היי

[סהרה 42]

היי

היי אני חדשה כאן. ורוצה כעת בחיי אהבה חדשה. למרות שזה מפחיד. אחרי שמתרגלים ללבד. לישון באלכסון ולעשות מה שבא

אבל גם עם הלבד כבר עצוב ולפעמים די מפחיד אז אייך לא מקבלים רגליים קרות

 

[ניצת שושן]

ברוכה הבאה סהרה ../images/Emo140.gif

אני חושבת שהכל תלוי בבשלות ועד כמה באמת רוצים קשר. רגליים קרות כולנו מקבלים בשלב זה או אחר אבל... זיהוי הרגע שבו הן מתקררות ושיתוף הם חלק מהדרך להתגבר. בכל מקרה אנחנו כאן - כדי שתוכלי לשתף וכמובן להשתתף, לתרום ולהתרם אז יאללה קחי לך כוס

ותרגישי ב

 

[רות 2]

הכל ..

מתחיל ונגמר מהמילה החזקה שנכתבה על ידךרוצה אם את רוצה ,אם את מאמינה, אם "יש בך אהבה ..היא תנצח.." -אז אם את בתהליך זרמי עימו :בלבד .. ברצון לפתוח דלת.. בבנית אמון מחודש ..זרמי ואם מידי פעם תקבלי רגלים קרות זה יהיה בגלל ששמעת לאינטואיציה שלך.. לבטן שלך - אל תשפטי את עצמך -תני לעצמך זמן.. זרמי לך באיטיות .. בהצלחה וברוכה הבאה

 

[r e d head]

ברוכה הבאה סהרה

גמני רוצה בחיי אהבה חדשים. אבל בלי קשר רגליים קרות אמרת..

לזה יש פיתרון מצויין...גרביים ולא יודעת למה נזכרתי בשיר.. המגפיים של ברוך - להקת כוורת הוא קנה אותן בזול, הן היו מלאות בחול, הוא ניקה אותן בספירט כל שעתיים. האכיל אותן מרק, כשהקיאו הוא שתק, הוא לקח אותן לסרט כל יומיים. אבל יום אחד הוא קם, עדיין מנומנם, חיפש ת´מגפיים בארון. ובמקום שהן היו, רק גרביים נשארו, שסיפרו לו את הכל בהגיון. פזמון: שנעליים - קונים מהר, וגרביים - לא חסר, אך מגפיים ומכנסיים שתמיד קונים קומפלט, קשה מאוד להשיג אותן כעת. נגני, נגני גיטרה... נגני, נגני גיטרה... לדרכו יצא יחף, מצונן וגם עייף, וכולו מודע לעומק הצרה. כששאל עובר ושב, אם ראה את מגפיו, רק מתוך נימוס נשמיט את התשובה. ברוך תר בכפר ועיר, במצב מאוד שביר, הדפרסיה במוחו השתוללה. כשפנה חסר אונים, למדור חיפוש קרובים, התרגז עליו פקיד הקבלה. פזמון: נעליים...

 

[ophra]

אני רואה...

שמצב רוחך השתפר...

תכף תעברי לשיר המכולת או יו-יה....

עפ

(שמחה לראות)

 

[r e d head]

בשבילך עפרה...אני זוכר אותה קונה שם

שיר המכולת אני זוכר אותה, אני זוכר אותה מהמכולת. אני זוכר אותה, אני זוכר אותה קונה שם סולת. והיא נתנה לי להחזיק לה את הקרמבו וגם ביקשה ממני בקבו... קים של טמפו. אני זוכר אותה, אני זוכר אותה מהמכולת. אני זוכר אותה, אני זוכר אותה קונה שם סולת. אני זוכר אותה קונה שם לחם קימל, אני זוכר אותה מזמן מ... כיתה גימל... גימל. פזמון: גיב מי דה מאני אנד אייל גיב יו מי הר תבור את הכביש ותחזור למכולת קולט גלי צה"ל וקולט עלייה מרוסיה (כבר באים) כפר שמריהו. אני זוכר אותה, אני זוכר אותה מהמכולת. אני זוכר אותה, היה לה פה ואף כמו תרנגולת. והיא אמרה שהיא אוהבת מנדרינות, וגם אוכלת את הקליפות של קלמנטינות... טינות. פזמון: תן עוד שמנת ותן חמאה זה אין לך כסף אז לך הביתה. מה היית עושה אם נולדת שנה לפני שהמציאו את המכולת?? הולכת למכולת וקונה שם תרנגולת. הולכת למכולת וקונה שם תרנגולת... אני זוכר אותה, אני זוכר אותה מהמכולת. אני זוכר אותה, אני זוכר אותה קונה שם סולת. אני זוכר אותה קונה שם לחם קימל, אני זוכר אותה מזמן מ... כיתה גימל... גימל. פזמון: גיב מי דה מאני... אוו... מהמכולת... נהה... קונה שם סולת... וכך יושב לו ???, עצוב ומיותר והדמעות זולגות מעיניו ללא הפסק. ללא הפסק, ללא הפסק, ללא הפסק, ללא הפסק. זה לא עסק, זה לא עסק, זה לא עסק, זה לא עסק. ולועסת, ולועסת, היא לועסת, ולועסת. זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא יוסף, וזהו זה, וזהו זה, וזהו זה!

 

[ophra]

???=יודופוליס ליפשיץ... ../images/Emo8.gif

 

[גורן44]

יודוקוליס.

 

[ניצת שושן]

ולי בא עכשיו על...

