היי!
שלום לכולם! המון המון זמן שלא כתבתי פה. אני מידי פעם קוראת ומתעדכנת מה חדש פה, ורק לעיתים רחוקות יש לי מה להוסיף על מה שכבר הוגב. סתם שתדעו שאני כן קוראת וכן מאוד מענין מה שנכתב ומוגב (יש מילה כזאת?) פה. אז ככה, מה שקרה לפני חודשיים בערך; הייתה שבת כיתה (אנחנו כיתת בנות) אצל המחנכת שלי בבית, אנחנו כיתת י"ב, ובליל שבת החלטנו, איך לא... לשחק אמת או חובה. אחרי סבב שאלות מפגרות על בנים, בנות ומה שיש באמצע, אם יש שם משו בכלל, הגיע השלב הקצת יותר כבד. הגיע תורי--- "גילת, ספרי לנו קצת על המפנה הדתי שעברת..." ואז הגיע היום, או יותר נכון הלילה בו יצאתי בפומבי מהארון, ואמרתי בקול את מה שאני מאמינה וחושבת. אמנם לא יכולתי להסביר לעשרים ומשו בנות למה בדיוק הגעתי למסקנה אליה הגעתי, ומה עברתי כדי להוכיח לכל הסביבה שהכי קרובה אלי (משפחה) מי אני ומה אני חושבת, אבל תכלס, עכשיו הם יודעות למה אני לא באה לתפילות, ולמה אני מתווכחת עם המורות למחשבת ישראל ותושב"ע על דרך החיים הזאת, ולמה אני כל כך רוצה לצאת מהחברה והקיבוץ בו אני חיה. היום, בדיעבד אחרי אותו ערב זה מוזר, כי כבר אי אפשר להיות צינית איתם על הנושא הזה. מוזר להם לראות מישהי שכבר קיבלה החלטה (למרות שהצהרתי שאני לא שוללת את זה שמחר אני אקום ואראה את האור...), והם אומרות לי שזה מוזר להם. הם כבר לא מזמינות אותי לעונג שבת עם מוזיקה, בעיקר כי הם כבר יודעות את התשובה מראש. אפשר להגיד שהרבה לחץ ירד ממני, ותכלס כן היה חשוב להגיד את זה לפניהם. זהו, עד כאן היציאה שלי מהארון. המשך חיים משוגעים לכולכם גילת צירפתי כאן את הכיפה האחרונה שסרגתי, את הלוגו של אהוביי. חבל שאין אף אחד שאני מכירה שראוי ללבוש אותה, והיא תישאר תלויה אצלי בחדר. (עלק, סתם אין לי חברים דוסים חובבי רדיוהד)
שלום לכולם! המון המון זמן שלא כתבתי פה. אני מידי פעם קוראת ומתעדכנת מה חדש פה, ורק לעיתים רחוקות יש לי מה להוסיף על מה שכבר הוגב. סתם שתדעו שאני כן קוראת וכן מאוד מענין מה שנכתב ומוגב (יש מילה כזאת?) פה. אז ככה, מה שקרה לפני חודשיים בערך; הייתה שבת כיתה (אנחנו כיתת בנות) אצל המחנכת שלי בבית, אנחנו כיתת י"ב, ובליל שבת החלטנו, איך לא... לשחק אמת או חובה. אחרי סבב שאלות מפגרות על בנים, בנות ומה שיש באמצע, אם יש שם משו בכלל, הגיע השלב הקצת יותר כבד. הגיע תורי--- "גילת, ספרי לנו קצת על המפנה הדתי שעברת..." ואז הגיע היום, או יותר נכון הלילה בו יצאתי בפומבי מהארון, ואמרתי בקול את מה שאני מאמינה וחושבת. אמנם לא יכולתי להסביר לעשרים ומשו בנות למה בדיוק הגעתי למסקנה אליה הגעתי, ומה עברתי כדי להוכיח לכל הסביבה שהכי קרובה אלי (משפחה) מי אני ומה אני חושבת, אבל תכלס, עכשיו הם יודעות למה אני לא באה לתפילות, ולמה אני מתווכחת עם המורות למחשבת ישראל ותושב"ע על דרך החיים הזאת, ולמה אני כל כך רוצה לצאת מהחברה והקיבוץ בו אני חיה. היום, בדיעבד אחרי אותו ערב זה מוזר, כי כבר אי אפשר להיות צינית איתם על הנושא הזה. מוזר להם לראות מישהי שכבר קיבלה החלטה (למרות שהצהרתי שאני לא שוללת את זה שמחר אני אקום ואראה את האור...), והם אומרות לי שזה מוזר להם. הם כבר לא מזמינות אותי לעונג שבת עם מוזיקה, בעיקר כי הם כבר יודעות את התשובה מראש. אפשר להגיד שהרבה לחץ ירד ממני, ותכלס כן היה חשוב להגיד את זה לפניהם. זהו, עד כאן היציאה שלי מהארון. המשך חיים משוגעים לכולכם גילת צירפתי כאן את הכיפה האחרונה שסרגתי, את הלוגו של אהוביי. חבל שאין אף אחד שאני מכירה שראוי ללבוש אותה, והיא תישאר תלויה אצלי בחדר. (עלק, סתם אין לי חברים דוסים חובבי רדיוהד)
