היי

[בוטןבוטן]

היי

שלום אני דנה, בת 18 מרמת השרון,רוקדת כבר 12 שנה,בעיקר מודרני וקלאסי. יש לי שאלה אליכן הרקדניות:מה היא בשבילכן טוטאליות?בקטע של המחול? הכוונה שלי היא האם אתן חושבות שאתן "הולכות עד הסוף" כאשר אתן רוקדות?כולל מימיקה בפנים,מיצוי יכולת התנועה ועוד? או שגם לכן יש את אלמנט הבושה וה"פאדיחה" כמוני?איך מתגברים עליו ומשתחררים לגמריייייייייי? אשמח לתשובות

 

[Swap Meet]

|יש ויש../images/Emo54.gif

אני חושבת שלפני שנה הייתי ממש מתביישת אבל המורה שלי אמרה לי שאני צריכה לבטא משהו בפנים.... ואת זה הבנתי שאני ח-י-י-ב-ת לעשות כי אם לא יורידו לי נקודות במבחן (R.A.D) . אז בשיעורים אני די פחות מתרכזת בהבעה ויותר בלימוד ובטכניקה ולהבין את הצעדים אבל על הבמה....

הכל משתחרר ואני פשוט רוקדת כמו שלא רקדתי אף פעם...

 

[Only Dance]

וואי ) איזה נושאאא

אהמ, אני חושבת שזה משהו שבא עם הגיל. אני זוכרת שתמיד כשהיו בונים לךנו ריקודים כאלה שמצריכים מימיקה וזה והיינו קטנות ממש התביישנו והפתאדחנו אבל בהופעות תמיד עשינו מה שצריך, אבל התביישנו נורא, והיום אני מחכה לריקודים כאלה, למימיקות המצחיקות גם אם לפעמים נראה לך שזה מגוחך מהצד כשאתה רואה הופעה זה מדהים אותך, כי גם זה סוג של כישרון - ללכת עד הסוף, לא לדפוק חשבון כי למי בעצם? בפני מי להתבייש? הרי בפני הבנות שבסטודיו? אין מה להתבייש כולן אמורות לעשות את זה, ובפני הקהל? אין מה להתבייש כי זה מה שהוא בא לראות - טוטאליות. זה חלק מאופי, וזה גם עניין של גיל לדעתי, רק כשאתה מבין את מכלול התכונות שצריכות להיות ברקדן אתה מבין שאין ממה להתבייש אלא לתת יותר ממה שאתה חושב שיש לך. קאטי