סנדי קלאוס,בקריאת ספורך,חשבתי לי
תחילה,וואו, מה קורה פה, את לבטח מעשנת כבדה שנים רבות, מאות רבות של סיגריות כבר שרפת,והברית שלך עם הניקוטין, ממש כמו חתונה קתולית..אבל כשהצצתי בכרטיסך,הבנתי שאת נערה בת 16..וכבר מאחורייך עבר של עישון,אם רובו ככולו דרך הסיגריות שסחבת לפעמים מאימך..אם ההתלבטות שלך היא כפי שתארת בספור,את עדיין לא מכורה לניקוטין, כלל וכלל לא, אלא להרגל המגונה בעיני (יסלחו לי המעשנים), של עישון, שאת עצמך אולי תתקשי לומר בכלל מדוע התחלת לעשן? לחץ קבוצתי" הרצון להיות כמו גדולה? כחלק מחיפוש זהותך כמתבגרת? לא ברור, אבל יש לזה משקל לעיתים בהחלטה אם להפסיק לעשן..אם היתה לי זכוכית מגדלת, כדי לבחון את התנהגויותייך היומיומיות, לבטח היית את, וודאי אני, יכולה להצביע על התנהגויות אחרות, שאולי קצת שונות מהמקובל..כשהשאלה תמיד, מי קובע מה מקובל.. האם בגלל התנהגות כזו או אחרת שלך, שבדיעבד החלטת שהיא לא מתאימה יותר,תתחילי לשנוא את עצמך? האם תמיד כל אחד מאיתנו עושה רק את הדברים הנכונים? האם לא מגיע לכל אחד מאיתנו שיצמח לו האף כמו לפינוקיו בגלל השקרים הקטנים, של יום יום שאי אפשר לשרוק בלעדיהם?..את פתחת לך הרגלי עישון, שאם נבדוק, נראה שכנראה מדובר בסיגריה פה, סיגריה שם..אבל את לא מכורה לניקוטין.לא יודע אם ניתקלת באמת במישהוא, מישהיא המכורה ממש לניקוטין..אולי אחד/אחת כזו תעלה לפורום,ותספר לך מה זה באמת להיות מכורה..התחושה שאת מכורה אינה אלא בראשך,ובאיזה מקום את משכנעת את עצמך שאת כזו..כי זה תירוץ נהדר לא להפסיק..." אני לא יכולה, כי אני מכורה"...סנדי, את יכולה, ועוד איך.. דווקא הנסיון של החבר שלך לגמול אותך מההרגל הזה, יכול מאד לעזור לך, כי יש נסיון הכנה שלו משום סיבה, מניע של ממש בשבילך להפסיק..את לא רוצה סודות מהחבר..את תעשי אותם..את יכולה, אם רק תרצי להפסיק..יש לך בשביל מה, אינך זקוקה כלל לסיגריות, אינך מכורה לניקוטין..אינך מכורה,אינך...