יש לי חברה שהיה לה ידיד מעולה שהיה בעצם חבר
של אחותה הגדולה (דרכה הם הכירו). אחרי שהאחות הגדולה והוא נפרדו, היא המשיכה להיות איתו בקשר.
בשלב מסויים, הוא טס למזרח והיה שם שנים, טייל גם באוסטרליה וניו-זילנד הגיע לטיבט ונפאל, משם הוא היה שולח
לה מכתבים ארוכים, מספר לה על כל החוויות שהוא עובר, על כל המחשבות וההגיגים שעלו בו. היה כותב לה שירים וסיפורים
והיא היתה קוראת את המכתבים בשקיקה וחולמת שיום אחד גם היא תיסע להודו ולטיבט.
אחרי שנים הוא חזר משם והידידות האמיצה המשיכה, היו מדברים בטלפון, הוא היה איש סודה והיא אשת סודו.
עד שיום אחד הוא עזב לישוב אחר........והיה שקט מכיוונו.
וערב אחד הוא פשוט צץ עם זר פרחים ענק וטבעת והציע לה להיות בת הזוג שלו והיא הסכימה, כי בתוך תוכה היא תמיד הרגישה שהוא
מבין אותה יותר מכל אדם אחר בעולם, שאיתו היא לא צריכה להציג, להיות מה שהיא לא. הם עבדו,חסכו וטסו ביחד למזרח לטיול של שנה.
חזרו מאוהבים. ובחתונה מתחת לחופה שהתקיימה על שפת הכינרת לאור השקיעה, כשהיא לבושה בסארי אדום עם עיטורי זהב והוא
בחולצה לבנה וסנדלי שורש הוא שר לה שיר ובכה וכל הקהל בכה ביחד איתו מהתרגשות. היום הם נשואים באושר רב
והורים לשתי בנות מקסימות. ידידות של שנים שהפכה לאהבה גדולה.