היי...

[keren007]

היי...

אני...... הייתי מכורה לאינטרנט.... לא סתם... שעות על גבי שעות על המחשב, אפילו כשלא היה מה לעשות הייתי באינטרנט, הייתי מערימה על אחותי הקטנה כשהיא היתה משחקת במחשב, שתביא לי אותו... עד השעות הקטנות של הלילה הייתי חורשת, הלימודים שלי אפילו קצת הוזנחו בגלל זה, כבר לא יצאתי עם חברות שלי, אבל לי זה לא הפריע, זה היה הכיף של החיים שלי! יום אחד... הלך לי המודם. אין, אין אינטרנט. הייתי חודש שלם ללא אינטרנט, תארו לעצמכם כל המכורים (אבל הממש ממש מכורים), חודש שלם בלי אינטרנט, זה היה מדכא... לא היה מה לעשות, לא הסכמתי להתעסק בכלום. אחרי חודש, הביאו לי מודם חדש. הייתי מאושרת, שמחה עד הגג, חזרתי להיות מכורה ואז... נסגר האתר שהייתי מכורה אליו, זה היה אסון, טרגדיה! כל זה קרה לפני חצי שנה בערך, ואני לא ממש מכורה כמו פעם, אבל כשאני משוטטת באינטרנט, אני מחפשת למה להתמכר, אני מסתובבת בין אתרים ומנסה להתמכר אבל לא מצליחה.... זה היה כיף להיות מכורה.......... קרן (מחפשת להיות מכורה)

 

[סרפד]

מעניין. מה דעתכם?

קרן אומרת שהיה כיף להיות מכורה וכשהיא מסתובבת באינטרנט היא מחפשת למה להתמכר, מנסה להתמכר אבל לא מצליחה. מה דעתכם? יש הנאה בהתמכרות עצמה? על החסרונות אנחנו יודעים, אבל חוץ מהם גם כיף להיות מכור? ואם נלך יותר רחוק - אפשר לדעתכם להתמכר לעצם ההתמכרות? אולי משהו כמו להתאהב באהבה? וקרן - מה בעצם היה נחמד לך בלהיות מכורה לאינטרנט?

 

[e-magine]

לצערי אני מסכים עם קרן

אגב קרן, אם יורשה לי לשאול, את כתבת עם הניק קרן או קרן ומספר בIOL?

 

[סרפד]

ולמה אתה מכור יותר?

לאינטרנט או להתמכרות לאינטרנט? לאהובה או לאהבה? אם תגמל היום, חוץ מהקלה ושליטה בחייך וכל הדברים הטובים, אתה חושב שגם תתגעגע קצת ללהיות מכור? ומה בעצם מהנה בזה?

 

[e-magine]

אני יותר לאינטרנט

אמרתי לך שמעולם לא התמכרתי למשהו אחר. העניין שלי בנושאים שונים מעולם לא קיבל צורה של התמכרות. מה שמהנה בזה, לדעתי ברור מאד: אדם כמוני שחי תמיד לפי הציפיות של החברה ושל עצמו, ושהגיע לגיל 40 (דיברנו על המשבר) שואל את עצמו, בשביל מה אני חי, ובשביל מי? אז זאת אולי דרך להגיד אני לא לגמרי מרובע, אני לא קונפורמי, אני חי גם בניגוד לציפיות, אני עושה דברים רק למען עצמי, למען הנשמה שלי.

 

[סרפד]

אבל גם לאינטרנט לא היית מכור קודם.

