התקווה שבתוכי
New member
היי
חשבתי להחליף ניק, אבל אז אני בעצם ממשיכה להסתתר ממה שעובר עליי.
אני בתהליך הטיפולי שלי חושפת הכל, בלי לחשוב מה יחשבו עליי, בלי המבוכה הרגילה.
אבל לפני חודש וחצי חטפתי מהלומה רצינית, וכנראה לא התאוששתי ממנה.
עברתי הפלה טראומתית מאוד, שעוד הלכה והסתבכה לה בלי הפסקה.
שכבתי שבועיים בבית בלי יכולת לזוז, וכל התקופה הזו רק צללתי לדיכאון.
אחרי שבוע וקצת שחזרתי לעבודה המנהלת שלי אמרה שהיא לא מאמינה לי שעברתי הפלה.
״שבועיים שכבת בגלל הפלה, לא הגיוני״.
כמובן שאמרתי לה שאם יש לה בעיית אמון איתי אני לא יכולה להמשיך איתה ועזבתי.
אני בתהליך אבל. אני מתאבלת על התינוק שהיה ואיננו. הוא חסר לי בפנים.
אני מתחרטת על ההחלטה הזו, מסרבת לקחת אחריות עליה.
וכל התהליכים הללו מובילים למצב רוח די מחורבן.
הכל צף. כל מה שהיה רע אצלי ועדיין. כל מה שקרה לי, ואני שוב מאשימה את עצמי בהכל.
המטפלת שלי יודעת הכל, מילה במילה, רק רציתי להוציא את זה.
לעשות וונטילציה.
תודה על המקום
חשבתי להחליף ניק, אבל אז אני בעצם ממשיכה להסתתר ממה שעובר עליי.
אני בתהליך הטיפולי שלי חושפת הכל, בלי לחשוב מה יחשבו עליי, בלי המבוכה הרגילה.
אבל לפני חודש וחצי חטפתי מהלומה רצינית, וכנראה לא התאוששתי ממנה.
עברתי הפלה טראומתית מאוד, שעוד הלכה והסתבכה לה בלי הפסקה.
שכבתי שבועיים בבית בלי יכולת לזוז, וכל התקופה הזו רק צללתי לדיכאון.
אחרי שבוע וקצת שחזרתי לעבודה המנהלת שלי אמרה שהיא לא מאמינה לי שעברתי הפלה.
״שבועיים שכבת בגלל הפלה, לא הגיוני״.
כמובן שאמרתי לה שאם יש לה בעיית אמון איתי אני לא יכולה להמשיך איתה ועזבתי.
אני בתהליך אבל. אני מתאבלת על התינוק שהיה ואיננו. הוא חסר לי בפנים.
אני מתחרטת על ההחלטה הזו, מסרבת לקחת אחריות עליה.
וכל התהליכים הללו מובילים למצב רוח די מחורבן.
הכל צף. כל מה שהיה רע אצלי ועדיין. כל מה שקרה לי, ואני שוב מאשימה את עצמי בהכל.
המטפלת שלי יודעת הכל, מילה במילה, רק רציתי להוציא את זה.
לעשות וונטילציה.
תודה על המקום
