yuval rotem
New member
היי
כבר כמה שנים יש לי בעיות עם הסביבה,עם אבא שלי(שלא גר בבית),ועם עצמי. מתקופת התיכון ועד היום(היום אני בת 19 וחצי) אני מרגישה חסרת אנרגיה,חסרת מוטיבציה,שלילית,ביקורתית,ומבודדת מהסביבה. יכול להיות שזה דיכאון(לא יודעת לא בדקתי את זה ומעולם לא הייתי בטיפול) באופיי אני מאודמיזנטרופית בעלת תפיסה ליברלית-יש לי אדיאולוגיות ואני שיפוטית מאוד(זה משהו שהתגבש יותר ויותר בשנים האחרונות) *אין לי תעודת בגרות מלאה כי אני נגד מערכת החינוך. *אני לא שומרת על קשר חברי עם אנשים כי על כל אחד יש לי להגיד משהו רע, ולכן אני לבד. *כל המסגרות שעברתי עד כה(יסודי,צופים,תיכון1,תיכון2,מכינת קד"צ) לא התאמתי אליהן. וזה בלי למנות עוד שלוש התלמדויות במקומות עבודה שונים שבחרתי מרצוני לעזוב. *אני טיבעונית ואני די חוששת מההתמודדות שלי בתוך צה"ל. יש לי המון ביקורת על איך שהמערכת הזו פועלת מבחינה סוציאלית(אבסורד שאני מיועדת לקצונה) מאז היותי ילדה,יש לי ראייה של "צופה מהצד",ולכן אני יוצרת אנטגוניזם בקלות רבה כ"כ. הורי התגרשו כשהייתי בת 6,היום אבא שלי מנסה להרים טלפון "פעם ב" ומצפה שיבנו יחסים שלמים בינינו,אחרי שנוצרו פערים של שניםםםם ביחסים שלנו. התחושה העיקרית בימים אלו היא דכדוך עמוק. הפסקתי לדבר כמו פעם,הפסקתי לחייך. אני לא עושה כלום כבר שישה חודשים כי פשוט אין לי מצב רוח ואין לי חשק,...מידי פעם מבשלת,קוראת איזה ספר,צופה בראליטי זול...אבל הכל לבד לבד לבד. למה אני במצב הזה?
כבר כמה שנים יש לי בעיות עם הסביבה,עם אבא שלי(שלא גר בבית),ועם עצמי. מתקופת התיכון ועד היום(היום אני בת 19 וחצי) אני מרגישה חסרת אנרגיה,חסרת מוטיבציה,שלילית,ביקורתית,ומבודדת מהסביבה. יכול להיות שזה דיכאון(לא יודעת לא בדקתי את זה ומעולם לא הייתי בטיפול) באופיי אני מאודמיזנטרופית בעלת תפיסה ליברלית-יש לי אדיאולוגיות ואני שיפוטית מאוד(זה משהו שהתגבש יותר ויותר בשנים האחרונות) *אין לי תעודת בגרות מלאה כי אני נגד מערכת החינוך. *אני לא שומרת על קשר חברי עם אנשים כי על כל אחד יש לי להגיד משהו רע, ולכן אני לבד. *כל המסגרות שעברתי עד כה(יסודי,צופים,תיכון1,תיכון2,מכינת קד"צ) לא התאמתי אליהן. וזה בלי למנות עוד שלוש התלמדויות במקומות עבודה שונים שבחרתי מרצוני לעזוב. *אני טיבעונית ואני די חוששת מההתמודדות שלי בתוך צה"ל. יש לי המון ביקורת על איך שהמערכת הזו פועלת מבחינה סוציאלית(אבסורד שאני מיועדת לקצונה) מאז היותי ילדה,יש לי ראייה של "צופה מהצד",ולכן אני יוצרת אנטגוניזם בקלות רבה כ"כ. הורי התגרשו כשהייתי בת 6,היום אבא שלי מנסה להרים טלפון "פעם ב" ומצפה שיבנו יחסים שלמים בינינו,אחרי שנוצרו פערים של שניםםםם ביחסים שלנו. התחושה העיקרית בימים אלו היא דכדוך עמוק. הפסקתי לדבר כמו פעם,הפסקתי לחייך. אני לא עושה כלום כבר שישה חודשים כי פשוט אין לי מצב רוח ואין לי חשק,...מידי פעם מבשלת,קוראת איזה ספר,צופה בראליטי זול...אבל הכל לבד לבד לבד. למה אני במצב הזה?
עזרת לי להבין כמה דברים. תודה.