אז ככה...
פופקורן היה נחמד בסך הכל, כאילו היה ממש מצחיק וחמוד, אבל הוא היה יותר להנאה ולא הרגשתי שהיא הייתה הצגה מטורפת, זאת אומרת כולם אהבו אותה וגם אני בסך הכל אבל הרגשתי שהיא לא העבירה מי יודע מה משהו אבל היא הייתה ממש חמודה כולם רוצים לחיות זה כבר סיפור אחר, אני חושבת שלתמר (הבמאית) יש המון אבל המוןןןןן כישרון, זאת אחת ההצגות הכי מדהימות שראיתי, היא פשוט קלעה בול לחנוך לוין ואני יכולה להגיד בקלות שהיא לא מביישת אותו אפילו בקצת, ראיתי את אשכבה וכשראיתי את כולם רוצים לחיות חשבתי לעצמי שאם לא הייתי יודעת שחנוך מת הייתי יכולה לחשוב שהוא עזר בבימוי, ואני חושבת שזאת מחמאה ענקית למישהו שעושה הצגה של חנוך לוין. מה גם שהמשחק שם היה תותח, באיחוד סיוון(מלאך המוות) עם איך שהיא פתחה את העיניים היא הייתה ענקית, הרבה אנשים פחות אהבו אותה ולפי דעתי זה בגלל זהם לא הבינו אותה ולא מכירים את הסיגנון של חנוך את הבגרות של קן הקוקיה לא ראיתי, ראיתי רק את המגן אבל הוא היה סבבה למרות שאני ועוד כמה אנשים הרגשנו שלדורין פשוט לא הייתה דמות ושבטרום מגן הייתה לה דמות הרבה יותר טובה, חוץ מי זה ההצגה ממש סבבה, תגובות של אנשים אחרים עליה אני לא יודעת נשים- אני לא יודעת, הרגשתי שהיא לא זזה הרבה, ולא נראה לי שזה היה ספציפית בגלל המשחק או אפילו בגלל הבימוי, פשוט הייתה הרגשה שההצגה כאילו תקועה, שזה לא זורם במיוחד, חבל לי באמת, אבל אין מה לעשות, גם הרגשתי שהיא לא הכי העבירה משהו למרות שהיא הייתה אמורה כביכול אבל יכול להיות שרוב ההצגות לא העבירו כלום בגלל שהעבודה הייתה עם יובל שמתעסק בעיקר עם המיזנסצנה ודואג שהכל עומד במקום, הוא עובד דרך הפעולות הפיזיות ולא הדרמתיות או התהליכים ומקווה שהדברים האלה יבואו אחר כך אבל אז שוכחים אותם והם נאבדים והכל הופך להיות מעוד רובוטי(לא מבחינה רובוטית אלא שהכל מתוכנן בדיוק לפרטי פרטים ולא בא מהרגש) וסליחה אם אני נשמעת פלצנית