היי
אני לסבית, בת 21, גרה בבית (נראה לי שזה חשוב להבנת הסיטואציה). אני כותבת כאן כי אני מחפשת עצות בנוגע להורים שלי, ספציפית אמא.. לפני כמעט שנתיים סיפרתי לאמא והיא קיבלה את זה יפה. כמובן שמאז עברה שנה בלי שדיברנו על זה. היא סיפרה לאבא שלי רק שנה אח"כ (ואני הייתי בטוחה שכל השנה הזאת הוא ידע). אבא שלי אדם קשה..כמו הרבה אבות אני מניחה. יש לי קשר מצומצם מאוד איתו. כמו כן יש לי שני אחים שלא יודעים רשמית, אבל אני לא מסתירה כלום.. אחד מהם הביע בהרבה מקרים דעות הומופוביות חזקות. המצב בבית לא נורא, אבל הוא רחוק ממה שהייתי רוצה. אני יודעת שאמא שלי היא המפתח ורק אם היא תתחיל לקבל אותי ולהשלים עם זה אז אולי גם אבא שלי ישנה את גישתו לאט. אבל אמא שלי לא מתמודדת עם זה. אחרי שנה של שתיקה דיברנו כמה פעמים שוב והיא אמרה לי שהיא כל הזמן חושבת על זה, וכמה קשה לה. ואני מבינה אותה. אני מבינה כמה זה קשה ואני מבינה את כל ההשלכות של זה ואני מבינה שהיא צריכה זמן. הבעיה היא שאחרי שיחה כזאת היא "שוכחת" מזה. אין התקדמות אלא אם אני דוחפת אותה. אני בחורה מאוד מופנמת וכל שיחה כזאת איתה עולה לי בדם..קשה לי מאוד להיות אסרטיבית בנושא ולהזכיר לה את זה כל הזמן. בזמנו סיפרתי לה על תהל"ה. אמרתי לה מתי יש מפגשים והראתי לה את האתר. היא אמרה שתסתכל עליו, אבל לא עשתה את זה. ביקשתי ממנה ללכת לפגישות כמה פעמים. היו לה מגוון סיבות, חלקן לגיטימיות יותר וחלקן פחות, לא ללכת. לפני כחודש הנושא נפתח שוב. שוב הייתה שיחה קשה ושוב ביקשתי ממנה לעשות צעדים יותר אקטיביים, ולא רק לחשוב על זה. למחרת הבאתי לה את הספר “אמא, יש לי משהו לספר לך". למיטב ידיעתי היא קוראת אותו, אם כי לאט מאוד. כמו שאמרתי, המצב בבית לא נוראי. ההתנהלות היומיומית לא הושפעה מזה, אבל יש הרבה דברים לשפר, זה רחוק מלהיות טוב. כל מה שאני רוצה זה שלא יהיה לה כ"כ קשה, ואם בדרך אני גם ארגיש יותר נוח בבית זה יהיה נהדר.. אבל אני לא יודעת איך לקדם את זה. אני מבינה את כל הדברים שהיא מרגישה ואת כל הקשיים שלה, אבל אתם הייתם שם.. אני גם מניחה שלא יהיו לכם עצות שלא שמעתי כבר בצורה זו או אחרת, אבל אשמח לשמוע אותן, לשמוע את התייחסויותיכם והערותיכם, וכל מה שתראו לנכון. תודה..
אני לסבית, בת 21, גרה בבית (נראה לי שזה חשוב להבנת הסיטואציה). אני כותבת כאן כי אני מחפשת עצות בנוגע להורים שלי, ספציפית אמא.. לפני כמעט שנתיים סיפרתי לאמא והיא קיבלה את זה יפה. כמובן שמאז עברה שנה בלי שדיברנו על זה. היא סיפרה לאבא שלי רק שנה אח"כ (ואני הייתי בטוחה שכל השנה הזאת הוא ידע). אבא שלי אדם קשה..כמו הרבה אבות אני מניחה. יש לי קשר מצומצם מאוד איתו. כמו כן יש לי שני אחים שלא יודעים רשמית, אבל אני לא מסתירה כלום.. אחד מהם הביע בהרבה מקרים דעות הומופוביות חזקות. המצב בבית לא נורא, אבל הוא רחוק ממה שהייתי רוצה. אני יודעת שאמא שלי היא המפתח ורק אם היא תתחיל לקבל אותי ולהשלים עם זה אז אולי גם אבא שלי ישנה את גישתו לאט. אבל אמא שלי לא מתמודדת עם זה. אחרי שנה של שתיקה דיברנו כמה פעמים שוב והיא אמרה לי שהיא כל הזמן חושבת על זה, וכמה קשה לה. ואני מבינה אותה. אני מבינה כמה זה קשה ואני מבינה את כל ההשלכות של זה ואני מבינה שהיא צריכה זמן. הבעיה היא שאחרי שיחה כזאת היא "שוכחת" מזה. אין התקדמות אלא אם אני דוחפת אותה. אני בחורה מאוד מופנמת וכל שיחה כזאת איתה עולה לי בדם..קשה לי מאוד להיות אסרטיבית בנושא ולהזכיר לה את זה כל הזמן. בזמנו סיפרתי לה על תהל"ה. אמרתי לה מתי יש מפגשים והראתי לה את האתר. היא אמרה שתסתכל עליו, אבל לא עשתה את זה. ביקשתי ממנה ללכת לפגישות כמה פעמים. היו לה מגוון סיבות, חלקן לגיטימיות יותר וחלקן פחות, לא ללכת. לפני כחודש הנושא נפתח שוב. שוב הייתה שיחה קשה ושוב ביקשתי ממנה לעשות צעדים יותר אקטיביים, ולא רק לחשוב על זה. למחרת הבאתי לה את הספר “אמא, יש לי משהו לספר לך". למיטב ידיעתי היא קוראת אותו, אם כי לאט מאוד. כמו שאמרתי, המצב בבית לא נוראי. ההתנהלות היומיומית לא הושפעה מזה, אבל יש הרבה דברים לשפר, זה רחוק מלהיות טוב. כל מה שאני רוצה זה שלא יהיה לה כ"כ קשה, ואם בדרך אני גם ארגיש יותר נוח בבית זה יהיה נהדר.. אבל אני לא יודעת איך לקדם את זה. אני מבינה את כל הדברים שהיא מרגישה ואת כל הקשיים שלה, אבל אתם הייתם שם.. אני גם מניחה שלא יהיו לכם עצות שלא שמעתי כבר בצורה זו או אחרת, אבל אשמח לשמוע אותן, לשמוע את התייחסויותיכם והערותיכם, וכל מה שתראו לנכון. תודה..
