היי...
קראו לי היום למילואים... השתחררתי לפני 4 חודשים, והיה לי מוזר לחזור הביתה, לאבא שלי, לעובדה שיש לו מישהי חדשה, לבית ריק... קניתי אובן טוסטר שבוע שעבר כדי להכין לי אוכל... כי מאז שהיא נפטרה אין ריח של בישול בבית, ואני במהלך השירות, אכלתי רק בחוץ. זה כאילו שאיך שדברים התחילו, קצת, ממש קצת להסתדר לי בראש, בשיחה אחת... "הקפצה" הכל נעלם לי. ושלא תבינו לא נכון, אני גאה ונכונה לשרת את המדינה שלי, בעיקר כעת שאנחנו במצב של מלחמה, אבל כאן, לכם, אולי בשקט של הפורום, אני יכולה להגיד שאני מתה מפחד, שלא בא לי לעלות שוב על מדים, שאני רוצה חופש, ושקט ושיגרה מגעילה, לא רוצה לחשוב שאין מי שיחבק אותי וינחם אותי ויגיד לי שזה יעבור- כי זה בלתי נסבל שהיא לא פה, לחלוק איתי את זה. אני מפחדת. זו מלחמה, ואין מי שיחזיק לי את היד יותר. ואני מפחדת ללכת לישון, מפחדת להתעורר מחר... תודה שאתם כאן. ריקי.
קראו לי היום למילואים... השתחררתי לפני 4 חודשים, והיה לי מוזר לחזור הביתה, לאבא שלי, לעובדה שיש לו מישהי חדשה, לבית ריק... קניתי אובן טוסטר שבוע שעבר כדי להכין לי אוכל... כי מאז שהיא נפטרה אין ריח של בישול בבית, ואני במהלך השירות, אכלתי רק בחוץ. זה כאילו שאיך שדברים התחילו, קצת, ממש קצת להסתדר לי בראש, בשיחה אחת... "הקפצה" הכל נעלם לי. ושלא תבינו לא נכון, אני גאה ונכונה לשרת את המדינה שלי, בעיקר כעת שאנחנו במצב של מלחמה, אבל כאן, לכם, אולי בשקט של הפורום, אני יכולה להגיד שאני מתה מפחד, שלא בא לי לעלות שוב על מדים, שאני רוצה חופש, ושקט ושיגרה מגעילה, לא רוצה לחשוב שאין מי שיחבק אותי וינחם אותי ויגיד לי שזה יעבור- כי זה בלתי נסבל שהיא לא פה, לחלוק איתי את זה. אני מפחדת. זו מלחמה, ואין מי שיחזיק לי את היד יותר. ואני מפחדת ללכת לישון, מפחדת להתעורר מחר... תודה שאתם כאן. ריקי.