אם יכולת להתמכר לאינטרנט פתאום בגיל 40 (וכן גלשת קצת קודם) אין סיבה שלא תוכל להתמכר גם להתמכרות לפתע בגיל 40 (עכשיו כשטעמת את טעמה). אל תהיה כה בטוח שאם עכשיו איזה כוח עליון מנתק לך את המודם לא תחפש במקום אחר את אותם דברים שנותנים לך גם האינטרנט וגם ההתמכרות לו. אבל זה יותר לצורך הויכוח. ``משבר גיל ה- 40`` - יש אנשים שזה עובר להם כביכול לבד, ויש נגיד את רבי עקיבא (אם נתעקש לעוות דברים לצרכינו) שהחל ללמוד בגיל 40, ויש את צ`ייקובסקי שמן הסתם ``משבר גיל ה- 40`` הוביל אותו להיות מלחין (לא להתייחס ברצינות, חוץ מהגיל אין לי מושג מה עבר עליו ובתוכו אז). והשאלה שלי היא אם אתה חושב שיהיה לזה המשך משמעותי, אם יש איזו תנופה בשאלות שלך או במה שאתה חווה שמובילה או תוביל לשינוי בחייך או שאתה סבור ורוצה שזה פשוט יעבור איכשהו ותשוב לאותו מקום ואותו אי-מאג`ין שהיית לפני כן? בשינוי אני לא מתכוונת בהכרח לשינוי דראסטי, לא הכרחי שתעזוב את העבודה, תעזוב את המשפחה ותעבור להתגורר מול השמים בהרי ההימאליה כדי שיקורא לזה שינוי משמעותי. יש כמובן שינויים הרבה יותר מינוריים שיכולים להיות משמעותיים. לעתים גם אם תחזור בדיוק לאותו מקום בו היית לפני כן יש שינוי פנימי משמעותי אם זה נובע מבחירה מתוך התבוננות על מה שבנית בחייך והסתכלות לאחור שלא קיימות בגיל 20. ושאלה כללית יותר, לך ואם במקרה עוד מישהו קורא את ההודעה הזו - האם יתכן קשר בין ההתמכרות לבין איזה צורך שקשור במימוש עצמי? - באינדיוידואליות? או בחיים למען עצמנו? או במגע עם משהו בתוכנו שלא זוכה לסיפוק או ביטוי הולם בחיים הרגילים? או של התחברות לעצמנו? כל הדברים הללו קשורים איכשהו במימוש עצמי או בחיינו כפרטים בעלי צרכים נפשיים ובעלי יחוד בתוך מערכת מנוגדת של מחויבויות, ציפיות (גם אם אנחנו יצרנו אותן), מגבלות ובני אדם אחרים השייכים לקבוצה שלנו, ולכן רלוונטי לכל גיל וכמעט לכל אורח חיים, ובד``כ אנחנו שואפים לאיזון בין הדברים. האם אנחנו יכולים ללמוד מן ההתמכרות, ללמוד על עצמנו, להפיק לקחים ולהרחיב אותם כלפי החיים שמחוץ לאינטרנט?

 

[e-magine]

