היי

[yuvaly2008]

היי

אני לא ממש פעיל פה בפורום אבל לפעמים שמשהו מטריד אותי אני מרגיש צורך לדבר עליו או להתייעץ בו לאמשנה המנהל של הבית ספר שלי בזמן האחרון מנסה לשכנע אותי לדחות את הגיוס שלי כדי שאני אלך לישיבה אני דיי סגור על צבא אבל בכל זאת היו לי הרבה התלבטויות, והגעתי למסקנה לפני חודש בערך שכל מה שאני עושה שאני מנסה לצאת מהדת זה בעצם איזהשהוא פחד זה נראה לי כאילו אני מצד אחד מאמין באלוהים ומצד שני אני מנסה לחשוב שאני לא מאמין כדי לא להיות כפוף למצוות שלו ואפילו שפעם אחת הרגשתי שללכת לישיבה אולי זה הדבר הנכון, אני ממש ממש מפחד להשתנות, כי אני רוצה להשאר בידיוק כמו שאני היום מישהו מבין על מה אני מדבר? לילה טוב

 

[konito]

יש לך דילמות מובנות של אדם מתבגר

עד גיל מסויים למדת את מה שקבעו לך. במסגרת תהליך העצמאות שלנו אנחנו מקבלים החלטות שאנחנו מרגישים שטובות לנו, גם אם הן לא מתאימות להשקפת העולם של הסובבים אותנו. אם אתה רוצה ללכת לצבא, זאת החלטה שלך ורק אתה יודע מה טוב עבורך. יציאה מהדת אינה דבר קל שכן גדלת על דרך חיים מסויימת ופתאום להתנתק זה להחליף סביבה מוכרת בעולם חדש ולזכות בדרך בלא מעט עוינות מהסביבה. נראה לי שיש בך קונפליקטים של בעד ונגד. הצבא יכול לתת לך פסק זמן בנוגע להחלטה בדבר הדת, שהרי אנשים דתיים משרתים בצבא. הצבא יתן לך גם סוג של מסגרת אם אכן כוונתך להתנתק מהדת. התנתקות מהדת היא החלטה פנימית שרק אתה יכול לקבל. יש לא מעט אינפורמציה על יציאה או חזרה בשאלה לרבות פורומים יעודיים. אני משער שגוגל הוא מקום טוב להתחיל לחיפוש בנושא. לא כתבת דבר על נטיה מינית ואולי גם לזה יש חלק בכל הנושא.

 

[yuvaly2008]

בקשר לתגובה שלך

קשה לי בדרך כלל להחליט החלטות וכנראה שבמידה מסויימת התרגלתי כבר לזה שאני אמביוולנטי בכל מיני נושאים אני מאמין שאם אני אחזור בשאלה היחידים שיהיה להם באמת אכפת הם ההורים שלי (מכל האחרים לא אכפת לי ממש) כרגע אני חושב שאני בכל זאת אתגייס מיד לצבא ומה שיהיה יהיה (אחרי ששקלתי ללכת למכינה לזמן כלשהוא), אני לא ממש יודע אם יהיה לי קל להסתדר במסגרת הזאת אבל אני לא חושב שתיהיה לי איזה בעיה, יכול להיות שאני טועה ובקשר לנטייה המינית מן הסתם יש לזה גם השפעה, אבל זה לא הדבר שהכי מטריד אותי עכשיו בהנחה שאני מתגייס. אם אני אחליט לבחור במסלול דתי אחר זה יכול להיות קצת יותר בעייתי מבחינתי

 

[konito]

אני בדיוק כמוך

מאוד קשה לי לקבל החלטות. את היציאה מהארון שלי משכתי כמו מסטיק ושילמתי על זה בעיקר בחוסר אושר ממושך. התוצאות של אי החלטה הן הרסניות. צריך ללכת לפעמים עם התחושות ולתקן בהמשך.

 

[גנימדס]

