היי...

[הקרן שלי]

היי...

אחרי שבמשך שנים שמעתי המון על "התפסן בשדה השיפון" החלטתי לקרוא אותו. קראתי אותו פעם אחת. קראתי אותו שוב. ואיכשהו אני עדיין לא מבינה מה הביג דיל בספר? למה הוא כל כך נחשב בספרות?

 

[הפסנתרן הקטן]

לדעתי הדבר הכי גדול בספר הזה

זה שהוא בדיוני לחלוטין. שסלינג´ר הצליח ליצור עולם שלם של נער מתבגר בעזרת הדמיון שלו (וכמובן נסיון החיים) בלבד. מבחינה, איך לומר, "היסטורית", לא נראה לי שלספר הזה ישנה חשיבות יוצאת דופן...

 

[גרומיט]

הממ... חשבתי שזו מהותה של הפרוזה

 

[הפסנתרן הקטן]

אז אני מניח שסלינג´ר פשוט

הצליח בצורה יוצאת דופן

פשוט, איך שהוא מתאר את התהליכים הנפשיים, וגם לעומק שהוא מגיע איתם, צריך הרבה ידע והבנה בשביל לכתוב חוויות כאלה, בלי להסתמך על נסיון אישי של הדברים.

 

[Eddiez]

לא בטוח

שהוא המציא את הכל... אולי הוא בעצמו היה מעורב במקרה שכזה או דומה לזה והוא רצה לכתוב על החויות שלו או של מקירו... ואם לא אז הוא באמת סופר דגול!

 

[© Tweety ©]

זה ספר גאוני..

לוקח זמן לקלוט אותו וקריאה מעמיקה נדרשת להבין אותו למשל מוטיב הברווזים וכו´. אהבתי את הספר לדעתי הוא פשוט יפה..

 

[דוסטו]

הוא פשוט הצליח לנגוע

בתחושות של כל מתבגר שקצת הולך לאיבוד. ספר גאוני? כבר קראתי גאוניים הרבה יותר

 

[מריםמ]

../images/Emo58.gifקראתי מזמן

למרות שקראתי את הספר מזמן-מזמן, נשאר לי ממנו המון, לכן הוא טוב בעיני.

הספר מצליח לתאר עולם שלם עם אירועים גדולים ומוכרים לכל מתבגר, בי"ס, מורים, חברים, משפחה, התנסות מינית ראשונה, שתיה עישון וכיו"ב. עד היום אני זוכרת את תחושת המועקה וחוסר המוצא שבו, עם זאת, הספר גדוש תמונות ורגעים קטנים שובי לב. זה מתחיל משם הספר. שיבוש מילה בשיר הוא היסוד לחלומו להיות תופס-מציל אנשים נופלים... מעבר להתבטאויות הבוטות-מרדניות, מסתתר נער רגיש. הוא מוטרד שוב ושוב בשאלת הברווזים באגם. הרעיון והבעותיו השונות, מרגשים כולם. פתאום הוא רוצה להתפלל. להיות במנזר. לבכות. למות... הוא מדמיין איך הוא נוקם עוולות ונעשה לגיבור ונשוא הערצה... הוא כותב חיבור עבור חבר, על כפפות ביסבול של אחיו המת, החיבור גורר אי הבנה והתגוששות. הוא מדבר אל אחיו המת, בנסיון לשכתב ולתקן את העבר. הוא קונה תקליט במתנה לאחותו הקטנה, התקליט נשבר. הוא נותן לה את השברים... הוא ב"ברוגז" קצר עם האחות. היא רוצה לברוח מהבית. גשם. מתנדנדים בקרוסלה... את אלה אני עדיין זוכרת. בתוך הכאוס הגדול, אפשר למצוא מילים, מחשבות ורגעים כאלו של חסד. נכון, זה לא ניתוח ספרותי. אלו, פשוט, דברים שאהבתי.