אז ככה

אני מניח שאני יכול להתמכר לכל דבר, אבל: שתיתי אלכוהול ואני שותה מידי פעם, מה שנקרה בנסיבות חברתיות וזה לא מושך אותי. בכל חיי הלא קצרים, הגעתי שלוש פעמים למצב שהרגשתי סחרחורת בגלל שתיית אלכהול. פעם אחת כשהייתי הלונדון בצהריים שמשיים נדירים ביום ראשון, על שפת התמזה, הגעתי לפאב ענק מימדים הקרוי צ`ארלס דיקנס, הוא עוד עומד שם אם אינני טועה. החלטתי לנסות את הגינס, בכוס גדולה, ``כמו הגברים`` האנגליים, והבעיה ש אני לא אנגלי וגם לא אכלתי קודם ערוכת בוקר, אז היה לי קצת קשה לקום מהספסל איזו שעה... המקרה השני היה בסוף קורס הקצינים שלי, אם אני לא טועה, איזה 4 בירות מקומיות... הפעם השלישית, ובינתיים האחרונה היתה מה שנקרה בלשון המשפטנים, ללא רציה, זה היה במסיבה שעשינו כשבתי נולדה, כלומר לפני איזה 8 שנים, בעל המסעדה, איזנ טיפוס ססגוני, החליט שאני צריך לשמוח, ומזג לי משהו לא מזוהה לתוך מיץ הטפוזים, כנראה וודקה או איזו תערובת די קטלנית, שאכן פעלה וזה כמעט הפיל אותי... סמים, כמו שאומרים, לא תודה. אין לי ממש שום אהדה לנרקומנים שאני רואה לא מעט מהם בבתי המשפט ובסביבתם. הייתי גם בארץ שבה הסמים חוקיים וקונים אותם בקיוסקים ולא ניסיתי, פשוט לא משך אותי. סיגריות, כמו כל החברה, ניסיתי בשרותים בבית ספר. מהר מאד וויתרתי על זה כי ראיתי שאני לא נהנה מזה ושאני לא צריך להוכיח שום דבר. חוץ מזה יש לי מה לעשות עם הידיים, למרות שאניבהחלט מבין את הצורך הזה, להעסיק אותן, ברגעי מטח מסויימים. הימורים, נכנסתי לבתי קזינו בטורקיה, וגם במונטה קרלו, זה ממש לא משך אותי. אוכל, טוב לפעמים אני מגזים, אבל ממש לא מכור לזה. עבודה, תמיד שנאתי. מוזיקה וספרים, אהבתי אבל אף פעם לא התמכרתי. טלוויזיה, בעיקר סיינפלד, אבל לא עד כדי התמכרות. ספורט, היו לי כמה שנים של התלהבות ממרוצי פורמולה 1, עיתוני רכב, ראלי, אולי כמו הסמו שלך, אבל עבר בשלום. לא התמכרות, לא היו נזקים. כדורגל, טוב זה יותר עצבים מאשר התמכרות. זה לא כמו אינטרנט, זה לנסוע מהבית עם הילד שעתיים לפני המשחק, לשבת בחמסין או בגשם שותף באצטדיון, לחטוף קליפות גרעינים בראש במקרה הטוב, בקבוקים במקרה האחר, לדאוג כל הזמן שידרסו לך את הילד, אחר כך לחטוף איזה 4 - 2 לקלל את השופט, ולחזור הביתה עוד איזה שעתיים, ולהישבע שאתה לא נכנס יותר לאצטדיון. ממש לא התמכרות. משבר גיל ה-40, לא תאמיני לי, לא רוצה ולא יכול לחזור לשום דבר. חוץ מזה, גיל 40 הוא גיל נפלא, הלוואי והייתי נשאר כאן איזה 10 שנים. מין אמצע הדרך כזה. ביטחון עצמי, קצת שערות לבנות, שיראו שאתה לא ילד... כן, גם גוגן היה סוכן בבורסה, נשוי , עם ילדים, מרובה מושלם. ואז עזב את הכל והתחיל לצייר. איך העולם שלנו היה נראה בלי גוגן האוטנטי שפרץ החוצה? (אגב אני לא יודע באיזה גיל) וגם אחרים. לא אזכיר כאן את כולם. לגבי השאלה האחרונה, אני יכול לענות רק בשמי: במקרה שלי, כן. אני חושב שאמרתי את זה כבר קודם. מימוש עצמי, חיים למען עצמי ולמען דברים יותר נכונים. אבל מה לעשות, כמו שאמר איזה חבר וירטואלי שלי, צריך גם להביא לחם הביתה, אז כנראה שלא אהיה לא גוגן, לא צ`איקובסקי ולא רבי עקיבה, אשאר e-magine החולם....