בצער לא רב ביגון לא קודר מילים: חנוך לוין לחן: מתי כספי אני זוכרת אותך, זוכרת היטב, בצער לא רב, ביגון לא קודר, וככל שהזמן מוסיף וחולף, הצער לא רב, היגון לא קודר. אני חושבת עליך ואינני בוכה, הצער לא רב, היגון לא קודר, חיי מתרחקים מחייך שלך בצער לא רב, ביגון לא קודר. בצער לא רב, ביגון לא קודר, כי הזמן את העצב ליד המתים קובר. סלח לי אם אינני מאוד עצובה, הצער לא רב, היגון לא קודר, עלי להתכונן לעצב הבא, בצער לא רב, ביגון לא קודר. אני שוכחת אותך, שוכחת היטב, בצער לא רב, ביגון לא קודר, וככל שהזמן מוסיף וחולף, הצער לא רב, היגון לא קודר. בצער לא רב, ביגון לא קודר, כי הזמן את העצב ליד המתים קובר.

 

[r e d head]

זה יפה...תודה ניצתי..וכל כך נכון

ומתאים לי עכשיו

 

[ניצת שושן]

../images/Emo25.gif

 

[ophra]

נ-פ-ל-א! ../images/Emo9.gif

 

[ophra]

רגליים קרות....

(מחשבה שעברה לי בראש בעקבות השימוש הרב בביטוי): רגליים קרות בחורף זה מה שגורם לנו לחפש אהבה חיפוש אחר האהבה זה מה שגורם לנו לרגליים קרות....

ולך סהרה, ברוכה הבאה... יש כאן מחממי רגליים בשפע...

עפ

(מצטרפת לאווירה המשועשעת)

 

[מ ת ל ב ט ת]

רגלים קרות

כמה מוכר לכל אחד שמתמודד עם הניסיון לפתוח פרק חדש בחייו רגלים קרות הן נחלתם של כולנו, כמעט בכל תחום בחיים (זוגיות, החלפת מקום עבודה, אמירות מסויימות ומה לא) איך לא מקבלים רגלים קרות?? לכך, לדעתי, טרם נמצא/הומצא הפיתרון (הוצעו כאן גרבים

) אבל, בהחלט יש דרכים להתמודד איתן כי הרי הרגלים הקרות הן הפחד שלנו הפחד מהבלתי נודע או לחילופין, הפחד מהידוע אימצתי לעצמי אמירה של ניצת (כן, כן, ניצת - אחזור עליה בכל הזדמנות אפשרית) : תסתכלי לו לפחד לתוך העיניים ואוסיף - ותגידי לו שאת יכולה לו, שאת חזקה ממנו, למרות ועל אף הכל תני לעצמך הזדמנות ואל תחששי מה"תוצאות" והיה והצליח לך - היי שמחה ומאושרת בהצלחה היה ולא - אל תראי בזה כישלון אלא הזדמנות לניסיון נוסף ובעיקר - אהבי את עצמך, סמכי על עצמך ולעולם אל תוותרי על ה"אני" שלך

 

[ניצת שושן]

תודה מתלבטת ../images/Emo24.gif

ואפרופו נסיון ו"כישלון לעולם איך יודע / ליין פארסונס לעולם אינך יודע עד שניסת. ולעולם אינך מנסה אלה אם כן ניסית באמת. אתה מתאמן ככל האפשר אתה עושה כמיטב יכולתך. ואם עשית את כל אשר תוכל ועדיין "נכשלת" - האמת היא,אם כך , שלא נכשלת כלל|סדגש כאשר אתה שואף לממש את חלומותיך, יהיו אשר יהיו, אתה גדל עם השאיפה אתה לומד מההתנסות אתה זוכה מתוך העשיה.

 

[מ ת ל ב ט ת]

וזה מה שקורה אם לא מנסים ומעיזים

בלדה על אדון כמעט וגברת כבר/ חנוך לוין אדון כמעט אהב את הגברת כבר, הוא כמעט אמר לה, אבל הוא לא אמר, החורף קר היה, הקיץ כבר עבר על אדון כמעט וגברת כבר. גברת כבר טיילה עם האדון כמעט, היא אהבה אותו, וכבר נתנה לו יד, הלילה חם היה, והירח שט על גברת כבר ואדון כמעט. ועוד אביב חלף, וסתו נוסף נגמר, והאדון כמעט ראה בלב נשבר איך מצטברים כל הרגעים שלא אמר את דבר אהבתו אל הגברת כבר. ועוד שנה חלפה, ועוד שנה אחת, וגברת כבר חשבה על משכבה לבד איך שכמעט היה, ואיך שכבר אבד, אבד לגברת כבר ולאדון כמעט. אדון כמעט אהב את הגברת כבר, כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר, עכשיו כבר באמת היה קצת מאוחר, הרבה אתמול, מעט מאוד מחר הוגפו כל התריסים בבית אדון כמעט, את בית הגברת כבר כיסה אבק לאט, הלילה כה ארוך והם נחים לבד, פה נחה גברת כבר ושם אדון כמעט.

 

[ניצת שושן]

../images/Emo45.gif

וכמה עצוב לחשוב על כמעט...

 

[*יערית]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

 

[עתליה 217]

כשמתחילים להרגיש

שהחום שמפשיר את הקור של הרגליים נעים, ממשיכים לתת לו צ´אנס. ואז כבר לא כלכך מתלבטים. אבל הפחד (לפחות אצלי) לא ממש נעלם לגמרי אף פעם. בהצלחה

 

[ניצת שושן]

ומה שלומך עתליה ../images/Emo35.gif