היי, ברוכה הבאה, והתחלת מהסוף...
קודם כל נעים מאד דבר שני, בחרת דיסק מאד מעניין להתחיל איתו הדיסק משובח לטעמי אך שונה מהראשונים שלה, טוב לא שונה, אבל אם תקשיבי לכל הדסקוגרפיה של טורי בסדר כרונולוגי אני מניחה שתביני איך ולמה היא הגיעה לשם בתחילת הקריירה שלה השירים היו הרבה יותר אישיים יותר מה שנקרא המעגל הפנימי, אישי רק היא ומה שעובר עליה אישית ומאלבום לאלבום - ועם השנים - היא התחילה מה שנקרא להפתח לעולם היא הרחיבה מעגלים מעבר לעצמה ולכמה חרא היה לה בעבר היא עברה למערכות יחסים בהכללה של הצד השני, משפחה חברים וכו, המפנה הגדול קרה אחרי 11.9 (אסון התאומים וכו ונר) שבמהלכו היא היתה בטור בארה"ב (ופאק היא היתה בדיוק בניויורק) והיא המשיכה את הטור בארה"ב שהפך בעצם למעין סיפור מסע של ארץ מחלימה מאסון כבד (וזה שניל חפר לה באוזן עם 'אלים' רק עזר) ויצא מזה האלבום המדהים Scarlet's Walk שבו היא משקפת דרכה את החברה האמריקאית אחרי 11.9 האלבום הזה נתן כיוון אחר בעצם לעבודה שלה - ככה אני רואה את זה, הבי קייפר שבא אחריו גם לא היה אלבום אישי אלא יותר כללי שבעיקר מדבר - בעיניי על אמהות מכל מני אספקטים לאודווקא אישיים שלה - ולדעתי גם זו הסיבה שהרבה אנשים לא מתחברים אליו, צריך להיות אמא כדי להבין אותו - ואחריו בא ADP שאת מקשיבה לו עכשיו שהוא באיזה מקום המשך ישיר ל Scarlet's Walk אבל לא מהמצב של החמלה והאהבה אלא מהאכזבה של טורי מהשלטון, ממה שקורה בעולם, הוא לא אישי ברמת אכלו לי שתו לי אך היא מעבירה דרכה את הכאב האישי שלה על מצבה של אמריקה בימים אלו (נהיתה פוליטית ומעורבת, ככה זה שיש לך ילדים - עתיד) מה שנהדר בשירים שלה, שמעבר למסר המוצהר, את יכולה לקחת כל שיר לכיוון שלך ולפרש אותו בדרך שמתאימה לך ושאת מזדהה איתה, באופן אישי אני לרוב לא רוצה לדעת על מה כל שיר מדבר, זה הורס לי את ההתרשמות האישית שלי ממנו (אמג פרופשונל) אני יכולה להמליץ לך להתחיל מתחילת הדיסקוגרפיה ולהמשיך עד הסוף, רוב הסיכויים ש-ADP יהיה לך מובן יותר תהניֿ