 

[סרפד]

זה מה שאמרת אבל קיוויתי שגם אחרים

יתייחסו לשאלה וגם אולי להרחיב. כן, גם ז`אק ברל היה בעל משפחה ועבד בבית חרושת לאריזה, אין לי מושג בתור מה (אבל הוריו הוגדרו כבורגנים, אז אני משערת שהוא לא היה פרולטר, מן הסתם פקיד או משהו), ובסביבות גיל 30 החליט להיות זמר וכ - 10 שנים שר בפאבים וכאלה וניסה לפרוץ ללא הצלחה. והוא לא עזב את משפחתו למיטב ידיעתי (לא מתמצאת בביוגרפיה שלו. אני רק זוכרת ראיון בו נשאל מה אמרה אשתו על החלטתו). כלומר, הצורך בלחם על השולחן נשאר. על כל פנים, אני אנסה לנסח מחדש את שאלתי לצורך חידוד העניין: האם יתכן שההתמכרות, בפרט בדרגה גבוהה, נובעת אצל חלק מן האנשים במידה רבה מצורך עז במימוש עצמי או מהתחברות למשהו חיוני בעצמך? מעין רמז דק כמו פיל ששולח תת המודע? ובמילים אחרות - האם תוכל בכלל להגמל (מן התלות החזקה) מבלי להתייחס ברצינות לצרכים הללו? מבלי שיהיה להם ביטוי משמעותי יותר במה שאתה קורא ``החיים האמיתיים``? ואני באמת לא מתכוונת למשהו נוסח צ`ייקובסקי/ר` עקיבא/גוגן, אם כי גם אלה אפשרויות... התמכרויות - אני באמת לא יודעת מה זה. אני יודעת שאני מכורה לעישון. לגבי השאר - אני לא יודעת. אגב, אתה יכול לשתות אלכוהול בנסיבות חברתיות בלבד, ככה 4 כוסיות בסדר פסח, ולא להמשך לזה, ובגיל 40 ומשהו להפוך לאלכוהוליסט. אבל אלכוהול באמת לא נראה לי הקטע שלך. אני, למשל, בפעם הראשונה שהשתכרתי זה היה מוודקה נקיה. אבל אני באמת שונאת את המשקאות החריפים ומעדיפה משקאות קלים כמו בירה, שמפניה, יין נתזים, סתם יין וכאלה. ואני לא מבינה בזה כלום והטעם שלי ירוד ביותר אבל אני מסוגלת לחסל ליטרים. האמת שלא שתיתי שנים, אבל לאחרונה שתיתי כמה בירות (נורמליות אבל לא מקומיות, תודה רבה) וראיתי שכלום לא השתנה. מוזר. אבל ברצינות ולא בהקשר של התמכרות חליפית - מעניין מה אתה חושב שיקרה בחייך אם באמת מנתקים לך עכשיו את המודם. נסה לדמיין את חייך בלי אינטרנט. מה אתה חושב שיקרה? הרי לחזור לאחור אי אפשר. באופן קונקרטי, איך אתה מדמיין את חייך?

 

[e-magine]

סרפד גם אני קיוויתי

ואני די מאוכזב. יש לי הרושם שיש כאן בקושי 4 חברים, כולל אותי. לגבי תת קבוצות, היתה פה תת קבוצה של צעירים שפשוט החליטו בבת אחת שבעצם אינם מכורים (וכנראה צודקים, התלהבות איננה התמכרות) יש לי מלא חומר עיוני גם בעברית, אבל באמת אני לא יודע מי יקרא אותו. יכול להיות שהקדמתי את זמני.

 

[סרפד]

