אהמ
 
אני בדרך לעוד דייט ראשון. שוב בית קפה; שוב שיחת חולין; שוב המתח והדממה המביכה. שוב אותו סיפור. למה אני עושה את זה, שוב? כן כן, החלום הישן, אהבת אמת, שתגדל את ילדיי ותזדקן איתי באושר. האם זה באמת כל כך נחוץ?
 
קבענו שאני אאסוף אותה ביום שישי בעשר בערב ומשם, נזרום. אני לא עושה את זה בדרך כלל, קובע ככה סתם בילויי עם בחורה שאני לא מכיר. אני בעיקר לא קובע ככה סתם בילוי עם בחורה שהרגע פגשתי, אבל היה שם איזשהו משהו, ומי יודע, אולי היא עוד תהיה האחת.
 
זה קרה שלשום. הייתי בתור לקופה בסופר פארם כשהחיוך הכי מקסים שראיתי והעיניים הכי נוצצות בהן נתקלתי, נורו לעברי. היא לא הספיקה לציין את מכיר הקנייה (הגברית במיוחד: חבילת מנקי אוזניים וחטיף בריאות) כשזרקתי לעברה, בלי לחשוב, הצעה לדייט. הדבר המפתיע ביותר בסיטואציה הזו היה שהיא הסכימה.
 
אז הינה אנחנו, שישי בערב, מיכל הדלק מלא והקיבה, רווית הקפה, מוכנה לספוג אחד נוסף.
 
הגעתי לביתה, דירת קרקע קטנה, ויצאתי ממכוניתי. טרם הספקתי לדפוק על הדלת, היא כבר נפתחה ואותו חיוך מהפנט פגש את פני. "אורי! בול בזמן" אמרה ורכנה לנשק אותי על לחיי. אמנם הייתי מופתע, אך מבסוט מהישירות הנחתי אותה לרכבי.
כשנכנסנו לאוטו היא חייכה לעברי במבוכה המוכרת ויצאנו אל הדרך. אני פונה ביציאה מהרחוב שלה ומתחיל לשאול לאן פנינו מועדות כשהיא מסתובבת בכל פלג גופה העליון לעברי ומבקשת שאעצור בצד. איך כבר הרסתי את זה?
 
עשיתי כמבוקשה ודוממתי את המנוע. יש לי הרגשה שמצפה לי "שיחה". והיא כבר התחילה למצוא חן בעיניי..
 
היא מצמצה לעברי, אדמומיות קלה מכסה את לחייה ופיה מחפש מילים. "תראה, אני מרגישה צורך עז להיות כנה איתך" היא פתחה ומוחי כבר החל להאכיל את עצמו סרטים. "לפני חצי שנה נפרדתי מהחבר הקודם שלי. היינו מאוד רציניים, דיברנו על חתונה וילדים אבל לונג-סטורי-שורט, זה נגמר". הסתכלתי עליה מבולבל לחלוטין, לא בטוח מה אני אמור לעשות עם המידע הזה ומחכה שתמשיך. "אני ממש לא מוכנה למערכת יחסים. אני לא רוצה להכניס אותך הביתה, אני לא רוצה להכיר אותך לחברות שלי ואני ממש לא רוצה לפגוש את ההורים שלך" אמרה והוסיפה במהירות "אני מצטערת שלא אמרתי לפני". זוכרים את הבלבול של קודם? הוא עדיין כאן ונראה שהוא הולך ומעמיק. "או...קיי" מלמלתי והייתי בדרך להתניע את המנוע ולהחזיר אותה הביתה. הדייט הקצר ביותר בהיסטוריה. "יש עוד", היא הבינה מה עובר לי בראש ושלחה אלי חיוך מתנצל. "אני לא רוצה מערכת יחסים איתך, אבל כבר שישה חודשים שלא קיימתי יחסי מין. שישה חודשים שאף גבר לא נגע בי, לא רצה אותי, לא הרגיש אותי. אני זקוקה לחום, לפיזיות. הגוף שלי זקוק לזה ואתה נראה כזה בחור נחמד". בזה היא סיימה, הייתי בטוח, ועכשיו הביטה לעברי וחיכתה שאשיב.
 
