../images/Emo84.gifנכון, אני באמת לא אלך...
אבל זו הדעה שלי, ומותר לשמוע כאן גם דעות כאלה, לא? ועוד משהו, בדיוק היום העברתי על זה פעולה, אין כזה דבר היא רוצה אז היא תלך, אני רוצה לא לשמור שבת אז אני יכולה לעשות את זה! אבל שאני לא אחשוב שההלכה מסכימה עם זה... כי היא לא! יש קטע ממש נכון שכדאי לקרוא... אני מצרפת! התעוררתי לעוד בוקר סתיו נעים של ימי חופשת סוכות. הסתכלתי בשעון, השעה הייתה 10:00 התעוררתי היום דוקא יחסית מוקדם... התלבשתי בזריזות, צחצחתי שיניים ולקחתי לידיי את הסידור הקטן שלא זכה לראות אור שמש מתחילת החופש, אולי בכל זאת היום אני אתפלל? אבל מיד אחרי זה התחרטתי והחזרתי אותו למקומו הרגיל במגירה. ירדתי במהירות לכיוון הקניון, לפגוש חברות, אולי נראה סרט... בדרך לתחנת אוטובוס עברתי דרך שוק ארבעת המינים שנמצא קרוב לבית שלי. ברקע התנגן השיר "אנחנו מאמינים בני מאמינים..." כבר עשרות ואולי אפילו מאות פעמים ששמעתי את השיר הזה אבל רק עכשיו אני באמת הקשבתי למילים! כשעליתי לאוטובוס התיישבתי באחד המקומות הבודדים שנותרו והמשכתי להרהר במה שאומרים בשיר: אני מאמינה בת מאמינה, אני מאמינה בקב"ה, מאמינה בתורה, בנביאים, במעמד הר סיני! אבל... איך זה שהיום התעוררתי ולא נטלתי ידים? למרות שזה כתוב בתורה! ואיך זה שאני כבר מתחילת החופש לא פתחתי דף בסידור? איך זה שאני כל יום מנשקת את המזוזה שכתוב בה בפרוש "והיה אם שמוע תשמעו את מצוותי אשר אנוכי..." וכן הלאה... ולא באמת מאמינה בקב"ה שהוא יעניש אותי אם לא אקיים את המצוות! הרי אם הייתי מאמינה בלב שלם בקב"ה ובתורה לא הייתי אפילו מתלבטת אם להתפלל או לא. נכון, שזה קשה לי להתפלל כל בוקר, אבל מי אני שאסנן לעצמי אילו מצוות "בא לי" לעשות ואלו לא? מי אני שאבחר איזה ציווי יותר חשוב מאחר? יש כל כך הרבה אנשים גדולים בתורה ממני שחוזרים ואומרים הלכות של צניעות, ברכות, כבוד להורים ומורים ושבת! ומחלק מין ההלכות אני פשוט בוחרת להתעלם, לסתום אוזניים ופשוט לא להקשיב! ועוד ללא חוצפה, אני נותנת לעצמי תירוצים של למה אני לא מקיימת דבר אחד ודבר אחר כן. אני באמת יכולה להמשיך להגדיר את עצמי יהודיה מאמינה? האם אני מאמינה בקב"ה ללא שמץ של ספק? אם כן, למה אני כל כך מזדרזת ללכת לראות סרט בקניון מסכן שלא מקדם אותי בחיים, אבל לא מתפללת בבוקר ובנוסף לא מברכת על ארבעת המינים בבוקר של סוכות! המורה אמרה לנו בכיתה שהתורה היא "מקשה אחת" אז לא הבנתי למה היא התכוונה. אבל עכשיו פתאום אני מתחילה להבין. התורה נתנה לנו כגוש אחד של מצוות מחוברות, אם אני מקיימת מצוה אחת אז אני צריכה לקיים גם את השניה! אין לי שום זכות בעולם לבוא ולבחור לעצמי אילו מצוות לקיים ואילו לא ולהפריד בין כל המצוות! נכון שאין אדם שמקיים את כל המצוות ותמיד נופלים בצניעות ובלשון הרע... אבל אני חייבת לפחות לנסות! לרצות להצליח לקיים את כל המצוות! אני לא אדם בינוני, אני שואפת לשלמות! בהתחלה זה יהיה קצת קשה ואולי אני אפול כמה פעמים אבל לפחות אני אדע שניסיתי! שאני רוצה להצליח, שיש לי שאיפה להגיע לשלמות דתית! ה' נתן לנו מתנה נפלאה- את זכות הבחירה, אנחנו בוחרים מה לאכול כל בוקר, לאיזה בי"ס ללכת ובאיזה מקצוע לעסוק! אבל אלו דברים כל כך גשמיים, שתמיד אפשר לשנות אם לא מרוצים ולא נרגיש מבוזבזים! אבל מה יקרה שאני אגיע למעלה והקב"ה ישאל אותי מה עשיתי כל הזמן הזה למטה? למה לא ניסיתי להיות בת טובה? מה אני אענה לו? לפחות אם אשתדל להיות טובה, אני אוכל לענות לא "ניסיתי, אבא, ניסיתי להיות בת טובה, נכון שלפעמים נפלתי, אבא, אבל כל החיים ניסיתי! תאמין לי!" והקב"ה יחייך כי הוא יידע שזה נכון! שאני הפעם אמיתית איתו אני באמת האמנתי בו והשתדלתי לקיים את מצוותיו כל חיי! הגעתי כבר לכניסה לקניון, מרחוק ראיתי את החברות שלי יושבות ליד המדרגות לקולנוע. עשיתי אחורה פנה והלכתי משם. לפני שאני מתחילה את היום יש לי שיחה חשובה לעשות עם אבא שלי!