אני מקווה שלא הקדמת את זמנך

אולי בארץ התמכרות לאינטרנט לא תהפוך לבעיה משמעותית. אולי גם יהיה שלום. אני לא יודעת מה ההבדל בין התלהבות להתמכרות. אני יודעת שאני חוזרת על עצמי כמו תקליט שבור, אבל יש להבחנה משמעות מסוימת בעיני, חוץ מהצורך להחליט מתי עברת את הגבול. ברור לי שבמקרה שלך מדובר על נזקים ממשיים, שיש להם למשל ביטוי חומרי (זה הופך את זה למדיד יותר, לפחות לכאורה). מצד שני, אתה נהנה באינטרנט, אתה גם מתבטא באופן תואם, דברים כמו ``הגלישה באינטרנט נעימה ומרגיעה`` וכיו``ב. אני לא מכירה נרקומנים ואלכוהוליסטים מקרוב, אבל יצא לי להתקל בהם באופן שטחי וזה לא נראה מהנה או נעים. ועל סיגריות חושבים שהן מרגיעות ולפחות אותי הן לא. בהתמכרות לאינטרנט, לפחות שלך, נראה שחסר איזה אלמנט של צורך כפייתי מייסר. אני יודעת שצורך כפייתי קיים, אבל גם לגביו אתה מתבטא באיזה אופן שמתקשר להנאה ועניין, כמו למשל שאתה יושב עם לקוח וחושב אילו דברים אתה מחמיץ עכשיו שם. זה לא ככה עם נרקומן. נרקומן זה אחד שידרדר למכירת סמים לילדים בבי``ס יסודי, ידע בדיוק מה הוא עושה ולא יפסיק כי הוא חייב את הסם. אתה יודע מה זה חייב? היחסים שלו עם הסם לא דומים להנאה שלך מהאינטרנט, גם אם אתה חייב את זה. כלומר, יש הבדלים בדרגת התלות ויש הבדלים ב*סיבות התלות ואופיה*. גם כשאני משתמשת במילה אובססיה לגבי עצמי - אובססיה מן הטיפוס הנפוץ אצל אובססיביים-קומפולסיביים היא ענין שונה לחלוטין מן האובססיות החביבות שלי, מכל בחינה שהיא. למרות שגם לאנשים עם נטיות אובססיביות-קומפולסיביות יש ``אובססיות חביבות``. ואני לא בטוחה אם העיסוק שלך באינטרנט לא קרוב באותה מידה ל``אובססיה חביבה`` כפי שהוא קרוב להתמכרות, או יותר, ובכלל מה מידת הקרבה בין אובססיה והתמכרות. לגבי משתתפי הפורום - נראה לי שאתה המכור פרופר היחיד. אם כי, אם נדבוק בעובדות, אז העובדות הן שאם אני לא אפסיק לאלתר להסתובב במעגל בין גחמותי ואתחיל לעבוד אז אני אגיע לאן שאנשים שלא עובדים מגיעים. כי אני לא הבת של רוטשילד וה``השלמת הכנסה`` מהבקל``ש לא תשאר לאורך זמן. ואגב, השאלה איך אתה מדמיין את חייך בלי האינטרנט, והנסיון לדמיין את חייך בלי האינטרנט, לא באופן חד פעמי אלא בעקביות ובאופן כמה שיותר ממשי, מציאותי, יכול לקחת חלק חשוב בגמילה (ולא משנה שאנחנו מדברים על גמילה מהתלות ולא על הפסקת השימוש, זה אותו הדבר עם אוכל). זוכר שדברנו על החור שנוצר בחיים - החיצוניים והפנימיים - עם הגמילה? זה אחד הגורמים ש``מפילים`` אנשים בחזרה. אבל חוץ מזה, צריך מידה מסוימת של בניה מחדש של עצמך וחייך, אולי באופן שיכלול דברים נוספים שלא נכללו בהם קודם.

 

[e-magine]

