היי

[דורית2212]

היי

איני יודעת אם כאן זה המקום אבל ברצוני לשאול שאלה בבקשה יש לי בן בן 18.עוד מעט מתגייס לצבא. עד גיל זה היה מאוד מחובר אליי ואני אליו.הוא חלק אינטגרלי מחיי ועולמי והיה החבר הכי טוב שלי. מזה חודש הוא מתנהג בצורה שונה. דיי בועט במערכת היחסים שלנו. מאוד מכבד אבל כמעט שאינו מגלה התעניינות או מפתח שיחה. יש לי קושי רב לשאת זאת ואני מוצאת עצמי בוכה לא אחת. אני חשה שמתרחש תהליך פרידה ואיני רוצה לאבד את הילד המקסים שהיה לי חבר. האם זה נורמלי ? האם אני צריכה לעזוב אותו לנפשו או האם יש מקום לדבר עימו ולשתף? אציין שעם חברים הוא יוצא צוחק ומאושר.אני מאושרת שהוא מאושר אבל פוחדת לאבדו.

 

[גרא.]

דורית 2212,תמיד יש מקום לדבר עם בנך ולבקש

ממנו לשתף אותך במה שעובר עליו,ולשתף אותו במה שעובר עלייך.בנך,כנראה סיים זה עתה פאזה ממושכת בחייו,של לימודים לאורך שנים,במיוחד בשנה האחרונה שהתמקדה בהישגים גבוהים ככל האפשר בבחינות הבגרות.בנך עומד לקראת גיוס,לקראת תקופה חסרת וודאות כיצד הוא יסתגל וישתלב.מאד סביר להניח שהעתיד הלוט בערפל מאד נמצא במוקד,הוא מרגיש עמו כבוגר ,רוצה להרגיש ולהתנהג ככזה,כפי שיקרה עוד מעט בלא להמצא לכאורה תחת הסינור של אמא.כנראה בתהליך ההכנה הנפשית שהוא עובר לקראת הגיוס,מנסה להשתחרר מהקשר ההדוק שהיה לו איתך כל שנות הנעורים וההתבגרות,כאקט של עצמאות.באמת קשה לדעת בללא לדבר איתו.במציאות,מתגייסים ררבים מרגישים היטב את ההבדל שבין חיי הבית הנוחים,הבשול של אמא,לבין חיי הצבא הנוקשים.בוודאי בטירונות.והקשר עם ההורים שלכאורה התערער,מתחזק שבעתיים.על פניו,קשה להניח שאת תאבדי אותו,גם אם הוא עובר תהליך שינוי בהתנהגות..זה קורה לא מעט,לזמן מה,ולאחר מכן הקשר מתחדש ומתייצב.שולח לך שיר המבטא היטב את ההרגשה של חייל ביומו הראשון בצבא.

 

[גרא.]

והקישור שנשמט..

 

[דורית2212]

היטבת לבטא

ושוב מציפות הדמעות את עיניי כה אוהבת אותו ורוצה להגן עליו. תודה על מהירות תגובתך