היי!
צריכה לפרוק. מטען. כבד. הרבה פעמים אני נתקלתי בתופעה של "לאן נלך היום?! וואי בואו נלך ל****" ..... אבל אף פעם לא הייתי זו שהזמינו אותה. גם אם מדובר באנשים שהיו חברים שלי. או היו אמורים להיות. בטיולים שנתיים הייתה קבוצה של בנות שתמיד לא רצתה להיות איתי. והן נקראו החברות הטובות שלי. הקטע המגעיל שהן היו צבועות. היו מעמידות פנים שרוצות להיות איתי בחדר אבל לא היה מקום בחדר מספיק. בולשיט. הבלגתי והבלגתי. עברנו גדנ"ע. כולם יודעים שהסיכוי להיות עם חברים שלך באותו חדר מאוד נמוך. וגם באותו צוות. התמזל מזלי והייתי עם חברה. כבר ביום הראשון היא בכתה, היא מתגעגעת לחברתה הטובה שבצוות השני ובחדר אחר. "לא תכעסי אם אני יעבור לחדר של *** ? " . שאלה מיותרת. "בטח שאת יכולה..." . וכך העברתי 4 לילות ו 5 ימים עם חבורת בנות שמעולם לא ניסיתי להתיידד עימן. לבדי. חברתי הטובה ביותר לא הגיעה לגדנע[מטעמי צפוניות- מלוכלך שם/לא מתקלחים שם נורמלי....] . שבועיים אחרי- איזה כיף. טיול שנתי. מסדרים את הרשימות בחדר. חברתי הטובה שמה אותי ואת שתי הבנות שבגללן הייתי בגדנע לבד יחד איתה באותו חדר. לא שמחתי ולא כעסתי. הרגשה מעורבת. מגיע בוקר הטיול הכי "כיף" שהיה לי. שתי חברות שלי רבות , אחת הטובה ביותר והשניה פחות. ניסיתי לפייס ביניהן. ולא הצליח. כשחברתי הטובה בכתה, אמרתי לה " די אל תבכי יהיה בסדר" .. והיא אמרה די עזבי אותי. אחר כך כולם הלכו לאכול, והיא אמרה לי לכי גם את. אמרתי לה "לא אני נשארת איתך...." והיא אמרה זה בסדר את יכולה ללכת. עשיתי את עצמי כאילו הולכת וראיתי שהיא מחבקת את חברה אחרת שלה...בוכה על כתפיה....[ומי זאת? אותה אחת שאמרה לי בגדנע "לא תכעסי אם אני יעבור לחדר של *** ?]
....מרוב עצבים ותמיד שאני עצבנית התאבון שלי מוגבר הלכתי לאכול. כל כך נעלבתי שהיא מעדיפה לבכות למישהי אחרת שבקושי חברה טובה שלה כמוני ולא לי. אחר כך אותן שתי בנו ת מהגדנע. מודיעות לנו בהפסקת הטיול שיש להן חברה שאין לה עם מי להיות. ולמה אין לה? כי היא מסתובבת עם בנות מהשכבה שמעלינו אז אין לה חברות בשכבה שלנו. ברור שהסכמתי. מי יתן לה להיות לבד. אבל החוצפנית אמרה למורה שלי שתמחוק אותי מהרשימה כי אני אמרתי שאני רוצה להיות עם בנות אחרות בחדר אחר. כל כך התעצבנתי. חברתי הטובה ניסתה להגן עליי והייתה לטובתי, ושתי הבנות- נו באמת תתני לה , מקסימום תישני על מזרון והיא על מיטה. כשבתוך לבי אני אומרת, סליחה?! שאמא שלכן תישן על מזרון. חוצפניות. כמה אפשר לוותר ? אני יהרוס את הגב שלי כדי ששאר הפרינססות ישנו על מיטה ויעשו לי טובה להיות בחדר איתן? חיפשתי חדר שהיה בו מקום וישנתי עם בנות שלא הכרתי כ"כ טוב. מה לעשות ? המושג "חברה" כבר לא היה קיים בשבילי. התחלנו להתיידד , כל פעם שהן יצאו לבלות היו מזמינות אותי. יצאתי ונהניתי. סופסוף יש לי עם מי להיות . עד שמגיע יום העצמאות, קבעתי עם שתיים מהן להודיע לי אם הן יוצאות ואני יצטרף. הם הסכימו. מגיעה השעה 8....9....10.... אין צלצול. החלטתי להרים טלפון. אחת לא ענתה לי . השנייה אמרה שהיא שכחה אבל כולם אצלה אז אם אני רוצה שאני יבוא. התעצבנתי. להם היא לא שכחה להגיד? שבוע אחרי זה הסתבר לי שאחד מהחבורה הסית את כולם לא להגיד לי שהם יוצאים. כדי שאני לא יבוא. שלוש חודשים אחר כך מגיע יום ההולדת שלי. תכננתי לעשות משו והודעתי לכמה בנות. חשבתי שבכל זאת אולי מישהו יבוא. אחת מתקשרת והיא לא יכולה לבוא[בנות תבינו למה] .