היי

[karkar7]

היי

היי,חדשה פה! אמנם בשבילי הפורום מוכר כבר שנים כקוראת סמויה אבל החלטתי עכשיו לעשות את הטבילת אש והיות פעילה ולא רק פאסיבית.
האמת שאני לא ממש מרגישה שאני שייכת לפה,כמו שהרבה בנות מכירות "לא מספיק חולה",כן היו תקופות של תת משקל לא קטן אשפוז שהיה ברקע שבסוף הסתדרתי בלעדיו.על פניו הכל נראה בסדר משקל תקין אני מתפקדת יחסית טוב לומדת ומבחינה בריאותית הכל בסדר.
בפנים הכל עוד מרוסק מרגישה חרא על ה"גוף הנשי" נמאס לי שאימא שלי חייה לי בצלחת כמו ילדה קטנה ושאני צריכה לעשות הכל על להמשיך ולשמור על עצמי כשהכל תקוע.
אנשים בורחים ממני כי אני נתפסת כאאוטסידרית רצינית- ואני עדיין לא מסוגלת ליצור קשרים חברתיים עדיין אנשים אחרים נתפסים לי כהרבה יותר טובים ממני ושאני צריכה לפחות בעניין הרזון להתמיד כדי להחשב שווה.
נכשלתי,במקום לגדול ולחיות כמו בן אדם נשארתי טפילה שחייה ותלויה בהורים שלה שידאגו לה שלא תפגע בעצמה ומצד שני לא תופסת שליטה בעניין האוכל.
כן הכרתי קצת חברה בלימודים לא ממש חברים קרובים אבל גם פה יש לי חברות כל כך רזות שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה כדי להגיע למשקל שלהם אני צריכה לרזות משמעותית וכמובן שאני לא מספיק "חזקה" כבר כדי לסתום את הפה ולא לאכול ולהתעסק כל הזמן בספורט.
אז אני מתמודדת כן מנסה לאכול לידם כן מנסה לחייך,בפנים אני מתה להרוג את עצמי
למה?למה הם כל כך דקיקות ואני הר למה???
וגם כשאני מנסה להעלות את זה אז ישר באה התגובה "מה יש לך את לא שמנה" כן ברור רק איזה 20 קילו מפרידים ביני לבינך...
אין כבר במה להאחז לא מבחינה חיצונית ולא מבחינת בן אדם לא מרגישה שאני איזה בן אדם שמישהו מפיק ממנו תועלת-
אני לא מסוגלת לתמוך ולהתעניין באף אחד לא אכפת לי מה קורה סביבי ככה שזאת עוד סיבה לאנשים לברוח
נמאס לי להרגיש שאני צריכה להתנצל שאני שמנה ולא מוצלחת ושאני תופסת מקום גדול ובלי הצדקה

 

[קולדון]

היי וברוכה הבאה אלינו (ט)

(אנא קראי את התקנון בעיון, לא מפרטים כאן במספרים- משקלים, קלוריות, כמה עלית או ירדת במשקל, או כמה קילואים מפרידים בינך לבין מישהו אחר.. אישרתי את ההודעה כי בעיני במקרה הזה זה לא נורא, וברור שזה לא מפרט מדוייק אלא הגזמה, אבל זה מראה לי שאולי לא קראת את התקנון)


מהניסיון שלי עם כל מה שקשו בהחלמה, במיוחד בכל מה שקשור בעליה במשקל מתת משקל חזרה למשקל תקין- החלק של העליה במשקל הכי הכי קשה. החלק שבו את קולטת/או לא קולטת שזו גם אפשרות- שאת חולה, סובלת (כך או כך) ושאף אחד מבחוץ לא יכול להבין לזהות לראות את המצוקה שלך.
כשהייתי בתת משקל זה היה ברור שאני סובלת. לכולם אפילו יותר ממני.
וכשחזרתי לאכול וכשהגעתי לטווח הבריא מבחינה משקלית, זה היה ברור לכל מי שהכיר אותי - שאין שום בעיה. אני נראית נורמאלית ומתנהגת נורמאלית... (נניח...) אז... הכל בסדר. וזה מה שהיה לי הכי הכי קשה. להבין שזה לא בסדר, ושזו לא החלמה גם.
ואסור לוותר או לעצור בשלב הזה.
את יכולה לרדת חזרה במשקל. עשית את זה בעבר, ותכלס- זה לא כזו חוכמה גדולה לתת לעצמך להתדרדר.
מה יצא לך מזה? קרוב לוודאי שעוד אישפוז, עוד עצב, עוד קושי, עוד כעסים ושנאה ובדידות, ועוד יותר בלאגן להעלות חזרה במשקל.

מצד שני, את יכולה להמשיך להלחם על עצמך מהמקום שאת נמצאת בו עכשיו. למצוא טיפול טוב (עם דגש על טוב) אם אין לך אחד, ולעבוד עם דיאטנית על תפריט שיאזן אותך, להלחם במחשבות החולות ובסמפטומים, להפסיק עם הדרך החולה ולא לשכוח לאן היא לקחה אותך, ואם זה לא עוזר להזכר בימי האישפוז, אז תנסי לדמיין איפה את רוצה לראות את עצמך עוד חמש, עשר שנים ואם עדיין בא לך את אמא בתוך הצלחת שלך (נחשי מה: את ממש לא רוצה את זה..) ולהאמין לי ולכל מי שיצא מזה- שהדרך הארוכה היא הקצרה, בסופו של דבר.
אולי בא לך עכשיו פתרון קל, ולדפוק ירידה במשקל, ולהמשיך לשחק את המשחק עוד קצת ושאנשים יראו אותך בתת משקל וכו.
כשתגיעי לשם- תזכרי פתאום שזה בכלל לא המפתח לאושר, שיש עם זה המון בעיות, שמאבדים את השליטה על החיים שלך ובמידה מסויימת גם את החירות, וזו הדרך שלך לשומקום. דוגרי..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ברוכה המצטרפת

כתיבה בפורום היא אחרת מקריאה בו. ואני מקווה שתרגישי בנח להצטרף ככותבת מן המנין.

הרבה מאיתנו חושבות על עצמן דברים נוראיים. והתחושה שאת לא שווה היא תחושה קשה ועצובה שכולנו כאן מכירות.
לפעמים צריך בכח להגיד על עצמנו דברים טובים, וגם כשזה מאולץ, יש לזה השפעה טובה.
את יכולה לספר לנו קצת דברים טובים עלייך?
איזה כשרונות יש לך? איזה הצלחות קטנות הצלחת? מי חושבים עלייך החברים שלך?

נשמח להכיר.