מה לעזאזל אני אמור לענות לכזאת הצהרה. הבחורה המתוקה הזאת מעוניינת לשכב איתי, עכשיו. בלי להכיר אותי, בלי שאשלם עליה באיזה בית קפה תל אביב ופלצני, בלי שאשלח לה סמיילים חמודים, בלי שסיפרתי לה מה למדתי באוניברסיטה, חלום של כל גבר! "או...קיי" אני בשנית את אותה תגובה מגומגמת. מתי לאחרונה אתה עשית סקס עם מישהי? אני מניח שעדיף לא להתעכב על התשובה. אני רוצה את זה, אני אמור לרצות את זה. אבל מה עכשיו?
 
המבט המבולבל כנראה לא חלף מפני כי היא התיישבה חזרה במושבה ואמרה לי לנסוע. ואני? מה אני יודע? נסעתי.
 
נסענו במשך רבע שעה בדממה (מלבד הנחיות הנסיעה שלה), עד שהגענו לאזור בנייה נטוש. רומנטי בהחלט. כיביתי את המנוע והישרתי בה מבט, מרגיש קצת טמבל על החצי שעה שעברה מרגע שנכנסה למכוניתי. "זה בסדר" היא אמרה בעדינות וחייכה "אל תדאג, אני יעשה את העבודה".
 
היא פתחה את חגורת הבטיחות שלה ובמהירות שיא, גם את שלי. אלוהים יודע איך הצליחה לדחוק את עצמה ביני לבין הגה המכונית אבל בלי שהספקתי להתכונן לכך, היא ישבה מעליי. מורידה בזריזות את משענת גבי, מפשעתה נמצאת בדיוק מעל שלי וידיה נשלחות לפניי. היא קירבה את פניה אלי עד שיכולתי להרגיש את האוויר החם שחמק מבין נחיריה. שפתיה מלטפות את שפתיי וגבה מתמתח בקשת כך שחזה נוגע קלות בחזי. "מאיה" פלטתי את שמה והידקתי את ידיי סביב מותניה, מרים את סנטרי כך ששפתיי ייצמדו לשלה. שפתיה כבר היו מוכנות ופיה נפער בעדינות, מאפשר ללשוני לחדור לתוכו ולטעום את טעמה. בבת אחת היא כבר הייתה דלוקה, ללא משחק מקדים, ללא מישושים עדינים וללא צחקוקים מובכים. היא תפסה את ידי ולחצה אותה לשדה הימני, מכוונת בזווית ובעוצמה. כף ידי חופנת וממששת. אגודלי מוצאת את הבליטה הקטנה והנפלאה של פטמתה ולוחצת בתנועות סיבוביות ואיטיות. גופה החל לזוז מעל שלי לפי הקצב ונשימותיה הלכו ונעשו כבדות. אני מוכרח לצאת מהבגדים, הרגשתי ושלחתי את ידי השנייה לפתוח את רוכסן מכנסיה. בכל זאת, דייט ראשון ואין סיכוי שאני אהיה ערום לפניה. היא הבינה את רצוני מיד ושלפה במומחיות את עצמה מתוך המכנסיים ההדוקות. ניצלתי את הרגע לפתוח את חולצתי המכופתרת, איך כל כך חם כאן באמצע פברואר?
 
ואנחנו ממשיכים בטקס, שפתיה רעבות לשלי בעוצמה וידיה בכל מקום. לפתע נכנס בי צורך גברי להוביל את הריקוד, עטפתי אותה בידיי, מחייב אותה להאט את הקצב ושלחתי את ידי לירכה, מלטף בעדינות ומתקרב בזהירות במעלה רגלה. היא התאימה את עצמה לשינוי, הרגשתי את נשימתה מתעתקת ולרגע לא הייתי מוכן לכך. "את בטוחה?" שאלתי במבט רציני, רגע לפני שאצבעותיי ניגשו לנקודה המדהימה הזאת שבין רגליה לנקודה שעד לפני שעה לא חשבתי שאפשרית ועכשיו הייתה כל מה שרציתי. היא הנהנה בפרעות. "כן" שלחה בהחלטיות "בטוחה לגמרי". ובבת אחת, היא נפתחה והסתערה עלי, ידי חודרת את תחתוניה ואני שם.
 