אחת בחול[עוד לא חזרה אבל גם ככה היא לא תוכננה לבוא כי חזרה רק אחרי היומולדת....אבל אפילו בשביל ההרגשה הרעה שהייתה לי]. וכל השאר לא השאירו סימן חיים. חברתי הטובה התקשרה רק ב10 בלילה להגיד מזל טוב. "איפה היית? רציתי שתבואי ונעשה משו" אמרתי.... "מצטערת יצאתי עם החבר". אתם מבינים? החבר יותר חשוב מהחברה. שש שנים איתי פחות חשובות מ9 חודשים איתו. והיא זו שהגנה עליי תמיד והייתה לצדי. עוד לפני שהייתה איתו. וכמובן שאני תמיד הייתי לצדה. והשתדלתי הרבה למענה. נתתי לה להעתיק ממני שיעורים\מבחנים\בחנים\עבודות תוך כדי סיכון והיא לא העריכה. מסתבר. וזהו! מה אתם חושבים אני צריכה לעשות? כי כל פעם שאני מנסה להשיג חברים אחרים, אני נתקלת בכל כך הרבה גועל וכאב כלפיי שאני מרגישה שזה לא מגיע לי. אני נותנת ובמקום לקבל תמורה אני מקבלת סטירה בלב
ואם זה לא מספיק הילד שאני מאוהבת בו אפילו לא שם עליי...מבחינתו אנחנו ידידים....והוא מאוהב במישהיא אחרת מהכיתה
נכון שיש לי חיים ורודים
צריכה לפרוק. מטען. כבד. הרבה פעמים אני נתקלתי בתופעה של "לאן נלך היום?! וואי בואו נלך ל****" ..... אבל אף פעם לא הייתי זו שהזמינו אותה. גם אם מדובר באנשים שהיו חברים שלי. או היו אמורים להיות. בטיולים שנתיים הייתה קבוצה של בנות שתמיד לא רצתה להיות איתי. והן נקראו החברות הטובות שלי. הקטע המגעיל שהן היו צבועות. היו מעמידות פנים שרוצות להיות איתי בחדר אבל לא היה מקום בחדר מספיק. בולשיט. הבלגתי והבלגתי. עברנו גדנ"ע. כולם יודעים שהסיכוי להיות עם חברים שלך באותו חדר מאוד נמוך. וגם באותו צוות. התמזל מזלי והייתי עם חברה. כבר ביום הראשון היא בכתה, היא מתגעגעת לחברתה הטובה שבצוות השני ובחדר אחר. "לא תכעסי אם אני יעבור לחדר של *** ? " . שאלה מיותרת. "בטח שאת יכולה..." . וכך העברתי 4 לילות ו 5 ימים עם חבורת בנות שמעולם לא ניסיתי להתיידד עימן. לבדי. חברתי הטובה ביותר לא הגיעה לגדנע[מטעמי צפוניות- מלוכלך שם/לא מתקלחים שם נורמלי....] . שבועיים אחרי- איזה כיף. טיול שנתי. מסדרים את הרשימות בחדר. חברתי הטובה שמה אותי ואת שתי הבנות שבגללן הייתי בגדנע לבד יחד איתה באותו חדר. לא שמחתי ולא כעסתי. הרגשה מעורבת. מגיע בוקר הטיול הכי "כיף" שהיה לי. שתי חברות שלי רבות , אחת הטובה ביותר והשניה פחות. ניסיתי לפייס ביניהן. ולא הצליח. כשחברתי הטובה בכתה, אמרתי לה " די אל תבכי יהיה בסדר" .. והיא אמרה די עזבי אותי. אחר כך כולם הלכו לאכול, והיא אמרה לי לכי גם את. אמרתי לה "לא אני נשארת איתך...." והיא אמרה זה בסדר את יכולה ללכת. עשיתי את עצמי כאילו הולכת וראיתי שהיא מחבקת את חברה אחרת שלה...בוכה על כתפיה....[ומי זאת? אותה אחת שאמרה לי בגדנע "לא תכעסי אם אני יעבור לחדר של *** ?]