הי יובלי

בודאי שמבינים על מה שאתה מדבר. גם מי שסיים תיכון דתי (ולא "רק" ישיבה) יודע שפתאום הכל משתנה. אין מסגרת מחייבת מבחינה דתית ואף אחד לא יגיד לך אם להתפלל או לא, זה משהו שתלוי בך וברצונות שלך. . כשהייתי בגילך לחצו עלי ללכת למסגרת כלשהי. הלכתי למכינה. מאחר וזה לא בא מרצוני אלא כדי לרצות את המשפחה- לא יצא מזה שום דבר אלא רק רגשות כעס והתמרמרות. אתה די סגור על הצבא? כנראה שזה מה שמתאים לך. המנהל לא צריך לשכנע אותך, ולא כל אדם אחר, בחירת מסגרת עכשיו-כשאתה בגיר- יכולה לבוא ממך ומרצונותיך .חששות ופחדים יש לפני כל דבר חדש, צבא או ישיבה או חתונה או שכירת דירה או החלפתץ עבודה...כככה זה שמתחילים משהו חדש ולא ידוע. אתה לא תוכל להשאר בדיוק כמו שאתה היום, כי אתה מתבגר, ומשתנה. אתה בן 18 ותהיה בן 19- 20-21, ותגלה שתהיות ושאלות באמונה הן חלק בלתי נפרד מחשיבה , אין שום סבה שתשתנה באפן אוטמטי כי תגיע לצבא , אלא אם כן תרצה בכך...

 

[yuvaly2008]

יכול להיות שלא הסברתי את עצמי כל כך טוב

דבר ראשון אני לומד בישיבה תיכונית ולא בתיכון דתי. שאני אומר מנהל אני מתכוון לראש ישיבה, אני לא מכבד אותו מספיק בשביל לתת לו את התואר הזה של ראש ישיבה מכל מיני סיבות שאני אומר שאני מפחד משינוי אני מתכוון דוקא מהשינוי אם אני אלך להסדר. אני יודע שאם אני יהיה בישיבה שנה הבאה זה ישפיע עליי מהר מאוד ויש סיכוי שאני אתחזק, ואני לא ממש בטוח שזה מה שאני רוצה. כרגע טוב לי עם איך שאני. חוץ מזה, אם אני יהיה ממש אדם דתי שהולך עם ציצית ומתפלל 3 ביום אני לא יודע איך אני אוכל להסתדר עם נטיות מיניות בעתיד אני יודע שגם אם ללכת לישיבה זה הדבר הנכון, אני מפחד מידי בשביל לעשות את זה, בגלל זה הרבה יותר נוח לי פשוט ללכת לצבא ואולי אפילו להשלות את עצמי שאני לא מאמין באלוהים

 

[Leir]

הייתי כותב בדיוק את אותם הדברים

אם הייתי חוזר אחורה בזמן וכשהיתי בגילך היה לי מושג על האתר הזה (ואני לא כזה ישיש) בכל אופן לבסוף "התפשרתי" ועשיתי את מה שכולם ציפו ממני תהמשכתי לישיבת הסדר(אחרי אין ספור שבוש"ים שבהם בחרתי את הישיבה שנראתה לי הכי לייט)במבט לאחור אני שמח שעשיתי את זה ודוקא בגלל הנטייה,אני רציתי לברוח מהתמודדות אבל הזמן שם דווקא עורר המון מחשבות חיוביות,היה המון משחק בהתחלה והיו תקופות של עליות ומורדות מבינה דתית אבל מבחינה אישית עברתי שם תהליך יפה מאוד!!אבל מי יודע יכול להיות שאם היתי מחליט להתגיסי היתי שמח גם על זה(אבל בטח שלא היתי במקום שבו אני היום) אתה גם מתאר מצב שבו אתה קצת מפחד מעצמך-אתה מפחד שתתחזק?לא יודע באיזו ישיבות ביקרת,במקום שהיתי לא היפנטו אותי בלילה וחזרו על מנטרת "אתה דוס" ,אם תחילט להמשיך להסדר תהיה עצמך,אל תסגור עצמך לרעיונות,הלימוד יכול להיטיב איתך ואם תתחזק זה בגלל שאתה רוצה לעשות את זה , בקיצור ידידי כיאה לביניש חפרתי(שים את זה ברשימת הלמה לא ללכת)אני רק אומר שלפני שאתה מקבל החלטה נקה עצמך ממחשבות "חיצוניות"-הרצון של ההורים,המנהל,ואפילו מהפחד שלך להיות משהו שאתה לא רוצה,שים לב לנקודות החיוביות שיש בהסדר(ובראשם השילוב בצבא והאפשרות להתגיס עם חברים ולא לבד מה שהיה מפרק אותי בכל אופן)ומה שלא תחליט-שיהיה לטובה(אגב תמיד אפשר להחליט להתגייס גם באמצע הישיבה אבל אי אפשר ההפך-ואני לא מנסה לשכנע )

 

[yuvaly2008]

...