הודעה מעניינת, כדרכך

תראי מה אני אעשה. אני אעשה כמה דברים. אני אפתח נושא חדש נפרד של סיכום חודש לקיום הפורום הזה. פה אני אשתדל להשיב לך בקשר למה שאת שואלת אותי, לגביי, ואני אשאל גם אותך. כי שאלתך, על החיים ללא אינטרנט תקפה לגבי כל מי שגולש הרבה, לא רק למי שמכור. אז לגביי, אני יודע שאני באמת באמת מכור. אבל אני גם יודע שההתמכרות הזאת באמת לא הבעיה היסודית שלי.היא התרופה. ואני יודע שללא האינטרנט הייתי מתפרק. אז למה להיגמל? אני פשוט אוהב את הנושא הזה, שבו עוסק הפורום ואולי אני מציג את עצמי בצורה חד גונית, אבל אני לא כזה. אני באמת לא יודע אם הנרקומן אוהב את ``החומר`` ואם האלכוהוליסט אוהב את המשקה, אבל אני אוהב את האינטרנט. אני לפעמים אוהב את האנשים שעושים את האינטרנט, בין שזו טכנולוגיה ובין שזה תוכן, למרות שאני לא מכיר אותם ויש להניח שלהרבה מאד מהם לא ממש מגיע. נכון יש כאן הנאה ויש כאן תשוקה. ויש כאן משמעות ויש כאן מימוש עצמי. אולי המוצר הסופי הוא עלוב, אבל זה מה יש. יותר טוב מכלום. יש הרבה אנשים שחיים כל חייהם ללא מימוש עצמי. אם אני יודע מה זה חייב את הסם? אני יודע במובן זה שראיתי בחיי המציאותיים נרקומנים וגם ראיתי פעם סרט, על זוג ילדים גרמניים נרקומנים שחיים בברלין ברחוב. קראו לזה ``אני קריסטיאן אף``` וזה היה לדעתי מאד ראליסטי ודי מזעזע. זאת רמת ההכרה שלי. אני חוזר ואומר בעצם מה שגם את אומרת: אין דימיון בין ההתמכרות שלי להתמכרות להרואין ודומיו. אין. לגבי דימיון חיי ללא ההתמכרות הזאת, כבר עשיתי את זאת. הכל משולב בשאלות קריירה, דברים שדיברתי איתך עליהם פה ושם, בכמה פורומים. לפני כמה חדשים עלה הרעיון שאסגור את המשרד שלי ואעבור לתפקיד במגזר הציבורי. סליחה על הכנות אך מי שמכיר את העניינים יודע שבמקומותינו קיימים ג`ובים בהם משלמים לעובד כדי לבוא לעבודה ולא בהכרח כדי לעבוד. מקומות כאלה שאנשים הולכים בבוקר, דופקים כרטיס, עובדים קצת, מדברים קצת בטלפון, בצהריים הולכים קצת לאכול, עושים קצת קניות, חוזרים, עובדים עוד טיפה, דופקים כרטיס והביתה. לא הכי אלגנטי אבל אולי מתאים למישהו שנמצא בפרק זמן של חיפוש עצמי. אז לקחתי בחשבון שלא אהיה לבד בחדר, ושלא יהיה לי אינטרנט, כמו להרבה מאד אנשים אחרים. והלכתי על זה. הגישו מועמדות איזה חמישים איש, ו - 10 זומנו לראיונות קבלה, אני ביניהם. אני הייתי OVERQUALIFIED לתפקיד ולא היה אכפת לי. הרעיון היה שבאמת ישאר לי זמן אחה``צ וגם אוכל למכור את משרדי ולקבל עליו משהו. בסופו של דבר לא יצא מזה כלום, כי הם אמרו שאין להם תקן לוותק המקצועי שלי וההסתדרות לא תתן להם לשלם פחות מהוותק, או משהו בסגנון הזה. לא יצא כלום ואני שמח, אבל כמו שאת אומרת, היה לי האומץ להתמודד גם עם זה. מספיק עליי, עכשיו אני רוצה להגיד משהו עלייך. אני חושב שגם לך האינטרנט תרם המון. כמו שהסברת וסיפרת בפורום הקודם. דווקא לגבייך כלא מכורה, חיים בלי אינטרנט נראים הרבה יותר גרוע , לא כך? ועוד שאלה ובאמת אני מתנצל אם זה אישי מידי, אבל איכשהו אני רואה שאת מאד פתוחה באינטרנט, וגם פתחת מין אפיק בכיוון הזה פעם. אז אם את לא רוצה לענות, תתעלמי. מאחר וסיפרת פעם שהקל``ש הכניס אותך לאינטרנט, ומאחר והיום אימצת סגנון חיים אינטרנטי, וגם פעם אמרת שהחלטת להרבות בקלשי``ם, וגם דיברת פעם על פרוייקט אישי של הקמת אתר - הכירויות לאנשים עם קשיים, ומאחר והבנתי שאת לא משתתפת בצ`אטים והעברות מסרים מיידיים למיניהם, אני שואל (אוף אני נשמע אידיוטי לגמרי... אבל כמו שאומר שמעוני, התחלתי לכן אסיים), האם בדעתך לשאוף להכיר קרוב עתידי (ק``ע?) דרך האינטרנט, או שבדרך שאני קורה לה מציאותית, או שכרגע זה לא בתכניות אופרטיביות?

