היי
יש לי בעיה, יש לי הרגל כזה מוזר שאני שונאת שפשוט אני רוצה שהכל יהיה מושלם וקשה לי להסתדר עם זה כשזה מגיע לחבר שלי שהוא מקסים משהו הכי קטן אני מקנאה יותר מידי ואני מנסה להעביר אבל אני חושבת על זה וזה מציק לי, קנאה זה דבר נורמלי אבל יש עוד דברים אני פשוט מתעצבנת מכל דבר קטן אפילו בלי להגיד לו. הקטע שאני יודעת שזה לא דבר חדש אצלי תמיד הייתי כזאת גם עם החבר הקודם. אבל עכשיו אני אוהבת את החבר הנוכחי הרבה הרבה יותר מהחבר הקודם וגם אנחנו כבר בקשר של חברות חצי שנה אבל כל דבר קטן מציק לי ויוצא שרבים על שטויות שאני התחלתי בהם ואני מרגישה כל כך טיפשה כי אני אוהבת אותו והוא חשוב לי אבל אני מרגישה ממש מוזר עם עצמי שאני מתנהגת ככה כאילו אף פעם לא מרוצה, אבל אין לי על מה להתלונן הוא החבר המושלם אוהב עוזר תומך תמיד בשבילי. מה אני אעשה כדי להתגבר על הקטעים המוזרים שלי? דבר נוסף זה שאני מרגישה שאין את הלהט של ההתחלה שהכל חדש ורק עכשיו אני מבינה למה אומרים שההתחלה כמרגשת וכל זה אבל אני שמחה שיש לי אדם שכיף לי וטוב לי איתו מה שאני באה להגיד זה שקשה לי להיות בשגרה בלי ציפייה לדברים חדשים ואולי בגלל זה אני מתנהגת ככה אבל אין לי מאיפה להביא את האקשן יש שגרת חיים ואי אפשר להשתולל יותר מידי. בקיצר איך אני יוצאת מזה? ואתם מכירים עוד אנשים כאלה או שאני היחידה מוזרה? אני בת 18 בתיכון וחבר שלי בן 20 חייל
יש לי בעיה, יש לי הרגל כזה מוזר שאני שונאת שפשוט אני רוצה שהכל יהיה מושלם וקשה לי להסתדר עם זה כשזה מגיע לחבר שלי שהוא מקסים משהו הכי קטן אני מקנאה יותר מידי ואני מנסה להעביר אבל אני חושבת על זה וזה מציק לי, קנאה זה דבר נורמלי אבל יש עוד דברים אני פשוט מתעצבנת מכל דבר קטן אפילו בלי להגיד לו. הקטע שאני יודעת שזה לא דבר חדש אצלי תמיד הייתי כזאת גם עם החבר הקודם. אבל עכשיו אני אוהבת את החבר הנוכחי הרבה הרבה יותר מהחבר הקודם וגם אנחנו כבר בקשר של חברות חצי שנה אבל כל דבר קטן מציק לי ויוצא שרבים על שטויות שאני התחלתי בהם ואני מרגישה כל כך טיפשה כי אני אוהבת אותו והוא חשוב לי אבל אני מרגישה ממש מוזר עם עצמי שאני מתנהגת ככה כאילו אף פעם לא מרוצה, אבל אין לי על מה להתלונן הוא החבר המושלם אוהב עוזר תומך תמיד בשבילי. מה אני אעשה כדי להתגבר על הקטעים המוזרים שלי? דבר נוסף זה שאני מרגישה שאין את הלהט של ההתחלה שהכל חדש ורק עכשיו אני מבינה למה אומרים שההתחלה כמרגשת וכל זה אבל אני שמחה שיש לי אדם שכיף לי וטוב לי איתו מה שאני באה להגיד זה שקשה לי להיות בשגרה בלי ציפייה לדברים חדשים ואולי בגלל זה אני מתנהגת ככה אבל אין לי מאיפה להביא את האקשן יש שגרת חיים ואי אפשר להשתולל יותר מידי. בקיצר איך אני יוצאת מזה? ואתם מכירים עוד אנשים כאלה או שאני היחידה מוזרה? אני בת 18 בתיכון וחבר שלי בן 20 חייל