היי

[עצובה בודדה]

היי

אני בולמית כבר כמעט שנתיים.. זה בא לי בתקופות אפעעם לא הקאתי קבוע... אני שונאת את זה.. עכשיו כבר חודשיים שלא עשיתי את זה וממש קשה לי.. אני לא יודעת איך להתמודד עם הדברים.. ואני גם לא מסוגלת לספר להורים שלי מה שאומר שאני לא יכולה ללכת לשום טיפול... כי ההורים חייבים לדעת במצב של טיפול...

 

[ליהי היחידה המקורית]

עצובה בודדה,

עשה לי כל כך רע לראות את הניק שבחרת לעצמך... די שמצבך לא יחמיר עוד יותר,את פשוט חייבת בצורה כלשהי לפנות לטיפול. אין דרך אחרת לדעתי. לא יודעת אם את בצבא/בי"ס..? אין מישהו קרוב אליך שאת יכולה לשתף אותו? מישהו מיקצועי שיכול אולי לעזור? גם לגבי לא לרצות לספר להורים... אני יכולה לכתוב על כך המון,אבל אקצר ואומר שבשורה התחתונה- לדעתי זה לא רק כדאי ואפילו לא רק חשוב.זה הכרחי. ועל אחת כמה וכמה אם אין באפשרותך לממן/ללכת לטיפול ללא ידיעתם... בהצלחה! מקווה שתעשי משהו לפני שיהיה מאוחר מדי... ליהי

 

[osnnat]

ל-עצובה ובודדה

כשאת אומרת: "אני לא יודעת איך להתמודד עם הדברים.." כל כך קל וכל כך פשוט לפנות לעזרה וגם לקבל אותה. לפי דעתי, וזאת דעתי את לא יכולה ולא תוכלי להתמודד עם זה לבד. זה כל כך קשה. וכל כך מסובך. וכל כך מעבר לבעיות באוכל. זו הנפש שלך, היא פצועה וכואבת. יש בה המון רגשות שמודחקות ולא יוצאות החוצה. וכשאת ניגשת לטיפול את לאט לאט מוציאה אותם החוצה וגם מתמודדת/פותרת אותם. אני לא אתחיל לשכנע אותך ללכת לטיפול אבל אני יודעת, ומאוד בטוחה שברגע שתרצי ב100% לעזור לעצמך ולהחליט להגיד לא למחלה את תעשי את זה ותפני לטיפול. ובקשר להורים- עדיף לך לשבת איתם ולהסביר להם ברוגע על מצבך מאשר שהם יגלו את זה מתישהו בדרך לא כל כך נחמדה או מאשר שבכלל לא יהיו מודעים למצב. זוהי דעתי. המון בהצלחה ואני מאוד מקווה שתלכי על דרך הישר ותחליטי את ההחלטות הנכונות והבריאות. שיהיה לך לילה טוב.

 

[ירגזי כחול]

קשה להתמודד לבד...

בדיוק בגלל זה את צריכה ללכת לטיפול, כי שם יעזרו לך להתמודד (ובדרכים בריאות). ולספר להורים זה קטע קשה, אבל באמת הכרחי. אולי את יכולה לספר רק להורה אחד, זה שיותר נח לך איתו..? בתור התחלה..? סתם רעיון. כי לפעמים זה יותר קל מלשבת לשיחה עם שניהם ביחד. שיהיה בהצלחה