היי

[בעיטה בבטן]

היי

בוקר ... (טוב נו לא ממש בוקר .... אבל בשבילי כן) ועוד יום מתחיל . והבטן שלי בחרדה . אני לא יודעת ולא מבינה ממה . אין כרגע שומדבר שאמור לעלות את מפלס החרדה . סתם יום רגיל . סתם יום של עבודה . עוד יום שאני לא מתקדמת בו לשום מקום . ויש ימים שאני יוצאת למלחמה . מלחמה אבודה מראש . כי לא נראה לי שאני באמת מאמינה . עוד אודישן ועוד אחד . ואני עומדת עירומה . חשופה . ואין מה לראות לי ... אולי אני עדיין ילדה בת 12 שחולמת חלומות ? אבל אני לא מסוגלת לוותר . יש ימים שאני מרגישה שבגלל שאני כזאת עקשנית אז אולי , אולי , אולי משהו עוד יקרה ? אני רוצה לקום בבוקר ולרצות עוד דברים . להמתיק את האכזבה . ואולי אפילו רק בשביל לא לדמיין את עצמי זקנה ומקומטת ממלצרת עם מקל הליכה בים . ויש לי תשובה אבל היא לא אמיתית . אני צריכה ללמוד עוד משהו . אני צריכה לרצות עוד דברים . צריכה וצריכה וצריכה אבל... אין לי את התשוקה לכלום . רק תשוקה אחת אני יודעת . הרצון לשחק . ואני רוצה לרצות עוד . וגם הרצון הזה מטשטש במעמד האודישן . הלב שלי יוצא מהגוף ורק הוא נמצא מול המצלמה . ואז שוב אני חשופה . וריקה ולא מענינת . ומחפשת אישורים לקיום שלי . ואז יש לי איכסה ענקית בתוך הגוף , הלב שלי חוזר לתוכי ואין לי מושג איך להתמודד. סתם עוד יום החל . עוד יום סתמי ממש כמוני