היי

היי

כתבתי פה בעבר על מה שעברתי, ואיך התחושה מגעילה וכמה היתי רוצה להתנתק לתקופה ולנסות להבין מה קורה לי. הציעו לי בעבודה לסוע לכנס בחול, בהתחלה סרבתי ואז לאחר מחשבה עניתי שאשמח לסוע ואולי זו התשובה שביקשתי. להתנתק לכמה ימים. נסעתי לשבוע היתי מנותקת מכל המחשבות. הייתי כל כך עסוקה שלא התפנתי לחשוב על מה שקורה לי. רק בטיסה חזרה לארץ הכל התחיל לצוף מחדש. אני יושבת בעבודה ובא לי לבכות. זה מציף ועולה. דווקא שחשבתי שהנה הכל בסדר. בשבוע שלפני הטיסה אמרתי לפסיכולוגית שאני רוצה הפסקה, לא להיפגש לפני הטיסה ולנסות להתאוורר מכל המחשבות ואכן הצלחתי. היתי בשבוע של כיף מנותקת ממה שקורה. כאילו בחו"ל זה אחרת. ואיך שחזרתי לארץ זה חזר חזרה.זה מציף אותי למה פה אני לא מצליחה?
 

yonadavg

New member
שלום מחפשת תשובות

תארת טראומה שעברת בעבר. תגובות שלאחר טראומה מחולקות ל 3 קב': החוויה מחדש-כמו הפלשבקים שתארת כאן עוררות יתר הימנעות. ההימנעות הינה ממחשבות, רגשות וזכרונות לגבי האירוע, אך גם ממפעילויות מקומות או אנשים אשר מעלים זכרונות מהטראומה. להימנעות יש נטיה להרחיב את עצמה ולהידבק לעוד ועוד תחומים בחייו של האדם. כך שההימנעות יכולה להתרחב מאותו אדם אל האזור בו פגשת בו יצא לך להתקבל בו במקרה, אל השכונה ואולי גם אל העיר. אם הוצפת במחשבות כאשר את בעבודה, העבודה עשויה להיתפס כמקום לא בטוח-במיוחד אם גם הגבת רגשית וחשת שאולי מישהו רואה ואת מביכה את עצמך. וכך ההימנעות הולכת ומתרחבת ואזורי הנוחות שלך הולכים ומצטמצמים. גם הטיפול בו נפגשים מחדש עם הזכרונות הוא לא תמיד המקום הכי נעים. כיוון שכך, זה סביר שכשהתרחקת מהכל הייתה לך הקלה וכששבת והתקרבת בחזרה למקומות מעוררי החרדה, שגרת היומיום וכדומה התחושות שבו.
 
למעלה