעיות ,גם בעיות של חברות שלי הכל נראה שולי וחסר משמעות , אני רוצה אותה בחזרה!!! היא חסרה לי... סבתא- אני אוהבת אותך!!

 

[דליה ח]

מזדהה

אני כל כך מבינה מה עובר עלייך. אני הייתי כבר אמא ל 3 ילדים כשסבתא שלי נפטרה { בת 97} והרגשתי כמוך, נטושה, אבודה. היה לי קשר מיוחד עם סבתא, כמו שלך . היא היתה מאוד מיוחדת, עם חכמת חיים , חיוך ניצחי, רגועה ומרגיעה. עם כל הצער שיש , לאבד סבתא זה משהוא טבעי, {בכל גיל} ומה שנותר לעשות זה לזכור אותה עם חיוך, לזכור משפטים שנהגה לומר ולצטט אותם בחוג המשפחה. לזכור טיפים לחיים, מתכונים שיישארו לדורות. את צעירה וסבתא תלווה אותך, וילדייך בוודאי ישמעו על הסבתא המיוחדת שהיתה לך. כי זו הדרך הכי טובה להנציח את הסבתות. אני יודעת שזו לא נחמה, זה טרי, ועם הזמן תלמדי להנות מהזיכרונות. זה אפשרי וזה קורה.