 

[keren007]

לא, אני בכלל לא נמצאת באתר הזה...

 

[keren007]

אני מסכימה

שיכול להיות שזה להתמכר להתמכרות....... זו אפשרות ואני לא שוללת אותה... נראה לי שהתמכרתי לאינטרנט בגלל המון אנשים חדשים שהכרתי, כל פעם שהייתי באינטרנט הייתה לי מן קבלת פנים כזאת... אולי זה בכלל לא התמכרות לאינטרנט, אולי זו התמכרות להכרת אנשים כל הזמן, הייתי שעות על גבי שעות מדברת עם האנשים האלה, שאהבתי כל כך, וכשפתאום כשהלך לי המודם לא הייתה לי גישה לאנשים האלו, והתגעגעתי... אבל להגיד לך את האמת, ניסיתי קצת גם להיגמל, כל הזמן היו אומרים לי שזה יהרוס לי את החיים, למשל מה שקרה עם הבחור שנרצח על ידי בחורה ערבית, וגם הפסקתי לעשות פעילויות אחרות שאהבתי, אבל זה רק החלק הרע בהתמכרות. מה אני אגיד לך, זה פשוט היה כיף....

 

[e-magine]

קרן היום קניתי מודם ב 70 שח

למה אני מספר לך את זה? כי זה מראה כמה שדבר קטן ושולי יכול להשפיע על בני אדם. חיכית חודש בלי אינטרנט בשביל 70 שח. למה?

 

[keren007]

תראה,

אני בת 14 ככה שאני לא יכולה לקנות מודם. אבל בכל מקרה, אח שלי רצה מודם מהסוג הכי מתקדם, ובמקרה קומפיוטרלנד הם לקוחות של אבא שלי, אז הוא היה יכול להשיג הנחה. אבל, איזה ביש מזל, מה שאנחנו רצינו היה במחסור, אז היינו צריכים לחכות למשלוח..... שזה לקח בערך חודש. קרן

 

[e-magine]

בסדר, אין לי טענות כמובן,

רק רציתי להראות לך כמה שדבר קטן יכול לגרום לאי נוחות ואפילו סבל, למי שמכור. נכון שיש מודמעים של 600 שח אבל זה של 70 עושה יופי של עבודה ולא אכפת לי להחליף אותו אפילו פעמיים בשנה.

 

[סרפד]

מה שאי-מאג`ין קורא התמכרות ליחסי

אנוש סייברנטים. אני מסכימה שאולי נכון יותר לומר במקרה שלך שזו התמכרות להכרת אנשים ובילוי איתם ואז האינטרנט הוא רק אמצעי. אבל מעניין אם עכשיו כשאת משוטטת באינטרנט ובמידה מסוימת מחפשת לשחזר את אותו הכיף, האם את מחפשת בעיקר אתרים בעלי אופי דומה לזה בו נהגת לבקר שנסגר, האם את מחפשת בעיקר אתרים בהם תוכלי להכיר אנשים שתאהבי ותוכלי לדבר איתם כמו אז, או שאת מחפשת גם דברים אחרים ואתרים אחרים להם תוכלי להתמכר קצת?