***
 
וזה הרגיש מדהים . כל כך הרבה זמן לא הרגשתי ככה, לא רציתי את זה ככה. הוא היה איטי מידי, מהוסס מידי והייתי מוכרחה לאלץ אותו להגביר את הקצב. כשקלט את הכיוון שלי, אצבעותיו החלו לפעול בתוכי והרגשתי איך הגוף שלי מתעורר לחיים. וזה היה טוב. וזה בדיוק מה שרציתי. יותר מהר, חזק, תכאיב לי, תגרום לי להיות רטובה. בבקשה רק אל תפסיק. פי החל לשחרר גניחות והתנשפויות. אני לא יודעת למה הוא ציפה אבל סקס איתי תמיד רועש. "כן" התחננתי, שם, בדיוק. והינה ההרגשה הנפלאה הזאת, ההרגשה שהלוואי ויכלה להימשך לנצח. אני במקום אחר, עם מישהו אחר, שוכחת איפה אני וגם לא אכפת לי. התעוררתי מההזיה כשהרגשתי את פיו מלחך את צווארי, נושק ומלקק ולשונו כל כך חמה. איזה בחור מקסים.
 
ידעתי שגם לי יש חובות בעניין ושלחתי את שתי ידיי לאיבר מינו שקיבל אותי קשה ומתוח. עטפתי אותו בידי חזק, חוששת שאכאיב לו אך מרוב אינטנסיביות לא יכולתי לשחרר את שריריי. "רגע חכי" הוא אמר והוציא את ידו המופלאה מתוכי. התרוממתי ממנו ואפשרתי לו להתפשט. אספתי את שערי וניסיתי להאט את הדופק. תירגעי, אל תהיי יותר נואשת ממה שאת עכשיו. סוף סוף הוא השתחרר ממכנסיו המסורבלות, איברו מוכן לעברי. אני מודה שאפילו לא עצרתי להעיף מבט, כל כך הרבה זמן שלא ראיתי איבר מין של גבר.
 
כאבתי אותו בתוכי, גופי הרדום קיבל אותו באנחות והינה זה מתחיל מחדש.
 
***
 
אני לא מאמין שזה קורה. עברה המחשבה במוחי בעוד היא דוהרת מעלי, ירכיה חזקות ומהירות וגופה מתפתל מעונג. הסתכלתי על עיניה העצומות, שמץ של מושג מה צבען, וחיוכה המסופק. כנראה שלא נהפוך לזוג אבל היא מוצאת חן בעיניי. בעוד מוחי המוטרד מנסה לעכל את הסיטואציה ולאבחן את המצב הרגשתי את זה. "אלוהים" פלטתי וידעתי שאני חייב עוד. יותר מהר, חזק יותר. רק להיות בתוכה, רק להיות חלק ממנה. היא פתחה את עיניה, בוערת מתשוקה ורכנה לעבר כתפי. הזדקפתי במושבי והרגשתי את הדרך להתפוצצות. "כן" היא צרחה "תזיין אותי" ונשפכתי כולי לתוכה, זקוף וגבוה. ואז זה נגמר, והיא התמוטטה עלי.
והמוח שלי מתרוצץ במהירות והיא פולטת אנחה חלושה. "תודה" היא אמרה ואני בלי לחשוב עניתי "אין בעד מה". היא התרוממה והישירה את מבטה אלי מגחכת ואז בלי להגיד דבר, התרוממה בחזרה למושבה והתחילה להתלבש. הסתכלתי עליה המום, ההבנה על מה עומד לבוא עכשיו התחילה להתגבש במחשבתי.
 
הרמתי את מכנסיי ותוך כדי כפתור חולצתי שאלתי אותה אם תרצה שאחזיר אותה לביתה. היא הנהנה ויצאתי אל הדרך.
 
רבע שעה נסיעה, אני מעיר הערות טיפשיות על מזג האוויר והפוליטיקה בארץ. מה בעצם אפשר להגיד אחרי דבר כזה?
 
כשהגענו לביתה היא בירכה אותי לשלום ורכנה לפתוח את דלת הרכב. "אני יכול להתק
)
