אהלן רויטל
תודה על התייחסותך. שלום בני, הרבה יותר טוב. כפי שכבר ציינתי הוא עדיין מקבל זריקה אחת לשבועיים, ריספרידל 37.8 מ"ג. הוא נרשם לבי"ס יואל גבע , למתמטיקה-בגרות ולפסיכומטרי. תחילת הלימודים בארבעה לספטמבר. הוא שילם עבור לימודים אלה מהמענק של הצבא. שזה גם משהו, מכיוון שקודם היו לו תוכניות עם כסף זה לנסוע שוב. והפעם למזרח הרחוק ויתכן שזה היה מסתיים לא הכי טוב. אגב, אחרי הצבא הוא היה כבר בחו"ל כחצי שנה , באירופה. וכשנה ואולי קצת יותר התגורר באילת. הוא גם חזר להיות אדם מקסים. אבל, עדיין לא ממש עושה עם עצמו כלום. הרבה במחשב ובטלויזייה. בעבר, אצלו, בביתנו היה המרכז של כל החברים, כי הוא היה כריזמטי כזה, גם בפנימיות וגם בחיצוניות. עכשו הוא יוצא עם החבר'ה בממוצע אחת לשבוע וחצי או שבועיים. אני מבינה שהחברים כיום מאוד עסוקים, כולם לומדים באוניברסיטה וגם עובדים וגם יש להם חברות. וזה קשה להם להתפנות... והוא לא ממש יוזם. מה שכן, היות והוא השמין והפסיכיאטר המליץ לו לעשות פעילות ספורט הוא הולך כארבע לפעמים חמש פעמים בשבוע לחדר כושר לשעה. לא מספיק אך גם משהו. הרופא אמר , שדחוף יתחיל לעבוד, לא בעבודת החיים הקריירה מכיוון שהכוונה בסופו של דבר , שילמד באוניברסיטה אך עבודת סטודנטים. עד כה כל מה שהוצע לו הוא דחה, וזה לא בסדר. הוא די נעול לעבוד בחנויות ספרים וזה לא הולך. תמיד הוא רצה לעבוד בחנות ספרים. הבית שלנו עמוס בספרים. תמיד הוא הוציא כספים על ספרים. גם בתקופות בריאות וטובות. קורא הרבה. לא תמיד סוג חומר שאני אוהבת. מה יהיה הלאה, אלוהים יודע. ואף לי זה יושב בעורף עניין העתיד.