הלכתי לראות במה מדובר
הספר של ולרי אוסטין, נכון? אני יכולה להגיד לך למה אני לא קראתי אותו, וגם לא אקרא אותו לעולם, אם זה תלוי בי. זה מה שנקרא "ספר עזרה עצמית", ויש מעט מאוד דברים שאני שונאת ושמעצבנים אותי כמו ספרי עזרה עצמית. הם מעצבנים אותי, כי לרוב הם אומרים את המובן מאליו, אבל מנסים לגום לקורא לחשוב שגילו לו מינימום את אמריקה. ולגבי הספר הספציפי הזה: היפנוזה, גם כשעושה אותה איש מקצוע מוסמך, היא דבר מאוד מסוכן. ההנחה הכללית של הספר הזה (ושל ספרי עזרה עצמית אחרים) היא שאתה יכול להיות התרפיסט של עצמך. אני מאוד לא מאמינה בזה. נכון שאדם מכיר את עצמו ב"דכ לעומק, אבל לתרפיסט, כזה שלמד כמובן, יש כלים וידע שלאדם הרגיל אין. ויש לו גם בד"כ לא מעט נסיון. אם היה כ"כ פשוט לרפא את הנפש, לא היו צריכים ללמוד 6 שנים ועוד 4 שנות התמחות לפסיכולוגיה, תואר ראשון מינימום לעבודה סוציאלית שכולל 3 שנות "עבודה מעשית" שהיא ההתמחות, או לימודי רפואה בשביל פסיכיאטריה. קשה לי להאמין שקריאת ספר אחד קטן יכולה להחליף את כל אלה. אולי אני קטנת אמונה, אבל אם אני איי פעם אחליט שהיפנוזה היא מה שישפר את חיי, אני ארצה שיעשה את זה מישהו שיודע מה הוא עושה. כמו שאמרתי - זה דבר מסוכן. ועוד נקודה קטנה - הנפש חשובה לא פחות מהגוף. אני דיי בטוחה שאם היית צריכה למשל, עקירת שן, לא היית מנסה לעשות את זה לבד, נכון? אז למה עם הנפש כן לשחק? למה לא ללכת למישהו מקצועי?