ווואו תודה רבה
איך ניהיה לי הרבה יותר ברור פתאום.. אז קראתי, ואני מצליחה להזדהות עם מה שכתוב כי כנראה שזה פשוט מה שאני ואני גם לא מרגישה שיש בזה משהו לא בסדר, חשבתי לפני שזה לא תקין כל הסיפור הזה אבל לקרוא ולהבין שי שלזה הגדרת, קהילות, מסיבות ובערך עולם בפני עצמו זה ממ שמרגיע ואומר לי "טוב תשמי עמוק תורידי מהלחץ הכל בסדר" אני קצת חצויה כי גם קודם הרגשתי את זה אבל זה היה רק אצלי בתוך הראש, עכשיו אני כאן ומרגישה שמותר לי להוציא את זה קצת החוצה בפורום הזה. תודה רבה ובהחלט אשאר.
לגבי החברה הזאת שלי שלצורך העניין אקרא לה קיפי. אנחנו מכירות מלא שנים עוד כשהייתי עם הבן זוג שלי היתה לנו חברה שערכנו לה מסיבת יום הולדת בביתינו והיא הגיעה גם עם עוד מספר חברים מהצבא ששירתו איתה, כבר באותו ערב ראיתי באופן ברור שהיא לסבית כי אי אפשר לפספס את זה עליה והיתה בינינו כימיה טובה והיא הראשונה שסיפרתי לה על הבחורה שהיתה מאוהבת בי בצבא, עד אז לא העלתי את זה מעולם על שפתיי לא אחד! כשראיתי שהיא כזו היה לי ביטחון פתאום לבוא ולדבר על זה אולי כי פחדתי מתגובות עד היום או אולי כי חשבתי שהיא לא תשפוט אותי והרגשתי בנוח לספר. שיחררתי את זה סוף סוף וסיפרתי והיא גם דיברה קצת, עזבנו את המסיבה ויצאנו מהבית תפסנו זולה ןוישבנו על בירות היא ואני דיברנו על דברים כאילו שנים אנחנו כבר מכירות וזה בעצם רק הערב הראשון. לא דיברנו מאז וגם לא החלפנו טלפונים או משהו אבל הבחורה עם היום הולדת המשיכה להביא ואתה אלינו לערבי פוקר וכאלה שהיינו עושים אצלי בבית והיא הפכה להיות "אחת מהחברה" אני עם הבן זוג שלי אוהבת אותו והכל טוב ויפה ואין שום דבר רגשי שם. היא השתחררה מהצבא הקשר עם הבני זוג _החברים עם היום הולדת) נותק בנתיים אז מן הסתם כבר לא ישבנו יותר כולם. מידי פעם קיפי היתה עוברת להגיד שלום ולקנות ממי שאני בעבודה וזהו.. הפכנו לחברות בפייסבוק אבל לא דיברנו אף פעם יותר מידי עד שיום אחד פנתה לאיה הבחורה האובססביית שהיתה מאוהבת בי בתקופת הצבא (מסתבר שהיא עשתה עלי מלא מעקבים כל הזמן וכשהיא ראתה בחברים בפייסבוק שלי מישהי לסבית היא ישר השתגעה והתחילה לשלוח לה הודעות לא לעניין) קיפי פנתה אלי וסיפרה לי והמשכנו לדבר משם פעם בכמה זמן, כבר החלפנו טלפונים וכאלה וכל פעם היו תקופות שנעלמנו אחת לשניה ולפעמים שוב חזרנו לדבר. עד לפני פסח האחרון שדיברנו בעקבות האובסיסיבית מהצבא ששוב צצה לקיפי בחיים ועשתה לה בלאגן ואיימה עליה בגללי וכאלה, קיפי שוב התקשרה לספר לי והתחלנו לדבר גם על הרבה דברים אחרים. התקרבנו יותר בהתחלה ריחמתי ודיברתי איתה כי ידעתי שאין לה עם מי לדבר כל כך (היא חלתה והיתה מאושפזת והיא מאומצת ולבד וכל זה) אז הייתי מדברת אית ההרבה וזה הכך לכל יום שיחות ארוכות על כל נושא שאפשר, לא נפגשנו אבל הקשר שלנו כל כך התחזק שזה הפך להיות כל היום טלפונים וסקייפ, כל רגע פנוי שלנו היינו משוחחות. כמובן שגם אני כבר דיברתי ונפתחתי ולא רק הקשבתי כל הזמן כי איכשהו היתה לי ההרגשה שהיא לא שופטת אותי ואני יכולחה לספר לה הרכל כי היא תמיד תבין. מצאנו את זה אחת אצל השניה והפכנו לחברות טובות שיודעות הכל זו על זו אני מחזקת אותה כשהיא נשברת, מרימה אותה כשהיא מיואשת ואני באמת המשענת הכי גדולה שלה וגם היא שלי. יום אחד היא התחילה לספר לי על מישהי שהיא מאוהבת בה אבל לא יכול לקרות ביניהין כלום לעולם כי הבחורה סטרייטית ויש לה חבר ןוהיא לא נכנסת לזה בכלל מלכתחילה כדי לא לגרום נזקים, אני לא מבינה כל המן הזה שהיא מדברת עליי ואני דוחפת אותה להתוודות בפני הבחורה