היי

patetta

New member
היי

אני זקוק לסיפורים על ידידים שהפכו לבני זוג בשביל השראה....
צאו
 

daoli

New member
יש לי חברה שהיה לה ידיד מעולה שהיה בעצם חבר

של אחותה הגדולה (דרכה הם הכירו). אחרי שהאחות הגדולה והוא נפרדו, היא המשיכה להיות איתו בקשר.
בשלב מסויים, הוא טס למזרח והיה שם שנים, טייל גם באוסטרליה וניו-זילנד הגיע לטיבט ונפאל, משם הוא היה שולח
לה מכתבים ארוכים, מספר לה על כל החוויות שהוא עובר, על כל המחשבות וההגיגים שעלו בו. היה כותב לה שירים וסיפורים
והיא היתה קוראת את המכתבים בשקיקה וחולמת שיום אחד גם היא תיסע להודו ולטיבט.
אחרי שנים הוא חזר משם והידידות האמיצה המשיכה, היו מדברים בטלפון, הוא היה איש סודה והיא אשת סודו.
עד שיום אחד הוא עזב לישוב אחר........והיה שקט מכיוונו.
וערב אחד הוא פשוט צץ עם זר פרחים ענק וטבעת והציע לה להיות בת הזוג שלו והיא הסכימה, כי בתוך תוכה היא תמיד הרגישה שהוא
מבין אותה יותר מכל אדם אחר בעולם, שאיתו היא לא צריכה להציג, להיות מה שהיא לא. הם עבדו,חסכו וטסו ביחד למזרח לטיול של שנה.
חזרו מאוהבים. ובחתונה מתחת לחופה שהתקיימה על שפת הכינרת לאור השקיעה, כשהיא לבושה בסארי אדום עם עיטורי זהב והוא
בחולצה לבנה וסנדלי שורש הוא שר לה שיר ובכה וכל הקהל בכה ביחד איתו מהתרגשות. היום הם נשואים באושר רב
והורים לשתי בנות מקסימות. ידידות של שנים שהפכה לאהבה גדולה.
 

patetta

New member
באמת סיפור יפה

התכוונתי יותר בכיוון של בנים שהצליחו להפסיק להיות ידידים ולהפוך לחברים. ולא משנה כמה זמן החזיק הקשר
 

ohcanada

New member
ניסיתי את זה פעם..

אני לא רוצה לבאס אותך, אבל לא הלך לי, ואני גם לא ממליץ לך להשאר ידיד של בחורה שאתה רוצה איתה יותר מזה והיא לא מעוניינת. אם בזה מדובר כמובן.
 

patetta

New member
מסכים לחלוטין

אני שואל כי לדעתי המעבר לא יכול להתבצע על ידי שיחה. רציתי לדעת איך אנשים שהצליחו לעשות את המעבר עשו אותו
 

Megie

New member


אני לא חושבת שזה ייתן השראה, אולי ההיפך..אבל אשתף בכל זאת..
היה בחור שהכרתי בסמוך לפרידה מקשר ארוך.. לא רציתי שיהפוך לריבאונד כי הוא באמת היה בחור איכותי מאוד ומראש הפכנו לידידים, ככה זה נמשך כשנתיים..שבשנה השנייה לידידות בכל הזדמנות הוא דאג לציין שיש לו רגשות כלפי ושהוא רואה בי את המדד ל'אישה המושלמת' בשבילו. היה ברור לי שהוא בחור איכתי שיעשה אותי מאושרת וחיפשתי אחד כזה..ולמרות שלא היה לי רגש, החלטתי לתת לזה צ'אנס ולנסות.
האמת, אף פעם לא הצלחתי להימשך אליו באמת.. נהנתי איתו, הוא גרם לי להרגיש כמו מלכה..אבל לא באמת יכולתי לראות את זה הלאה בלי רגשות אמיתיים מצידי, אבל ידעתי שזה גבר שיכול להתאים ורציתי להאמין שהרגש יגיע.. עד שהבחור הציב לי אולטימטום (אחרי חודש יחד) 'או שאנחנו מתחתנים או שאנחנו נפרדים' כי הו פחד לאבד אותי בשלב יותר מאוחר והעדיף את ההבטחה שלי. אני חתכתי כמובן, לא היה לי רגש ולא ידעתי אם יום אחד יהיה, מה שגם זה היה נורא מוקדם וחצוף מצידו, רק חודש לפני הסכמתי לתת לו הזדמנות, זה כבר היה סוג של חוצפה להציב בפני ברירה כזאת. אחרי הסיפור, הוא חזר והתחרט, ביקש שפשוט ניהיה יחד בלי התחייבויות לחתונה.. כמובן שלא הסכמתי, שוב..לא היו לי רגשות.
זה לא היה זה, ואולי מההתחלה לא הייתי צריכה לתת לו את התקווה הזאת, מצד שני אני לא מתחרטת על כלום..תמיד ראיתי בו אופיה לא ממומשת, וזה היה סוג של "ניסוי וטעיה" כדי להוציא את האופציה מהמערכת שלי.
זה הכל
 
למעלה