היי
היי,חדשה פה! אמנם בשבילי הפורום מוכר כבר שנים כקוראת סמויה אבל החלטתי עכשיו לעשות את הטבילת אש והיות פעילה ולא רק פאסיבית.
האמת שאני לא ממש מרגישה שאני שייכת לפה,כמו שהרבה בנות מכירות "לא מספיק חולה",כן היו תקופות של תת משקל לא קטן אשפוז שהיה ברקע שבסוף הסתדרתי בלעדיו.על פניו הכל נראה בסדר משקל תקין אני מתפקדת יחסית טוב לומדת ומבחינה בריאותית הכל בסדר.
בפנים הכל עוד מרוסק מרגישה חרא על ה"גוף הנשי" נמאס לי שאימא שלי חייה לי בצלחת כמו ילדה קטנה ושאני צריכה לעשות הכל על להמשיך ולשמור על עצמי כשהכל תקוע.
אנשים בורחים ממני כי אני נתפסת כאאוטסידרית רצינית- ואני עדיין לא מסוגלת ליצור קשרים חברתיים עדיין אנשים אחרים נתפסים לי כהרבה יותר טובים ממני ושאני צריכה לפחות בעניין הרזון להתמיד כדי להחשב שווה.
נכשלתי,במקום לגדול ולחיות כמו בן אדם נשארתי טפילה שחייה ותלויה בהורים שלה שידאגו לה שלא תפגע בעצמה ומצד שני לא תופסת שליטה בעניין האוכל.
כן הכרתי קצת חברה בלימודים לא ממש חברים קרובים אבל גם פה יש לי חברות כל כך רזות שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה כדי להגיע למשקל שלהם אני צריכה לרזות משמעותית וכמובן שאני לא מספיק "חזקה" כבר כדי לסתום את הפה ולא לאכול ולהתעסק כל הזמן בספורט.
אז אני מתמודדת כן מנסה לאכול לידם כן מנסה לחייך,בפנים אני מתה להרוג את עצמי
למה?למה הם כל כך דקיקות ואני הר למה???
וגם כשאני מנסה להעלות את זה אז ישר באה התגובה "מה יש לך את לא שמנה" כן ברור רק איזה 20 קילו מפרידים ביני לבינך...
אין כבר במה להאחז לא מבחינה חיצונית ולא מבחינת בן אדם לא מרגישה שאני איזה בן אדם שמישהו מפיק ממנו תועלת-
אני לא מסוגלת לתמוך ולהתעניין באף אחד לא אכפת לי מה קורה סביבי ככה שזאת עוד סיבה לאנשים לברוח
נמאס לי להרגיש שאני צריכה להתנצל שאני שמנה ולא מוצלחת ושאני תופסת מקום גדול ובלי הצדקה
היי,חדשה פה! אמנם בשבילי הפורום מוכר כבר שנים כקוראת סמויה אבל החלטתי עכשיו לעשות את הטבילת אש והיות פעילה ולא רק פאסיבית.
האמת שאני לא ממש מרגישה שאני שייכת לפה,כמו שהרבה בנות מכירות "לא מספיק חולה",כן היו תקופות של תת משקל לא קטן אשפוז שהיה ברקע שבסוף הסתדרתי בלעדיו.על פניו הכל נראה בסדר משקל תקין אני מתפקדת יחסית טוב לומדת ומבחינה בריאותית הכל בסדר.
בפנים הכל עוד מרוסק מרגישה חרא על ה"גוף הנשי" נמאס לי שאימא שלי חייה לי בצלחת כמו ילדה קטנה ושאני צריכה לעשות הכל על להמשיך ולשמור על עצמי כשהכל תקוע.
אנשים בורחים ממני כי אני נתפסת כאאוטסידרית רצינית- ואני עדיין לא מסוגלת ליצור קשרים חברתיים עדיין אנשים אחרים נתפסים לי כהרבה יותר טובים ממני ושאני צריכה לפחות בעניין הרזון להתמיד כדי להחשב שווה.
נכשלתי,במקום לגדול ולחיות כמו בן אדם נשארתי טפילה שחייה ותלויה בהורים שלה שידאגו לה שלא תפגע בעצמה ומצד שני לא תופסת שליטה בעניין האוכל.
כן הכרתי קצת חברה בלימודים לא ממש חברים קרובים אבל גם פה יש לי חברות כל כך רזות שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה כדי להגיע למשקל שלהם אני צריכה לרזות משמעותית וכמובן שאני לא מספיק "חזקה" כבר כדי לסתום את הפה ולא לאכול ולהתעסק כל הזמן בספורט.
אז אני מתמודדת כן מנסה לאכול לידם כן מנסה לחייך,בפנים אני מתה להרוג את עצמי
למה?למה הם כל כך דקיקות ואני הר למה???
וגם כשאני מנסה להעלות את זה אז ישר באה התגובה "מה יש לך את לא שמנה" כן ברור רק איזה 20 קילו מפרידים ביני לבינך...
אין כבר במה להאחז לא מבחינה חיצונית ולא מבחינת בן אדם לא מרגישה שאני איזה בן אדם שמישהו מפיק ממנו תועלת-
אני לא מסוגלת לתמוך ולהתעניין באף אחד לא אכפת לי מה קורה סביבי ככה שזאת עוד סיבה לאנשים לברוח
נמאס לי להרגיש שאני צריכה להתנצל שאני שמנה ולא מוצלחת ושאני תופסת מקום גדול ובלי הצדקה