על רגשותיה. אנחנו בנתיים רבות בלי סוף על דברים שטותיים, כמו זוג נשוי על שהיא מעשנת ואסור לה ואני עושה לה פרצופים, על שאני טובה מידי לכולם ומנצלים אותי, על שהיא עובדתת כמו חמור ולא נחה מספיק, על שאני לא מרגישה טוב ולא הולכת לרופא... כל מיני דברים כאלה. היו גפ פעמים שניסינו להתנתק אחת מהשניה בגלל שלא הפסקנו לריב וזה לא באמת הצליח לנו. אנחנו מתגעגעות אחת לשניה ורע לנו שהמצב כזה בניניו אבל תמיד אנחנו מגיעות לזה איכשהו. בנתיים היא גם באה אליי הביתה ואני נוסעת אליה, אנחנו מדברות על היחסים שלנו כעל משהו לא מוגדר ולא נורמלי כי זה לא הגיוני שאנחנו מתנהגות כך אחת לשניה אם בעצם לא חייבות כלום זו לזו, מין משחק מפגר ששתינו יודעות טוב מאוד מה הולך כאן אבל לא מודות בזה. (ככה היא אומרת) אני תמיד מנסה לברוח מהגדרות גם כי נבהלתי מעצם זה שאכפת לי כל כך ממישהי שהיא בחורה ואנחנו עאומרות תמיד אנחנו רכק חברות אבל בת'כלס לא אחת מהחברות שלי אני לא דואגת כמו לה ולא אכפת לי מאף אחת כמו מימנה אני מתנהגת אליה כמו שאני מתנהגת לחבר שלי מבחינת האכפתיות והיחס וכל זה. ז"א יש את הבן זוג שאני אהפוך עולמות בשבילו, אבל גם לה יש מקום נכבד כמעט כמו שלו אצלי. והוא יודע שאם אני מדברת עם קיפי למשל, הוא מניח לי כי יודע כמה היא חשובה לי.
מצד אחד או שזה סוג של פרויקט שיקום שלקחתי על עצמי והכל מתוך רחמים שם, אבל גם אני באמת באמת מנסה לעשות הכל שיהיה לה טוב והיא עברה כל כך הרבה רוע בחיים שלה ואני תמיד אנסה להעלות לה חיוך, אני גם מלא פעמים מרגישה שזה קצת גדול עלי אבל אני לא יכולה לנתק אותה עכשיו כי אני הדבר היחיד שיש לה ואני לא יכולה לשבור את זה ככה, ומצד נוסף אני גם לא באמת רוצה להפסיק איתה כי אני אוהבת אותנו שאנחנו בסדר ולא רבות. ואני מתה עליה.
היא אמרה לי לפני כמה זמן שהיא היתה רוצה איתי הכל ואם זה היה תלוי בה היא גם היתה עוברת לגור איתי ומבחינתה אנחנו בנות זוג וגם אים לא קורה בינינו כלום מבחינה פיזית זה לא משנה לה כי כל השיחות איתי והיחס והאכפתיות שהיא מקבלת ממני זה משהו שהיא לא קיבלה אף פעם מא אחד ומבחינתה זה מספיק. היא אומרת שברור שהיא היתה רוצה יותר אבל אף פעם הי אלא תנסה כי אם יקרה משהו זה יבוא ממני. אני כל הזמן מתחבקת איתה וזהו חוץ מהחיבוקים הארוכים והמטורפים האלה אין כלום. אנחנו גם לא קרובות אחת לשניה כדי שיצא אז אמרתי לה שתקרא לזה איך שבא לה. אמרתי לה ומה עם זה שיש לי את הבן זוג שלי, היא אמרה לי שזה לא מפריע לה כי העיקר שטוה ב לי ושהיא יודעת שאני לא כמוהה וזה בסדר. כל מה שקורה עכשיו מספיק לה. אני מרגישה שכל זה לא פייר כלפיה כי האי מונעת מעצמה דברים אחרים עם מישהי שאם היתה איתה אחרת כן הי אהית היכולה להתקדם ביחסים האלה למשהו אחר וכן יכולה להגיד יש לי בת זוג וזאת היא וקפצו לי כולם. היא אומרת שככה טוב לה ושאני צריכה להפסיק לבלבל לה את המוח. "את הבת זוג שלי מבחינתי וכבר המון זמן, אני כבר מזמן מזמן לא לבד ובתוך קשר וזה איתך. את לא חייבת לקבל או להגדיר את זה כי אני יודעת שקשה לך עם זה אני רק אומרת לך מה זה מבחינתי"..
נו לא מטורף??
חברה הכי טובה שלי היא לסבית והמשפחה שלי חושדת שאני גם כזו ובגללה. בתכלס אנחנו מתנהגות כמו זוג נשוי אבל היא לא הטעם שלי ואני לא נמשכת אליה.. לאחרות כן. היא יודעת שאני "סטרייטית" אבל אמרה לי שמבחינתה אני הבת זוג שלה גם אם אני מגדירה את זה כך או לא ובין אם אני לא מקבלת את זה או לא.. היא אמרה לי מבחינתה זה ככה ואם יקרו עוד דברים וארצה לפתח את זה גם מבחינתי מה טוב יותר מה טוב. 