שהייתי בשבו"ש הלכתי לבקר מכינה הכי לייט שיש ואחרי זה ביקרתי ישיבה לא חזקה מידי דווקא שהייתי בחדר וניסיתי להעביר את הזמן עם השבושים האחרים נכנס אחד התלמידים של הישיבה לשאול אם הכל בסדר וסיפר לי קצת על הישיבה ועל עצמו שהוא גם לא היה הולך עם ציצית ומתפלל הוא הציע לי ללמוד איתו משהו בגמרא וזרמתי כי החלטתי שאני בא לשבוש עם ראש פתוח שלמדתי גמרא בבית מדרש (אחרי שנה שלא נגעתי בדף גמרא) היתה לי הרגשה ממש ממש מוזרה שאני לא יכול ממש להסביר. זה הרגיש לי ממש שונה, כאילו אני רוצה ללמוד אנערף אחרי זה שחזרתי הביתה זה גרם לי לחשוב הרבה על אפשרות של ישיבה/מכינה, והכי מוזר זה שהלכתי לשם בכלל בתור כופר אבל רוב הסיכויים שאני אלך לצבא בכל זאת, אני מנסה לדמיין את עצמי איך אני אראה אחרי 5 שנים במסלול הסדר, אני לא רואה את עצמי איזה דתי קיצוני או משהו כזה, אבל בכל זאת אני מפחד מזה אתה יכול אולי לפרט למה דוקא בגלל הנטייה אתה שמח שבחרת בהסדר?

 

[Leir]

אתה רואה עתידות?

אל תנסה לדמיין את עצמך אפילו עוד יומיים...תאמין לי שהרבה דברים קורים לנו בחיים והכל יכול להתרחש!אני יכול להגיד לך שאני שנתיים אחרי ישיבת הסדר וידעתי עליות ומורדות מה שכן אני רחוק מלהיות הביניש הממוצע!אם יש לך אישיות היא לא תלך לאיבוד אלא תתעצב דווקא בגלל הנטייה אני שמח- כי במהלך חמש שנותי שם עברתי תהליך מדהים שבאופן אבסודרי עזר לי להשלים עם עצמ (י דברים שלאו דוקא קשורים ישירות לישיבה אבל פשוט קרו במהלך השנים שלי שם) הקשר הראשון,המפגש הראשון,סיפרתי לחבר ,חבר טוב מהישיבה התוודה בפני,התחזקות ;אכזבה וחוזר חלילה,ודברים שכן קשורים לשם ישירות-ווידוי בפני אחד הרבניםם והתמיכה,הזמן והשקט ללמוד ולהתרכז בעצמי(ולא במה שאחרים רוצים ממני)התחושה הטובה שתיארת בלימוד באיזשהו מקום גם חיזקה אותי,העלתי שאלות קבלתי על קובם תשובות אם חלקן אני מסכים ואם חלקן לא.בקיצור תהליך מעניין..

 

[גיי40 גברי]

אבא שלי שלח אותי לישיבה תיכונית

לאחר שאחי, שהלך לתיכון דתי, התפקר תוך לימודיו בתיכון. בהתחלה סבלתי מאד משום שלא התעניינתי בלימודי קודש, והכמות בישיבה התיכונית הייתה רבה מדיי עבורי. אבל בסופו של דבר אהבתי את חיי החברה בישיבה, ההשתתפות הקבוצתית בפעילויות והיום הארוך משש וחצי בבוקר עד כמה הכנת שיעורי בית בהשגחה ברבע לעשר בלילה.הנטייה המינית דווקא הסתדרה לי טוב בישיבה ( לא קרה כלום, במקרה שמישהו כאן חושב שהיו ארועים מיניים), משום שזה פטר אותי מיציאה עם בנות כיום אני מעריך את מטען התרבות היהודית/ישראלית שצברתי בישיבה, אבל מצד שני אני גם מבכה את הזנחת לימודי החול (שפות זרות, ביולוגיה וכימיה) שעל חשבונם למדתי משנה ברורה וגמרא. למזלי התקבלתי לעתודה אקדמית ואז הורי לא לחצו עלי ללכת לישיבה גבוהה (לא היה אז הסדר). .

 

[גנימדס]

העקרון נשאר...

לך על מה שאתה רוצה ושאתה מרגיש שמתאים לך ישיבה גבוהה, או הסדר או מכינה או שירות מלא או עתדוה אקדמאית- לך על מה שאת המרגיש שהכי מתאים לך כתבת שטוב לך איך שאתה , אז פעל בהתאם- לך עם מי שאתה, מה שמתאים לך. גם נוחות זה שקול. מאידך לא צריך ללכת לצד השני, ולא צריך להתחיל לחשוב משהו שאתה מראש קורא לו "להשלות את עצמך". אתה לא חייב ללכת ישר לקצה השני. בהצלחה!